 |
 |
|
|
| לרקוד עם ציונים, גרסת 2.0 |
|
|
|
| שלמה זנד וניר ברעם לא מרפים. והפעם: על גבולות האתוס היהודי והזהות הישראלית. תשובה לימיני |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
במאמר התגובה הנלהב שלו למאמרנו "ההיסטריה של החמישיה הציונית"- ואנחנו מוקירים את זריזותו וחדות טיעוניו -
טוען בן-דרור ימיני שאנחנו דוגלים בעמדות של אש"ף. הטענה הזו היא חלק מהשקפה כללית של ימיני, שבשעת פולמוס נמנע מלפענח גוונים בעולם. ימיני יוצא לפולמוס כמו למלחמה ומתעקש על שחור ולבן: ציונים ופוסט-ציונים, אוהבי ישראל ושונאי ישראל. ההיגיון של ימיני קובע שאם שני אנשים לובשים את אותה החולצה (או טוענים טענה דומה) הרי שאין הבדלים ביניהם, אף-על-פי שבפועל יכולים לחצוץ ביניהם שמים וארץ: בנקודות המוצא, במוטיבציה, במטרה.
ימיני, למשל, הרבה יותר דומה מאיתנו לאחמד טיבי, שתרם אף הוא את חלקו לפולמוס. שניהם מצדדים בלאומיות סגורה ועבשה, בעוד אנו מתעקשים לדבר על החלשת הלאומיות הפסוודו-דתית לטובת אזרחות או אומתיות סובלנית ומגוונת. להשוות בינינו ובין אש"ף זו הסתה; הסתה שנובעת מכישלונו של ימיני, התקוע במאבקים "אינטלקטואלים" מיושנים ובהגדרות שיח פרימיטיביות. ימיני אינו מסוגל לעכל שיח קצת שונה, כזה שלא מתעלם מהישגי הציונות ולא מזכויותיה אבל יכול גם להרהר על המחיר, לדלג על מיתוסים ילדותיים ובעיקר לראות מתי חלק מהפרקטיקות של הציונות - שכנראה היו נחוצות בשנות הארבעים - מהוות מכשול לזהות ישראלית מזמינה ומגוונת.
מלבד ההתנהלות הקבועה של ימיני, הנוהג להשוות כל איש שמאל שאיננו מתיישר עם הציונות שלו לאש"ף ולחמאס, הואשמנו גם במחיקת האומה היהודית. תיקון קל: אי אפשר למחוק אומה שלא היתה קיימת. המיתוסים הציוניים הבְנו בתוכנו תודעה היסטורית לאומית ארוכת טווח: מאז מתן התורה בסיני הוקמה אומה יהודית; אומה שבשלב מאוחר יותר נעקרה מאדמתה, התפזרה ויצאה לסיור ארוך ומפרך של אלפיים שנה, טיילה עד לצנעא ולווארשה, ובמאה העשרים עשתה סיבוב פרסה ושבה למולדתה המיותמת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מהי "אומה"?
|
|
|
 |
|
|
|
ראשית, אולי ראוי להגדיר היטב את המונח שבו משתמשים. לגבינו, "אומה" היא קבוצה אנושית שחולקת תרבות ציבורית משותפת (שפה, חינוך ועוד), ולא פחות חשוב, תובעת ריבונות על עצמה או שימור ריבונות קיימת. ריבונות מדינית יכולה להתממש, כמובן, רק על טריטוריה משותפת. מכאן נובע בלבולו של ימיני, שטען שאנו מכירים באומה פלשתינית ולא באומה יהודית: אומה פלשתינית קיימת היום בדיוק כפי שקיימת אומה ישראלית-יהודית (שאנו, מתוך דאגה עמוקה להמשך קיומה הממלכתי וכן למוסריותה הצענו להתחיל להגמיש, לגוון ולהרחיב את גבולות זהותה).
כדי לקעקע ולערער על גבולות הזהות המדומיינים הנמתחים סביב האומה היהודית ההיסטורית של בן-דרור ימיני, נציג מספר סוגיות מטרידות.
האומה היהודית נולדה ביציאת מצרים? לפני כשבועיים בישר לנו סרג'יו דלה-פרגולה, הדמוגרף המוביל במדינת ישראל (הארץ, 29.4) שההנחה המקראית הקובעת ש-70 גברים ירדו מצרימה וכעבור 430 שנה יצאו ממצרים 600 אלף, הינה אפשרית בהחלט. לא נדקדק כאן בקטנות ולא נתעכב על הקונצנזוס הארכיאולוגי המתרחב שקובע שיציאת מצרים לא הייתה ולא נבראה, אלא נתמקד דווקא בהגיון הדמוגרפי. 70 הפכו ל-600 אלף, כלומר הוכפלו ב -9000. על-פי אותו הגיון ברזל, הנסמך על מדע מדויק ועל פלאי הטכנולוגיה הישראלית, אנחנו מציעים תרגיל מחשבתי קצר: כמה לא-יהודים התגוררו באימפריה המצרית הגדולה כאשר בית יעקב עקר אליה? היות ואי אפשר לקבוע זאת בוודאות הבה נבחר מספר קטן במיוחד (יחסית לאימפריה, בכל זאת): חצי מיליון. נכפיל זאת ב-9000, כפי שעשו המקרא ודלה-פרגולה לגבי היהודים, ונגיע בקלות לארבעה וחצי מיליארד. ארבעה וחצי מיליארד מצרים בתקופת המקרא. נשמע הגיוני? הייתכן שדווקא העבדים היהודים נהנו מתנאי-חיים טובים יותר מאשר אדוניהם ולכן הולידו צאצאים כחול אשר על שפת הים? ואולי היתה זו מכת הבכורות שחיסלה את מיליארדי המצרים?
בשיאה של ממלכת החשמונאים - לאחר שהורקנוס גייר בכוח את העם האדומי בנגב ואריסטובלוס עשה את אותו תרגיל לעם היטורי בגליל- חיו ביהודה המורחבת, על פי הדמוגרפיה המשוערת, כחצי מיליון תושבים. בשנת 0 לספירה כבר חיו ברחבי האימפריה הרומית (ראו את הגרף הדמוגראפי היהודי באטלס המלומד והמפואר שערך פרופ' אלי בר נביא) כארבעה וחצי מיליון יהודים. מנין הופיעו? באלכסנדריה דרך רומא ועד תראקיה היו כבר אז הרבה יותר מאמינים יהודים מאשר ביהודה שלפני המרד הגדול. (חשוב לזכור: בניגוד לחורבן הבית הראשון אין סיפור של הגליית-עם בחורבן בית שני). מדוע החליטה "אומה" חקלאית מובהקת, שגבה היה מופנה לים, לנטוש את "מולדתה" ולהתפזר ברחבי הים התיכון? ולאחר "שהתפזרו" בני יהודה, מדוע לא נשאו עמם את שפתם ה"לאומית", כפי שעשו קודם לכן פיניקים או יוונים, אלא החלו בכל מקום לדבר את השפה המקומית? ומדוע מספרם ירד שוב דרסטית מארבעה וחצי מיליון לפחות ממיליון עם תנופת התפשטות הנצרות?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נס דמוגראפי
|
|
|
|
|
|
|
התשובה פשוטה: היהדות, עוד קודם לנצרות, הייתה דת מגיירת ואליה עקרו עמים וממלכות שלמות. כלומר, כבר במאות הראשונות לספירה חיו אנשים רבים (שבחרו בדת משה) ללא כל זיקה "לאומית" לטריטוריה ספציפית. ואם הסיפור המיתולוגי מגולל את עלילותיה של אומה יהודית שהוגלתה ושבה לאחר 2000 שנה למולדתה, ראוי לשאול את מצדדי "האומה היהודית": האם למתייהדים הרבים ברחבי האימפריה הרומית היו נורמות ופרקטיקות תרבותיות משותפות (מלבד דתיות) שבזכותן אפשר יהיה - עם שק גדוש רצון טוב - להגדירן כאומה?
באותו ראיון מתפעל דלה-פרגולה מעוד נס דמוגראפי: הריבוי ב"קצב מדהים" של יהודים במזרח אירופה שהביא לכך שכבר במאה התשע-עשרה חיו בגבולות האימפריה הרוסית שני שליש מ"האומה היהודית". מאלפים בודדים שהגיעו לכאורה מגרמניה נולדו מיליונים. כמה רוסים היו צריכים להיות בעולם על-פי אותו קצב "ריבוי טבעי" מדהים? כמה אוקראינים, פולנים ואחרים? מיליארדים רבים. ובכלל, מדוע בתקופות מסוימות בהיסטוריה לפתע מזדווגים היהודים בקצב שלא נשמע כדוגמתו בעולם הפרה-מודרני? האם לסיפורי הבדים הללו קורא ימיני היסטוריה של "אומה יהודית", שאנחנו בחרנו במאמרנו להתעלם מקיומה? ואולי זו דווקא היסטוריה דתית מרתקת של קבוצות אנושיות ממוצא מגוון ותרבויות-עם השונות לחלוטין זו מזו (כמו הכוזרים למשל), שהחליטו להתייהד?
המשותף החשוב בין יהודים במאות השנים שקדמו לציונות לא היה תרבות לאומית משותפת, ולא שפה, ולא מנהגים, אלא אמונת אל מאחדת ותרבויות דת עשירות ודינאמיות. היהודים לא היו שותפים בחתירה לאומית להגר למולדת אלא בזיקה דתית עמוקה למקום קדוש שאין להגיע אליו כל זמן שהמשיח לא התייצב בשערנו. גדולתה של הציונות הייתה בדיוק בהיפוך האידיאולוגי המצליח בין המשוואה הדתית גלות–גאולה למשוואה גולה-מולדת. וכך זה פעל: כדי לאשש את קיומה של "אומה יהודית" החסרה כל בסיס תרבותי-חילוני מאחד, וכן כדי לנפק ראיות לזכותה לנכס לעצמה טריטוריה, נאלצו הציונים החילונים - ממשה הס דרך מקס נורדאו וארתור רופין ועד צוותי מחקר נוכחיים במחלקות לגנטיקה באוניברסיטאות ישראל - לחפש אחר משותף ביולוגי ל"אומה היהודית הנצחית". הס, נורדאו ורוב הציונים דיברו תמיד על קהילת דם מאוחדת. היום מחפשים נואשות אחר גן יהודי משותף.
ולכן יש לשאול את ימיני: אנחנו א-היסטוריים? אנחנו אלה שמשתוקקים לסחור במסורת יהודית עתיקה עבור זהות ישראלית חסרת פשר? הרי המהפכה הציונית כבר עשתה זאת הרבה לפנינו. היא מחקה בנוקשות את ההיסטוריה והתרבות של בני תרבות היידיש ונהגה באותו האופן גם בהיסטוריה ובתרבויות היהודיות-ערביות של המגרב והמשרק. אם הציונות היא פשוט המשך ישיר של "האומה היהודית", מדוע נהגה כך באותן מסורות ותרבויות מפוארות בהן החזיקו בני "האומה היהודית" מאות שנים? מנין צץ המושג מ"התנ"ך לפלמ"ח"? ומדוע אצורה בו מחיקה אכזרית של מאות שנות "אומה יהודית"?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
זיכרון סלקטיבי
|
|
|
|
|
|
|
יש לנו הצעה לתשובה: כדי להצליח במפעלה הלאומי ולקומם במהירות אחדות לאומית חדשה, נאלצה הציונות - וניתן להבין את מניעיה - לערפל את הבדלי תרבויות המוצא העמוקים. אנחנו האחרונים שמתעלמים מההיסטוריה, מהמסורת ומהתרבויות היהודיות. מה שאנו דוחים הוא זיכרון סלקטיבי ומניפולטיבי, שנוצר רק את נקודות הציון הרלוונטיות להבנייה הרצויה וקובר את כל השאר, את כל פאר התרבות היהודית, היידית או המגרבית, בארכיונים מצהיבים.
אכן, כדי להצליח במלאכת המחיקה הגדולה, אלפיים שנות "גלות" מגוונות הוצפנו הרחק מעין הציבור לטובת האדרה מיתולוגית של ה"היסטוריה המקראית" או ההיסטוריה ה"הרואית" של בית שני. גם כאן העיוות הוא גדול. כל ילד, למשל, יודע למשל שמתתיהו החשמונאי פצח במלחמה לאומית נגד המתיוונים והיוונים, ורק מאוחר יותר הוא שומע באגביות שנכדו ה"לאומי" נקרא... הורקנוס, נינו ה"פטריוטי" אריסטובלוס, וכך הלאה עד הורדוס.
בן-דרור ימיני רוצה לשמר מסורת יהודית עתיקה. אנחנו מריעים לו: אחריך באש ובמים. אולם האם הוא מורה ראוי? ימיני ודאי זוכר את אלעזר בן יאיר (מנהיג קטן של כנופיה זעירה מימי בית שני, על איזה הר במדבר יהודה) אבל מה הוא – לצד שאר בוגרי בתי הספר הישראליים – יודע על ד'ו נואס, המלך המתגייר של ממלכת חמייר היהודית המפוארת ששרדה 120 שנה באזור שהיום הוא תימן? את שמו של טרומפלדור (גיבור חם מזג) כל ילדון משנן אפילו בעידן האינטרנט, ואולם כמה למדו את שמו של וולדימיר מדם, מנהיג תנועת הבונד הענקית שאיגדה מאות אלפי יהודים? ומישהו מכיר היום את הפילוסוף היידי נתן בירנבוים, שהשפיע על הרצל רבות, ופשוט לא היה ציוני?
אולי עדיף שימיני לא ילעיט אותנו באגדות על מחיקת ההיסטוריה. זיכרון היסטורי הוא תמיד זיכרון מעוצב, ואת המסורות, האירועים והמנהגים משנים ומעקמים על-פי רצונה של ההגמוניה. חלק קטן ממסורות דת קודמות נספגו לתרבות הישראלית, חלקן עובדו וזוקקו, רובן נזרקו והועלמו. וכך נוצרה האומה הישראלית-יהודית החדשה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כמו ליברמן והווארד
|
|
|
|
|
|
|
להיסטוריה היהודית, אם כן, אין מכנה משותף לאורך ימי הביניים ותחילת העת החדשה. אבל האם גם היום אי אפשר לטעון לקיומה של אומה יהודית כלל-עולמית? האם ג'ו ליברמן, יהודי מאמין שהציג את מועמדותו לנשיאות ארצות הברית, שייך לאומה היהודית או לאומה האמריקנית? (חבל שאיננו מעוניין להשתתף בריבונות הישראלית, הוא נראה שנון יותר מהפוליטיקאים שלנו). ומה לגבי מייקל הווארד, בנם של מהגרים רומנים-יהודים שהציג לאחרונה את מועמדותו לראשות הממשלה הבריטית? האם לאומיותו היא בריטית או יהודית? האם בכלל מעניק ימיני לבני אדם ממוצא יהודי את החירות להגדיר את עצמם מבחינה לאומית? או שמא הוא (ושאר חברי "החמישיה הציונית") יקבעו עבורם את לאומיותם?
ואולי תיתכן לאדם, אם לא לאומיות כפולה, אזי לפחות זהות קבוצתית כפולה? כלומר, הנה ליברמן, פטריוט אמריקני אמיתי, והווארד, לאומן בריטי השואף להעצים את בריטניה, ויחד עם זאת שניהם נשארים ברובד אחר גם יהודים. אנחנו בעד. אנו סבורים שניתן להיות פטריוטים ישראלים ולשמר את זיקתנו למסורת יהודית, נוצרית או אפילו מוסלמית.
מדוע רק בארצות הברית יכולים להיות אמריקנים של מקף - כלומר יודו-אמריקנים, אנגלו-אמריקנים או אפרו-אמריקנים – וכאן לא יכולים להיות יודו-ישראלים או פליפינו-ישראלים או פלסטינו-ישראלים? מדוע ניתן להיות בריטי-וולשי או בריטי-סקוטי ולא לטינו-ישראלים או סינו-ישראלים? אם בני העובדים הזרים יקבלו לא רק אזרחות פורמאלית, כפי שאמנון רובינשטיין מציע, אלא יצורפו באמת לקולקטיב האומתי שלנו, כמו ליברמן האמריקני והווארד הבריטי, האם יוכל אחד מבניהם להציג את מועמדותו להנהגת הליכוד?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גטו רומנטי
|
|
|
|
|
|
|
אנחנו, בניגוד לאנטישמים רבים, מאמינים שכל אחד רשאי להגדיר את לאומיותו אך אינו זכאי להדיר מהלאומיות הזו - בקריטריונים דתיים או גזעניים - אחרים שחיים תחת מרותה. יהודים שרצו בריבונות לאומית על עצמם הקימו להם מדינה, וזו הייתה תשובה נכונה למצוקותיהם של יהודים רבים בשלב היסטורי מסוים. יהודים ש"מתבוללים היום בקצב מדהים" זכאים לעשות זאת, וחבל שבן-דרור ימיני מתעקש לטעון שהם בניה של אומה יהודית נסתרת. בכך הוא מאשש את טענותיהם המופרכות של האנטישמים: הרי אמריקני שטוען היום כי יהודי איננו חלק מהאומה האמריקנית, הוא לכל הדעות אנטישמי מובהק. גם אנגלו-אמריקני שמתנגד שבתו, שהתאהבה ביודו-אמריקני, תתחתן עמו, או "תתבולל" עמו, אף הוא לדעתנו גזען מתועב. לא נאשים את ימיני בגזענות; אבל במאמרו מיום שישי האחרון הוא שוב הטיף נגד נישואים בין יהודים ללא-יהודים. ללא בושה הוא כולא את היהודי בגטו רומנטי וקובע עבורו איזו אישה או גבר לאהוב. אנחנו מבקשים מהקוראים היקרים להרהר בעניין: האם בימינו אנחנו באמת זקוקים לגישה אתנית כל-כך פרימיטיבית?
ימיני מאשים אותנו בעירפול מושגי. לדידו, זהות ישראלית או תרבות ישראלית הן מושגים עמומים ולמעשה לא קיימים. באותה נשימה, ובבהירות יוצאת דופן, הוא קובע שבהחלט ישנו אתוס יהודי. מהו אתוס יהודי? איננו יודעים במדויק. להערכתנו לא קיים אתוס יהודי אחד אלא אתיקות יהודיות שונות – אתיקות שחלק מהן, שעדיין חיות בתוכנו ומעשירות את הווייתנו, נותרות כאמור מחוץ לגבולות "האתוס היהודי" המיתי של ימיני.
אבל על אף חשיבותן, גם אותן אתיקות, תרבויות והיסטוריות יהודיות שונות אינן יכולות (לבדן) להוות את הבסיס להגדרה הפוליטית של ריבונותנו הלאומית. המדינה לא הוקמה כדי ליצור מחדש גטו יהודי מסוגר, שמבכר להיתלות בפריץ אוונגליסטי רחוק בעודו מתנכר ליושבים לידו או בקרבו. בכל מסורת ישנן אתיקות רבות, חלקן מזעזעות, חלקן יקרות. החוכמה היא בכל דור ליטול מהאתיקות הקודמות את החומרים הרצויים ולהתיך מתוכם זהות התואמת, מעשירה ומגוונת את חיי ההווה ואת עולם העתיד. איך אמר המזוקן הנועז שקרע עצמו מזהויות קודמות (גרמניות או יהודיות-אורתודוכסיות)? אם תרצו אין זו אגדה.
פרופסור שלמה זנד מלמד בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | מחבר הרומנים "ספרי לי סיפור אהבה סגול" ו"ילדי נשף התחפושות", עורך סדרת העיון 972 ובעל טור במוסף הדעות של "מעריב" | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
