מי כאן אנכרוניסט?
יותר הגיוני למנות את ברנרד מיידוף לנגיד בנק אוף אמריקה, מאשר להקים פה עוד מדינה פלסטינית
פרופיל בנימין נתניהו, ציפי לבני
מיד אחרי סגירת הקלפיות הוסר האמברגו על אמירת אמת, צוות החווה התפזר עד הבחירות הבאות, וקדימה התיישבה בכיסאותיהם המיותמים של זהבה גלאון ואבו וילן. מי שלא שמע השבוע את בוים ובר-און מדברים על שתי מדינות לשני עמים, לא שמע שלום עכשווניקים נלהבים מימיו. אפילו אבו מאזן כבר לא כל כך מאמין בשתי מדינות לשני עמים, אבל קדימה הצליחה להניח את האתגר הסיזיפי הזה במוקד המשא ומתן הקואליציוני.
מתוך כל ערמת הבעיות כאן היא שלפה את הבעיה הכי פחות דחופה והציבה אותה בראש סדר היום. זה מה שמטריד את ציפי לבני כשהגליל העליון כורע תחת נטל האבטלה והנגב המערבי ממשיך לרוץ למקלט מדי יום.
קהל מעריציה בתקשורת, אשר באופן מוזר הולך ומתרחב ביחס הפוך להישגים הפוליטיים שלה, לא הרגיש שמשהו מסריח פה. הוא מתנפל דווקא על הליכודניקים, שאינם נלהבים להתאים את קווי היסוד של ממשלת ישראל 2009 לאמנת אש"ף 1964. פרשן מוערך הדביק להם שוב ושוב את התואר המבזה "אנכרוניסטים".
מי שמדבר על אנכרוניזם. אין דבר מיושן ומאובק יותר מהרעיון לצופף מדינה נוספת בין
הירדן לים. הוא שריד מאובן מהאווירה הרומנטית של סוף שנות השמונים. אייבי נתן שידר אז שירי שלום מול חופי תל אביב, אורי אבנרי כתב מאמרי מערכת שוצפים ב"העולם הזה", וכל מיני פייסל חוסיינים הבטיחו לנו גן עדן אם רק נואיל להתחלק איתם בארץ הזאת.
מאז כבר חילקנו את הארץ לאורך ולרוחב, ממש יצאנו מגדרנו כדי לזכות באהבתם, אבל במקום גן עדן קיבלנו גיהינום משודרג. בקיץ 2000 הצליח אהוד ברק להוכיח שהפלסטינים לא רוצים מדינה, הם רוצים לריב. אחר כך בא אריאל שרון והוכיח בהצלחה לא פחותה מה מסוגלים הפלסטינים לעשות כשנותנים להם מדינה. הוא בנה מדינה פלסטינית ניסיונית ברצועת עזה, מיני פלסטיין, והסוף ידוע. כבר יותר הגיוני למנות את ברנרד מיידוף לנגיד בנק אוף אמריקה, מאשר להקים פה עוד מדינה פלסטינית.
הבחירות האחרונות לא עסקו כמעט בסוגיית שתי המדינות, אבל תוצאותיהן מבהירות את עמדת הציבור גם בסוגיה פרה-היסטורית זו. הוא הצביע בהמוניו לימין, כי אינו מאמין עוד לפוליטיקאים שממשיכים להאמין לפלסטינים.
15 שנים אחרי אוסלו הבשילה בו ההכרה שעדיף מצב של אי הסכמה על פני הסכמה בלתי אפשרית. כשציפי לבני מדברת איתו פתאום על שתי מדינות לשני עמים היא נשמעת לו כמו פינת "היום לפני. . ." בגלי צה"ל. הוא לא גילח את מחלפות השמאל בקלפי רק כדי להגשים את החלומות הישנים של שמעון פרס. יש כאן רק מדינה אחת שמוכרחים לדאוג לה עכשיו, מדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
