 |
 |
|
|
|
|
|
|
| חגי סגל מודאג מקריאות בציבור הדתי-לאומי לתת גט כריתות למדינה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יום העצמאות הקרוב עלול להיות שמח במיוחד בחוצות בני-ברק ומאה-שערים. אמנם על המרפסות לא יונפו דגלי כחול לבן, ובבתי הכנסת יקפידו כמדי ה' באייר על אמירת "תחנון," תפילה בלתי חגיגית בעליל, ובכל זאת, תשרור שם עליצות יוצאת דופן. הסיבה: לראשונה מאז הקמת המדינה לא יהיו החרדים בודדים במרדנותם נגד החג הציוני הזה. הפעם יצטרף אליהם גם אגף מסוים בימין הדתי.
רבני האגף הזה, שקשה כרגע לאמוד את גודלו, הכריזו בימים האחרונים, כי לא ראוי לציין עצמאות במדינה עוקרת אזרחיה. הם לא יגידו "הלל" ביום הקמתה, לא יתקשטו לכבודה בחולצות לבנות, וכמובן, יתנזרו מכל טקסי מנגל. מבחינתם, החג יהפוך לחגא. אז מה הפלא שהחרדים מחייכים? חובשי הכיפות השחורות טענו כל השנים, ששיבת ציון בדורותינו היא תעלול היסטורי גרידא, שמדינת ישראל היא גלות לכל דבר, והנה באים אחיהם סרוגי הכיפה וכאילו מודים בכך בפה מלא.
"חבל שרק לאחר יובל שנים מבינים
רבנים דתיים-לאומיים את מה שהבינו כבר מזמן רבני הציבור שלנו," התרונן גולש אנונימי באתר אינטרנט חרדי. אפשר לטעון כלפיו, שלרבנים החרדים עצמם יש מניות רבות באסון אשר בגללו נוטה עכשיו הציונות הדתית להתייאש מהמדינה. הם הצילו את פרויקט ההתנתקות, כשהצטרפו לקואליציית שרון, וטרפדו, יחד עם ש"ס, את משאל העם. אבל כרגע חשוב יותר לבלום את הסחף הגלותי בציונות הדתית. כלומר, לוודא שהיחס העקרוני שלה לעצמאות ישראל לא ישתנה אפילו אם ייעקרו, חלילה, עשרות התנחלויות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הצרות לא ייגמרו
|
|
|
 |
|
|
|
בהשראת הרב קוק האב, התייחסה הציונות הדתית להקמת המדינה תמיד כאל אתחלתא דגאולה, ובכך המיטה על עצמה קיתונות של לעג חילוני וחרדי.
במקום להתנצל עכשיו על טעות שלא עשתה, היא פשוט צריכה לזכור ולהזכיר, שאתחלתא דגאולה היא רק התחלה, ולא סוף. הרי איש לא הבטיח בתש"ח, כי הקמת המדינה מבשרת את קץ עידן הצרות ומפחי הנפש.
נביא הגאולה המודרני, אצ"ג, אף טרח להזכיר בשיר משנות השלושים, שגם בעידן הריבונות העתיקה היו העניינים רחוקים מלהיות מלבבים, וריחות הלבונה במקדש התערבבו בצחנת דם. עם זאת הוא הבהיר כי חרף הזיכרון העגום הזה הוא משתוקק למדינה עברית, יען כי "בימי המקדש היה עם ומלכות/ מולדת כורמים ויוגבים וחוזים/ אוניות בים וצבא על יבשת/ כהן רם בהיכל ושופט גם בשער."
כזכור, יום העצמאות נחוג כאן במקור בגבולות .'67 הוא נחוג אפילו בתשמ"ב, ,1982 יום למחרת הנסיגה מימית. לכן, צריך גם הפעם לנשוך שפתיים ולשמוח בו על אף מעללי שרון.
הזעם הנורא על ההתנתקות אינו מצדיק כפיות טובה היסטורית. אם הדתיים הלאומיים יבעטו עכשיו במדינה, ראשית צמיחת גאולתם, הם ימחזרו את הטעות הנוראה של השמאל הפשיסטי, שלרגל ההתנתקות אינו מבחין בין ממשלה למדינה, והופך אותן למקשה אחת. אפשר לנהל מאבק מר בנסיגה, עד כדי סירוב פקודה וחסימת כבישים, בלי לתת גט כריתות למפעל התקומה העברי. למרות הכל, הוא בר-תיקון.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | תושב עפרה מאז ולתמיד, מנהל מחלקת החדשות בערוץ 7, עורך "נקודה" לשעבר, מחבר הספר "אחים יקרים" על המחתרת היהודית וספרים נוספים על המתנחלים ועל מאבקיהם הבלתי פוסקים | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
