בין מרציאנו לטרטמן – סיכום מושב החורף
מה שייזכר בעיקר ממושב החורף של הכנסת ה-17 הן הפרשיות שקמו חדשות לבקרים, ולא החמיאו ליושבי המשכן. אך יש גם את אלו שיוצאים מהכלל. הנבחרים
את היום האחרון למושב החורף של הכנסת ה-17 עשו ח"כ אסתרינה טרטמן וח"כ יורם מרציאנו, שניים שעמדו במוקד השערוריות הגדולות של המושב, בבית חולים. טרטמן חשה ברע שעה קלה לאחר שנודע לה על החלטת ועדת האתיקה של הכנסת להטיל עליה נזיפה חמורה, בשל פרשת התארים האקדמיים הכוזבים.
טרטמן הגיעה בבהילות לבדיקות בבית החולים הדסה עין-כרם, ולאחר שורת בדיקות שוחררה לביתה, ואז גם שחררה ועדת האתיקה את החלטתה בעניין הקובלנות שהגישו ח"כ רן כהן והתנועה לאיכות השלטון נגדה. טרטמן, בהופעה מביכה בפני ועדת האתיקה, שכללה גם התפרצויות בכי רגשניות, טענה כי היא נפלה קורבן לרדיפה של כלי התקשורת, שרמסו את כבודה ואת שמה הטוב, וניסתה לתרץ את מצג השווא שהציגה בעניין תאריה בדברים שנאמרו בהיסח הדעת ובתום לב.
הוועדה לא קיבלה את הסבריה, והחליטה להטיל עליה נזיפה חמורה. טרטמן יושבת עכשיו בבית. לא התקשורת צריכה לעשות חשבון נפש, אלא היא עצמה. במקום לפתח תחושת רדיפה, מוטב שתנצל את הפגרה כדי לפשפש במעשיה ובהתנהגותה, ותנסה, עם חידוש עבודת הכנסת, לשקם את דימויה ואת מעמדה בעבודה פרלמנטרית ראויה ובהתנהלות ההולמת צירה בבית הנבחרים.
נכונים הדברים גם לגבי ח"כ יורם מרציאנו, שבילה את הלילה האחרון של המושב במחלקה פנימית באסף הרופא, לאחר שלקה בדלקת במעיים. פה אין אפילו צל צלו של ספק, מרציאנו הוא לא קורבן של התקשורת ולא של יריבים פוליטיים, אלא רק של עצמו. בהתנהגותו הפרחחית בפאב "ריו" בהרצליה, הוא כרה לעצמו את הבור. אם תיק החקירה נגדו לא ייסגר, והוא יועמד למשפט בגין תגרה ואיומים על המאבטחים, קשה לראות איך הוא מצליח לשקם את מעמדו.
לפחות כלפי חוץ עשה מרציאנו את המתבקש, ובניגוד לח"כ טרטמן התייצב "כמו גבר" בפני ועדת האתיקה של הכנסת, אמר כי הוא בוש ונכלם בהתנהגותו שהטילה כתם על הכנסת כולה, וביקש את העונש הראוי.
ישנם קבוצה לא קטנה של חברי כנסת שבניגוד לטרטמן ומרציאנו דווקא מוציאים שם טוב לכנסת, לדמוקרטיה וגם לפוליטיקה. הם חרוצים, הם שקדנים, אוזנם כרויה לרחשי לב הציבור, הם זמינים והתפקיד לא עלה להם לראש. אם הייתי צריך להרכיב את
ח"כ שלי יחימוביץ. רק שבחים יש בפי על זו שבאה מכס העיתונות הישר אל עולם הפוליטיקה. יחימוביץ היא חברת כנסת חרוצה, משקיענית, למדנית, קשובה, דעתנית, רצינית – לא מתעסקת בשטויות ולא פופוליסטית. מי שהיתה עיתונאית עם אג'נדה, הפכה לח"כית עם אג'נדה. מגנת החלשים בחברה, ולוחמת ללא חת בקשר שבין הון לשלטון. היא העבירה את חוק הקופאיות המאפשר לעובדות, וגם לעובדים, לשבת במהלך עבודתן ולא לעמוד משמרות שלמות על הרגליים, רק כי כך רוצה הבוס.
היא מגיעה לכנסת בשעות הבוקר המוקדמות, ועוזבת מאוחר בלילה. מי שעקב אחר דיוני התקציב בוועדת הכספים ראה עד כמה היא רצינית בהתייחסותה לעבודתה, ועד כמה השקיעה כדי לפענח את רזי התקציב ולהכניס בו תיקונים חברתיים. בנוסף לכך היא גם נואמת שנונה וחריפה, וכשהיא נושאת דברים, גם יריביה הפוליטיים מטים אוזן קשבת.
ח"כ גלעד ארדן. חבר כנסת צעיר מהליכוד שרק הולך ומשתבח עם השנים. זקני חרות יכולים להתגאות בארדן, שהתנהגותו מזכירה את ימי הזוהר של ההדר הבית"רי. לעולם לא תתפסו אותו מגדף, מחרף או מנבל את פיו. את הוויכוחים, ולו החריפים ביותר, הוא מנהל בדרך ארץ, תוך כבוד לזולתו. ארדן הוא מחוקק פעיל ונמרץ. הוא הסתער על נישה קרובה ללבו - המאבק בתאונות הדרכים - והוביל כמה הצעות חוק חשובות שנועדו להילחם בתרבות הנהיגה העבריינית הרווחת בכבישי ישראל ובמקביל נלחם ללא חת בפגעי העישון. ארדן הוא מניה בטוחה בליכוד, ועתידו עוד לפניו.
ח"כ גדעון סער, יושב ראש סיעת הליכוד. חבר כנסת מלוטש, מבריק, פעלתן, מחוקק בחסד, תחבולן פוליטי משופשף, שקול, מחושב, רהוט. כוח מרכזי בכנסת ה-17, ובורג חשוב ביותר בסיעת הליכוד. הוא הגבר הראשון בתולדות הכנסת שעומד בראש הוועדה למעמד האישה, ובתוקף תפקידו קידם שורה של חוקים חשובים ביותר המסייעים לשיפור מעמד הנשים.
עם צאת הכנסת לפגרה העביר בקריאה ראשונה הצעת חוק להארכת חופשת הלידה בשבועיים. מדברים נכבדות על כך שבממשלה עתידית של הליכוד סער יהיה שר, ומנגד הוא לא מסתיר את שאיפתו להחזיק בבוא הזמן את תיק המשפטים. על סער אפשר לומר בוודאות שהוא נכס לליכוד, וגם לכנסת.
ח"כ זהבה גלאון, יושבת ראש סיעת מרצ. פעם אמרו כי שולמית אלוני היא הכוהנת הגדולה של זכויות האזרח. גלאון הצליחה להיכנס לנעליה הגדולות של אלוני, והיא לא מביישת את הפירמה. היא לא חוששת לקרבות אבודים ולתת פייט אדיר נגד כל מה שנראה בעיניה כפגיעה בזכויותיהם של מיעוטים בחברה הישראלית.
גלאון היא ממובילות המאבק למען הדחתו של הנשיא קצב, אותו כינתה "עבריין מין סדרתי היושב בבית הנשיא". היא תלחם ללא חת נגד התעמרות של הצבא, המשטרה, המוסד ושאר זרועות השלטון באזרחים ישראלים או בפלשתינים בשטחים. היא תיאבק עד חורמה נגד כל עוולה של שלטונות החוק בישראל, ותעתור לבג"ץ בכל פעם שנראה לה כי המשטר מנצל את השררה לרעה. כך למשל עתרה למען פרסום הפרוטוקולים של ועדת וינוגרד. גלאון היא פרלמנטרית מעולה ופולמוסנית לא קטנה. קשה לראות את הכנסת בלעדיה.
ח"כ זבולון אורלב, יו"ר סיעת המפד"ל. עוד חבר כנסת ותיק, משופשף ומשובח. אחד החרוצים ביותר שיש במשכן. אורלב, העומד כעת בראש הוועדה לביקורת המדינה, הוא אב טיפוס של ח"כ מעולה. מחוקק פעלתן, פוליטיקאי מנוסה ומשופשף, חרוץ, דקדקן, אמין, מצרך נדיר במחוזותינו, בעל נוכחות מרשימה במליאת הכנסת ובוועדותיה, בעל אוזן חברתית רגישה.
אל החמישייה הפותחת הייתי מצרף עוד שורה של חברי כנסת שעושים את עבודתם נאמנה. משה כחלון מהליכוד, יו"ר ועדת הכלכלה. צריך לראותו יושב לילות כימים ומנהל את דיוני הצעת חוק זכויות היוצרים, כדי לראות כיצד לוקח כחלון את עבודתו ברצינות תהומית, מתעמק בחומר, מנווט את הדיונים, לא פעם לבדו, ומתמודד בנחישות מול סוללות של טייקוני משק ולהקות לוביסטים, כמו למשל מול שועי הבנקים בוועדת החקירה הפרלמנטרית לנושא עמלות הבנקים.
עוד ראויים לשבח חברי הכנסת משה גפני (יהדות התורה), פרלמנטר מן המשובחים שיש בכנסת ישראל, רן כהן, מוותיקי סיעת מרצ, ח"כ חברתי מוביל, אמין ביותר, מדהים לראות כיצד הוא ממשיך לגלות חריצות רבה כל כך ופעלתנות ויצירתיות בתחום החקיקה, גם אחרי מספר קדנציות. אליהם הייתי מוסיף גם את ח"כ מיכאל מלכיאור, יושב ראש ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, שסובל אומנם מדימוי אפור, אך מנהל את ועדת החינוך לתפארת, בחריצות ובהשקעה אין קץ.
שדרוג רציני למעמדה עשתה ח"כ רוחמה אברהם. כיושבת ראש ועדת הכנסת, היא הפתיעה רבים בדרך שבה היא מנהלת את דיוני הוועדה, שהיא הצומת המרכזית בחיי המשכן, ולמרות שהיא עדיין ממשיכה לשמש יעד לעקיצות, לבדיחות ולטורי הרכילות, היא הוכיחה שהיא חברת כנסת רצינית ומשקיענית.
ולפני נעילה נזכיר גם את ח"כ דב חנין (חד"ש), חיים אורון (מרצ), רונית תירוש ומנחם בן ששון (קדימה), ניסן סלומיאנסקי, אפי איתם ואריה אלדד (האיחוד הלאומי-מפד"ל), ניסים זאב ואמנון כהן (ש"ס), אחמד טיבי (רע"מ-תע"ל), שבולטים בעשייה הפרלמנטרית.
בשעה טובה עברה מן העולם הצעת החוק להפוך את ההצבעה על בחירת נשיא המדינה במליאת הכנסת, מהצבעה חשאית להצבעה גלויה. החוק הזה נולד בחטא שכן כל כולו כוון למטרה אחת – להגביר את סיכוייו של שמעון פרס, "המועמד שלא עוסק בזה", לזכות במועמדות.
מי שחתום על הצעת החוק הוא ח"כ יואל חסון מקדימה. השבוע הוא התקפל סופית, לאחר שהתברר לו כי חבריו בקואליציה לא עושים מאמצים של ממש לקדם את החקיקה הבעייתית. כעת נותרה בעינה החידה הגדולה - האם פרס יתמודד או לא. במפגש השבוע עם הכתבים הפרלמנטרים פרס השאיר את הכל הפתוח. "מה בוער לי, יש לי זמן", אמר והשאיר את ח"כ ראובן ריבלין וקולט אביטל, שכבר הכריזו על מועמדותם לנשיאות, במתח. גם אנחנו נחכה במתח.
ח"כ עבאס זכור, איש התנועה האיסלמית וחבר בסיעת רע"מ-תע"ל, לא מוכר דווקא בשל יוזמות החקיקה הרבות שלו, והנה דווקא ביום האחרון של מושב החורף הוא הגיש הצעת חוק, ולא סתם הצעה. ח"כ זכור מציע לחייב בחקיקה את כל עובדי המדינה לבוא לעבודה בלבוש צנוע.
זכור ימצא לעצמו בוודאי שותפים ליוזמה גם אצל ש"ס והחרדים. טענותיו מזכירות מאוד את תפיסת העולם השוביניסטית החרדית. הבעיה היא כמובן עם הנשים שהולכות חשוף, ולא עם הגברים רחמנא ליצלן, שעלולים חלילה לחשוב מחשבות אסורות כשהם רואים פקידה במשרד ממשלתי לבושה קצר.
מישהו פה עוד עלול לחשוב שאם הצעת החוק של זכור היתה מתקבלת, היו נחסכות הרבה צרות ממשה קצב. אולי זכור מפנטז על מדינת הלכה מוסלמית שבה הנשים, אם מותר להן בכלל לעבוד, מסתובבות עם רעלה על הפנים. אבל אל דאגה, הצעת החוק הזו, כמו רעיונות דומים שצצו מהחוגים החרדיים, תישאר בגדר הערת שוליים ואין לה כל סיכוי לעבור.
הכנסת יצאה לפגרת האביב, ועמה גם מדור הנבחרים, שישוב ויעלה עם תחילת כנס הקיץ.
אריק בנדר, האיש שלנו בכנסת, מסכם מדי סוף שבוע את השבוע שהיה במשכן: הצעקות במליאה, הוויכוחים בוועדות, התככים במסדרונות, הדילים במזנון והנבחרים שהכניסו עניין לחיים בכנסת.
נא להמתין לטעינת התגובות
