תסריט ובימוי: אלוהים
למרות שסרטי הבוגרים של בית הספר לקולנוע "מעלה" זוכים בפרסים הכי יוקרתיים, המוסד זוכה להתעלמות גורפת בעיתונות ה"תרבותית". יעל משאלי מצדיעה ליוצרים הדתיים
2. נורית יעקבס-ינון בחורה מדליקה. אחרי שצפינו באופן ממלכתי בהקרנת סרטה "ברית" (בבית התרבות בשהם) היא טרחה וסיפרה לקהל קטעים מאחורי הקלעים, על שלבי יצירת הסרט וכל מה שנהוג ומקובל במעמדים כגון אלה. התלהבותה סוחפת, יש לה השקפה נחרצת על פמיניזם דתי, היא קורנת, היא אוהבת את מה שהיא עושה ומאהיבה את זה גם על צופיה ושומעיה.
3. מרוב שהתלהבתי, יצאתי (טלפון לנטע אריאל, מנהלת ביה"ס) לבדוק מה חדש. 'מעלה' עבר דרך ארוכה מאד למן היווסדו, משברים וטלטלות. בשנים האחרונות הוא מתייצב בשמחה על קו הזינוק של המובן מאליו.
סרטי הבוגרים שלו משתתפים בכל הפסטיבלים האפשריים וזוכים בפרסים הכי יוקרתיים, ביה"ס עצמו זוכה בפרסים על תוכנית לימודים מקצועית ואיכותית, ובוגריו משתלבים כבר מזמן ב"תעשיה". לשנה"ל הבאה נרשמו חבר'ה מעולים (גילוי נאות ראשון הוא שגם בתי השנייה אחת מהם).
4. למרות כל זה קשה למצוא המון אזכורים של ההישגים האלה בעיתונים הגדולים. "הארץ" – העיתון הפלורליסטי לאנשים שחושבים שהם משהו, נמנע מכך לחלוטין, למרות שמגזין התרבות שלו יומיומי ואין לו בעיה טכנית להכניס את הידיעות האלה. גם "מעריב" ו"ידיעות" לא ממש מכסים את הנישה התרבותית שלהם בידיעות חיוביות. כמובן זה משתנה אם איזו תלמידה עושה פרובוקציה פורנוגרפית, שאז לכולם דחוף לראיין אותה לכתבת עומק ורוחב.
5. למשל יכלו לספר שם על פורום הרבנים הפעיל ב'מעלה'. פורום המתכנס באופן קבוע לצפות בסרטים אקטואליים ורלוונטיים ולדון עליהם אחר-כך בפאנל או בשיחה פתוחה. אבל מה זה מעניין לספר על רבנים שמוכנים להתנער משגרת השמרנות ולאתגר את עצמם (למען תלמידיהם והדור בכלל) בכלי תקשורתי חדש יחסית? באמת לא מעניין, יותר דחוף לספר על פסק ההלכה של הרב אליהו והיתוש.
6. כמי שעוקבת בעניין גדול אחרי 'מעלה' (גילוי נאות נוסף הוא שנטע אריאל ואני עשינו כמה דברים טובים יחד, אכלנו ושתינו כמה דברים טובים וכו') ההישגים
7. אין לי הבנה מקצועית בז'אנר, אבל שני הסרטים שראיתי לאחרונה מרגשים ומעניינים. בשביל 'חפצי' אני קצת מבוגרת כדי להזדהות לגמרי עם המהות, אבל אני בטוחה שהדור הצעיר מוצא בו ביטוי אמיתי וכן לסוג הדילמה שהוא מציב. הסרט זורם, אמין, טבעי. עם "ברית" יכולתי יותר להזדהות. הסרט מספר את סיפורן של כמה נשים והקשר המורכב שלהן לברית המילה.
הסיפורים מעניינים, כל אחד בפני עצמו, והם מחוברים באופן נעים. עצם העובדה שבסוף הסרט רצינו כולנו לדעת את המשך הסיפורים (ורצינו) אומר משהו לגבי טיבו. גם זה שמיד ניסחתי לעצמי בדיעבד את גישתי לברית של בנינו המשותפים, אומר שהסרט מפעיל את הצופה לגיבוש תובנות משל עצמו.
8. באתר האינטרנט של מעלה ראיתי את המוטו שאומר "יש דברים שאפשר לעשות רק מבפנים". לא הייתי יכולה לנסח את זה יותר טוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
