צא ולמד

רבקה יפה דורשת מחובשי הכיפות הסרוגות להפסיק להטיף לחרדים בעניין הגיוס לצבא. זה הזמן להיזכר שעם כל הכבוד לצה"ל, יש עוד מישהו שמנהל את העולם. הגיעה שעת הענווה

רבקה יפה | 30/8/2006 7:55

אני לא מתווכחת עם חילונים בנושא גיוס בחורי ישיבה לצבא, כי אין לנו בסיס אמוני משותף, ומבחינתם הם צודקים, אבל עם הכיפות הסרוגות אני דווקא רוצה להתווכח. כשהם מתעצבנים ומשמיצים את החרדים בסוגיה הזו, יש לי כמה שאלות אליהם. קודם כל, האם שמתם לב שגם בקרב הציונות הדתית מתרבים והולכים הצעירים שנשארים בישיבות חרף המטען הציוני לאומי משיחי גאולי שלהם? כלומר זה לא רק הרבנים ה"שחורים" של החרדים ממליצים להם להישאר בישיבות מחמת אי ציוניותם, אלא גם רבני הציונות הדתית, שדוגלים בחשיבות השירות הצבאי הלוחם, מכירים בכך, שלימוד תורה חשוב ותורם לקיומנו, ואם בחור יהודי מוכן להקדיש לכך את כל זמנו ומרצו, יבורך.

קראתי כאן את יחיאב נגר שמצפה מהחרדים להתבייש ולהרגיש מבוכה על כך שאחרים מתים במקומם. ואני תוהה, האם כל חיילי היחידות שאינן לוחמות צריכים להתבייש או רק בחורי הישיבות? כי לדעתי בני-הישיבות הם חלק ממערך כללי שמסייע לנו בהגנה על קיומנו, בדיוק כמו נהגים, טכנאים, אנשי מודיעין, גל"צניקים, קציני דת וכו'. ככה זה צבא, הוא מורכב מהמון חיילים, מיעוטם לוחמים וכל האחרים מעניקים גיבוי, שבלעדיו הלוחמים אינם יכולים להילחם.

נקודת המוצא שלי היא שהלימוד המסיבי והעיסוק האינטנסיבי בתורה חיוניים לביטחון ולשלום שלנו כאן ועכשיו, ותפילה ותשובה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה. אף אחד לא עושה טובה שהוא נלחם ואף אחד לא עושה טובה שהוא לומד תורה. זו מחוייבות הדדית בין אחים שמשתפים פעולה, ומבינים כל אחד את חשיבות פעולתו של רעהו. לפחות דתיים אמורים להבין זאת.

שירות מסוג אחר

אין לי שום עניין להיתלות במספר המשתמטים בתל אביב, וגם לא להוכיח שיש עוד חרדים כמו בעלה של שלהבת חסדיאל שגויס ללבנון בצו 8. באמת נכון שרובו המכריע של הציבור החרדי לא משרת בצבא, אלא שזו אינה השתמטות, אלא שירות חשוב מסוג אחר.

אני בהחלט מצפה שיהודים חובשי כיפה, וגם יהודים מאמינים נטולי כיפה, יכירו בכך שעם כל הכבוד לצה"ל לראשי המדינה שריה ויועציה, יש עוד מישהו שמנהל את העולם הזה, ועם ישראל שורד כאן גם בזכותו. אם לא רק, לפחות גם. כל עוד רוב מכריע של ישראלים נמנע מלימוד תורה ומשקיע רק בצבא ובקריירה, חיוני שחלק קטן יבחר רק בישיבה, וישקיע רק בלימוד, בכל לבבו ובכל מאודו.

ודאי שניתן וצריך לשפר. למשל, לא לוותר למשתמטים שמתחמקים ממילוי חובתם בישיבה וגם לצבא אינם מתגייסים. זו רעה חולה ונפשעת שראויה לגינוי ולהחרמה. או למשל, שבעת צרה כמו בזמן מלחמה,

ישבו וילמדו יום ולילה, כולל בין הזמנים ובלי חופשות ויציאות, כמו שאמר ראש הישיבה לתלמידיו בתקופת המלחמה: "אתם צריכים ללמוד כמו שאחיכם נלחמים בלבנון. זו ההצדקה היחידה להישארותכם היום בישיבה". יש מה לשפר גם, ואולי בעיקר, בתחושת האחדות והערבות ההדדית. המכנה המשותף בין חרדים וכיפות סרוגות רחב, לכל אחד מעלותיו ויש מה ללמוד זה מזה במקום להשמיץ ולהתנשא כשכל מגזר מבטל את זולתו ורואה רק את חסרונותיו.

ולא, אל תספרו לי על אמהות שלא ישנות בלילה, גם לי יש בנים לוחמים, אבל בינתיים, מול האיום הערבי, אני מוצאת את עצמי דואגת יותר להישרדותנו כאן ולעתידם של נכדי. שבעתי מצביאים ופרשנים יהירים, הגיעה שעת הענווה, והיא מבחינתי כוללת נשיאת כפיים לשמים.