השד קבר את המנהיג
מצביעי העבודה הוותיקים נטשו את המפלגה כי פרץ איננו אשכנזי. ניר ברעם סבור שמדובר בהחמצה
במטה הבחירות של מפלגת העבודה מעריכים כי בחודשיים האחרונים בין 6-7 מנדטים עזבו את המפלגה ועברו ל"קדימה". בעבודה מזהים שמדובר בבוחרים מסורתיים, אנשים שהצביעו עשרות שנים לעבודה. אנשים מאזור המרכז, גמלאים, קיבוצניקים ומושבניקים. מחוזות שבהם באופן מסורתי, מזה עשורים, מפלגת העבודה זוכה לאהדה.
בעיתונים מפליאים להלל את סגולותיו האלקטורליות של שמעון פרס ומעדיפים לפרש את הנדידה הגדולה על-פי המודל הפרסונלי המוכר כל-כך: פרס עזב, ברק לא קיבל שיריון והבוחרים התעופפו מהקן. זו פרשנות המכבסת את האירוע, עורכת אותו מחדש באופן שיהיה קל לעכל אותו, לסדר אותו במבנים פשוטים, לא מזיקים.
יחזקאל אנגלר, גמלאי וחבר במפלגת העבודה שעורך מבצע טלמרקטינג לחברי העבודה באזור חיפה והקריות, סיפר לי שעל פי הבדיקה שלו, בסביבות 50% מחברי מפלגת העבודה הגמלאים לא מתכוונים להצביע למפלגה.
אנגלר לא התעצל ובדק עם מנהלי מטות במקומות אחרים בארץ. תופעה דומה הוא מזהה בעיקר בקיבוצים ובמושבים, אך גם במקומות נוספים. דיוקן הבוחרים העוזבים ברור לחלוטין: מדובר לרוב באשכנזים. חלקם הגדול מזוהה עם ישראל הוותיקה.
כאשר עשרות אלפי אנשים עוזבים לפתע מפלגה לה שמרו אמונים שנים רבות, אי אפשר שלא לתמוה קצת: מנין נובעת הבהלה הגדולה? האם המפלגה בגדה בבוחריה? האם דיוקנה השתנה פתאום? האם בקיבוצים ובקרב גמלאים סולדים כל-כך מהעמדה הסוציאל-דמוקרטית.
טעות לקשור את הנטישה הזו בשאלות פוליטיות, אידיאולוגיות. עמיר פרץ החזיר את מפלגת העבודה לעמדה הסוציאל-דמוקרטית, שלהב את המנגנון המנומנם, הצליח להזרים אליה אנשים חדשים ומרשימים. והרי כל אותם בוחרים שעזבו עכשיו את המפלגה קוננו שנים על המפלגה המשותקת, המובסת, הקפואה.
והנה, דווקא ברגע שבו המפלגה התעוררה מהקיפאון, החלה להניע שוב את זרועותיה המשוחות באבק של שנים, הבוחרים המסורתיים נמלטים על נפשם.
אחד מאנשי מפלגת העבודה, שהסתובב הרבה במחוזות המפלגה בשבועות האחרונים, אמר לי שלעמיר פרץ יש בעיה קשה בקיבוצים ועם גמלאים. "הרבה פעמים אני שומע עליו שאלות כמו: הוא לא מהקשת הדמוקרטית המזרחית? בקיבוצים למשל מזהים את פרץ יחד עם מני מזוז כאנשים שאין להם יכולת לקיים אתם דיאלוג".
מנין נובע הקצר בין עמיר פרץ לישראל הוותיקה? כמה שלא נשתדל לכרוך צעיפים כלל- ישראלים סביב העיניים, עדיין נתקשה להתעלם מהעובדה שעמיר פרץ הוא הראשון מבני עדות המזרח שמתמודד עם ראשות הממשלה מטעם מפלגת העבודה. יותר מזה, עמיר פרץ הוא המזרחי הראשון שמתמודד על ראשות הממשלה.
כבר מהימים הראשונים לבחירתו ברור היה שנתח משמעותי מקהל הבוחרים של מפלגת העבודה
רובנו כבר שמענו את הדברים הללו בחודשיים האחרונים. אף על פי שבכל מפגש או ראיון בתקשורת הפגין פרץ בקיאות נדירה בפרטים והבנה עמוקה בכלכלה וחברה שלרוב לא מאפיינת פוליטיקאים בישראל, הוא עדיין מצטייר, בעיקר בקרב ישראל הוותיקה והאשכנזית, כבריון הנוגע במלכות בידיים מיובלות. אדם שאיננו חלק מאיתנו.
האיש הזה כל כך לא ראוי להיות ראש ממשלה עד שאפילו עזיבתו המכוערת של פרס התקבלה בהבנה. פרס הפרסונה לא מעניין כאן, הנקודה היא שהלגיטימציה הציבורית לעזיבתו נבעה מהעובדה שהמנהיג הנבחר איננו "מפלגת העבודה".
פרץ דילג מעל המשוכה הראשונה, הוא זכה בתפקיד. ואולם, בימי הקמפיין לראשות הממשלה נתקל במשוכה גבוהה יותר, בלתי עבירה: לציבור אשכנזי רחב הוא לא נראה כמו ראש ממשלה. איך נראה ראש ממשלה? התשובה די ברורה: רבין נראה כמו ראש ממשלה, גם פרס, גם נתניהו בעל המראה הנשיאותי, גם ברק, וודאי ששרון.
לא חייבים להיות סוציולוגים כדי לזהות את המכנה המשותף ביניהם. עמיר פרץ איננו חלק מהחבורה הזו. למעשה, הוא מגלם בדמותו את ההפך הגמור מישראל הוותיקה: הוא לא צמח בצבא, לא במרכז הארץ ואיננו חלק מהאליטה האשכנזית. החליפה שלו לא מוברשת באותה מכובדות אשכנזית-אירופית שמאפיינת את אלה הראויים לגדולה.
למעלה ממחצית מהעם בחרו בבנימין נתניהו לראשות הממשלה ב-1996, אף-על-פי שהוא היה צעיר, חזר מאמריקה רק בשנת 1988 ולא ניהל מימיו אף מערכת גדולה. פרץ היה ראש עריית שדרות, ח"כ, יו"ר ההסתדרות, וכבר למעלה משני עשורים מלווה את הפוליטיקה הישראלית, ועדיין אין לו לגיטימציה בקרב ישראל הוותיקה.
לאנשי ישראל הוותיקה קשה לראות באיש כזה מנהיג. הם מתקשים לראות בו אתגר חדש ומרענן, אלא תופסים אותו כאיום. קהל הבוחרים האשכנזי המסורתי של מפלגת העבודה דוחה את פרץ כמו שהגוף דוחה לב מושתל. הם לא מזהים את הלב החדש כחלק מהגוף.
דומה שמדובר כאן בהחמצה גדולה. המסר של עמיר פרץ, אם לשפוט על-פי הנתונים היבשים, אמור דווקא לקסום לישראל הוותיקה. הגמלאים חווים על בשרם את התפרקות מדינת הרווחה, הם גם מבינים שאולמרט כראש ממשלה היה האחראי הישיר להרעה במצבם. אם כן מדוע הם מתכרבלים בחיקו? מעדיפים להישאר עם המוכר והרע? מדובר בעניין של זהות.
במקום להיצמד לצללי העבר ולהצביע מתוך הזדהות שבטית, ובשמאל הרי תמיד האשימו את העניים המזרחיים בהצבעה שבטית, היתה כאן הזדמנות לברית מרתקת. האם זה כבר מאוחר מדי?
נא להמתין לטעינת התגובות
