האזרח הקטן משיב מלחמה בבירוקרטיה
כאשר גילה ליאור דוח מתנוסס על שמשת הרכב אותו החנה כחוק, הוא יצא מדעתו. אח"כ התחיל להיאבק. והוא לא לבד. שנה בלי רווחה, כתבה חמישית בסדרה
- קיצצו לדניאל את החלום - כתבה ראשונה בסדרה
- ומי יעזור לעובדת הסוציאלית? - כתבה שנייה בסדרה
- אבא לגמרי לבד - כתבה שלישית בסדרה
- עלייה לצורך ירידה - כתבה רביעית בסדרה
"אני גר ברחוב קפלן בפתח-תקוה, בבניין אחורי שאין לו גישה ישירה לכביש", פתח ליאור את סיפורו. "בבניין הזה יש רחבת חניה ליד הבית, פתוחה וחופשית, וכל מי שרוצה יכול לחנות שם. לפני כחודש, באותו יום מר ונמהר, החלטתי דווקא לחנות על הכביש, סמוך לבניין השכן, במקום בו שפת המדרכה צבועה ואפור והחניה מותרת".
ליאור מספר כי סמוך למכוניתו חנו שלוש מכוניות נוספות, "כולן כחוק". הוא ציין כי כמה מטרים ממקום החניה ממוקמת תחנת אוטובוס, אזור בו המדרכה מסומנת באדום-צהוב, ובו אכן אסור לחנות, אך "אף מכונית לא חנתה באדום-צהוב", לדבריו.
"חזרתי כעבור כמה שעות, וראיתי שכל ארבע המכוניות קיבלו דוח בסך 250 שקל, בטענה שחנו לא כחוק", המשיך ליאור. "על הדוח צוין שחניתי ליד הבניין האחורי, למרות שכלל לא חניתי שם – כי אי אפשר לחנות על הכביש ליד הבניין האחורי, זה בלתי אפשרי. הפקח טעה כמה פעמים - פעם אחת כאשר רשם לי את הדוח למרות שחניתי במקום מותר, ופעם נוספת כאשר טעה בציון הכתובת בה חניתי".
ליאור מדגיש כי בשל היותו תושב האזור, הוא כבר חנה באותו מקום פעמים רבות בעבר. "לפעמים השארתי שם את המכונית גם ליותר מיום אחד, ומעולם לא קיבלתי דוח", אמר. "חיפשתי היטב בשני צידי הכביש, ולא מצאתי שום תמרור שאוסר על חניה במקום זה".
זועם וכועס על העוול שבוצע לו, לכאורה, החליט ליאור להילחם נגד תשלום הקנס. "הגשתי מיד ערעור לעיריית פתח-תקוה", סיפר, "ובמשך שבועיים ארוכים לא קיבלתי כל תשובה". ליאור לא ויתר, והמשיך בסירובו לשלם את הדוח. "כעבור שבועיים קיבלתי מכתב, בו נאמר לי שהערעור הועבר לנציג היועץ המשפטי לממשלה
אם תשאלו אותו, ליאור לא מתכוון להתייאש, ואם ערעורו לא יתקבל, הוא מתכוון להמשיך במאבקו ואף לפנות לערכאות משפטיות, אם יידרש לכך. "ברגע שקיבלתי את הדוח, חבר שלי צילם במצלמת הטלפון הסלולרי את כל המכוניות שחנו לידי וקיבלו דוחות, כדי שתהיה לי הוכחה במקרה שאזדקק לה", אמר.
מעיריית פתח-תקוה נמסר בתגובה כי הטיפול בערעורו של ליאור נמצא בעיצומו. "הטיפול לוקח זמן רב, לפחות חודשיים", טענו בעירייה. "יש לא מעט מערערים על דוחות חניה. הנושא נמצא כרגע בטיפול של היועץ המשפטי, ויש לחכות להחלטתו".
למרות שליאור נמצא עדיין בתחילת המאבק מול עיריית פתח-תקוה, המאבקים על זכויותיו הבסיסיות אינם זרים לו, ופעמים רבות בעבר הגיע גם לבתי המשפט כדי לתקן עוולות שנעשו לו, לטענתו. "פעם אחת הייתי מעורב בתאונת פגע וברח, כאשר מישהו התנגש בי ונסע, בלי להשאיר פרטים", סיפר ליאור. "במבצע כמעט בלשי הצלחתי להגיע לחניון של העבודה שלו, ולאתר שם את הרכב. תבעתי אותו בבית המשפט, הוא לא הופיע לדיון, וכמובן שזכיתי".
על מקרה אחר מספר ליאור: "מישהו מכר לי פעם מקרר משומש בחנות יד שנייה. המקרר לא היה תקין, אבל המוכר לא רצה לתקן אותו. פניתי לבית המשפט לתביעות קטנות, וזכיתי". גם לבנקים לא מוכן ליאור לוותר: "היתה לי פעם תוכנית חיסכון בבנק, והיא היתה לתקופה של שנה. ברגע שחלפה השנה, הפקידים בבנק לא הודיעו לי שהזמן עבר. התווכחתי איתם ואפילו איימתי בתביעה, וכך הסכימו לשחרר לי את הכסף".
חבריו של ליאור, שמסתייעים בניסיונו העשיר, הציעו לו פעמים רבות, לדבריו, לעסוק בתחום עריכת הדין, "אבל עד עכשיו לא עשיתי מעשה, למרות שבטח הייתי מרוויח יותר כסף ממה שאני מרוויח היום", אמר. "בינתיים אני נהנה מהמלחמות שלי, עוזר לחבריי לנסח תביעות לבית המשפט ואפילו עומד איתם על הסעיפים שעליהם אפשר להתמקח".
את סיפורו מבקש ליאור לסיים בפנייה לציבור הישראלי. "לא פעם הישראלים אדישים", הוא טוען. "זה מתחיל מכך שמעשנים לידם בניגוד לחוק, וזה ממשיך בבירוקרטיה מעצבנת ובכל מיני חוקים מקוממים, שהם לא הומניים. במקום לצאת להפגנות ולהיאבק, העם יושב בבית. מי שלא נלחם למען עצמו, ימשיכו לדרוך עליו".
עו"ד עמית גיטלי מחברת "מחשבות", ששמע את סיפורו של ליאור, שיבח את דרך פעולתו. "ההליך הנכון שיש לעשותו כאשר אדם מקבל דוח מוטעה, לטענתו, הוא להגיש לרשות המקומית בקשה לביטול דוח", אמר. "המשפט המינהלי קובע שפקיד שלטון חייב לענות לפנייה של אותו אזרח בתוך 30 יום, אפילו אם זו תשובה בסגנון 'הפנייה נמצאת בטיפול'".
עם זאת, עו"ד גיטלי מציין כי כאשר הערעור לא מתקבל, "ידיו של האזרח כבולות. הוא אינו יכול לתבוע את הרשות המקומית בעניין הזה, ועליו לחכות עד שהרשות תתבע אותו (אם לא יישלם - א.ט) לבית המשפט לעניינים מקומיים, אם מדובר בדוח חניה. בדיון בבית המשפט יוכל האזרח לטעון את כל טענותיו".
עו"ד גיטלי מוסיף ומונה כמה דגשים שעל האזרח לשנן בבואו להיאבק בבירוקרטיה הישראלית. "ראשית, צריך לשמור את הכל מתועד", הוא אומר. "כדאי לשלוח כל פנייה בדואר רשום, והכי טוב למסור את המכתבים באופן ידני, אם אפשר. רצוי לגשת לאותו גוף שלטוני, למסור לפקידים את המכתב, ולבקש מהם שיחתמו על טופס שיוכיח כי קיבלו את המכתב. כמובן שכדאי להכין כמה עותקים מראש".
בנוסף, מציין עו"ד גיטלי כי "חשוב לשים לב בידי מי נמצא הטיפול באותו דוח: האם בידי העירייה, או בידי חברת גבייה חיצונית. אם העירייה לא מצליחה לגבות את כספי הקנס, היא מעבירה את הטיפול בדרך כלל לידי חברת גבייה חיצונית, שלה יש אינטרס לגבות את הכסף. לכן, רצוי לטפל בנושא כאשר הוא עדיין נמצא בידי העירייה, כדי שלא יווצר מצב בו כמה בריונים דופקים על דלתו של האזרח, כדי לקבל את הכסף".
לכל כיוון שלא נסתכל אליו במדינת ישראל, אם רק נתאמץ נראה סביבנו עוול חברתי. השנה החלטנו ב-nrg מעריב לסכם את השנה האזרחית מזווית מעט שונה – מהזווית האזרחית המקומית. עשרות אלפי אזרחים סבלו בשנת 2006, כמו גם בשנים קודמות, מקיפוח ומקשיים שונים.
סיפורו של ליאור שהובא כאן מאיר את המאבק הבלתי פוסק בין האזרח הקטן לבירוקרטיה המתישה. בשבוע האחרון הבאנו כאן את סיפורו של דניאל בן ה-9, ילד אוטיסט שקיצוץ בקצבה שלו מסכן את הגשמת חלומותיו, את סיפורה של יעל (שם בדוי), עובדת סוציאלית שכל יום מרגישה עובדת סוג ב', את סיפורו של דב אינגבר, אב חד-הורי שנאבק עם שכר מינימום ואת סיפורה של מיכל, עולה מאתיופיה שגם אחרי 20 שנה סובלת מקשיי קליטה.
ביום ראשון ננסה לסכם על קצה המזלג את העשייה החברתית של הכנסת ושל הממשלה בשנה האחרונה, ולברר מה חושבים הח"כים על העשייה החברתית שלהם ושל חבריהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
