הורה עם פולמן
אם "ואלס עם באשיר" לא יזכה באוסקר, בביירות ובטהרן יתאכזבו מאוד
רק מדליה אולימפית בג'ודו או מקום ראשון בתחרות מיס תבל יוכלו להשתוות לתהילה שתהיה מנת חלקו של הבמאי ארי פולמן. שועי ארץ יכרכרו סביבו, התקשורת תכרע לרגליו. שוב ושוב ישדרו בטלוויזיה את נאום הניצחון שלו, נאום אנטי-מלחמתי מן הסתם, ברוח הסרט. אגב, האם ראיתם אי פעם סרט פרו-מלחמתי? כלום הכרתם מימיכם יהודי שהמלחמה היא שאיפת חייו?
לפני ערבים אחדים הלכתי אפילו אני לצפות ביצירת המופת. בניגוד למקובל בבתי הקולנוע בירושלים מאז המצאת הטלוויזיה, האולם היה מלא מפה לפה. הפעם האחרונה שבה הצטופפתי תחת קורת גג אחת עם כל כך הרבה צופים, הייתה לפני המון שנים בסרט דוקומנטרי על מלחמת ששת הימים. לא היה לו שום סיכוי לזכות באוסקר, כי הוא היה בעד היהודים ובלי טיפת אנימציה. סתם סרט מהחיים על עם שוחר שלום, שנחלץ ברגע האחרון ממלתעות שונאיו. יותר הורה מאשר ואלס.
מפעם בפעם התלקחו באולם הקולנוע מחיאות כפיים סוערות. הפעם איש לא מחא כף. קהל הצופים סביבי, אם יורשה לי לבחון כליות ולב על סמך התרשמות חיצונית, היה מורכב ממצביעי ברק וג'ומס בבחירות האחרונות. אנשים תרבותיים כאלה. רובם היו כבר הורים לילדים כשאריק שרון ורפול שעטו למעמקי לבנון. הם בטח השתתפו באותה הפגנה סתווית בתל אביב למחרת סברה
ושתילה.
בעיתונים ספרו אז 400 אלף מפגינים, אם כי סביר יותר להניח שהיו מקסימום 120-100 אלף , כמספר הצופים עד כה בסרט של פולמן. אלה אותם אנשים, פחות או יותר. אריק שרון הפך בינתיים לחביבם, אבל מלחמת לבנון נשארה מלחמת לבנון.
המחצית הראשונה של היצירה הפתיעה אותי לטובה, בעיקר בזכות הקסם האישי של הגיבורים, אך אחרי ההפסקה כבר לא היו הפתעות. מדובר בעוד סרט שמאלני על מלחמת וייטנאם שהותאם לטופוגרפיה ולביוגרפיה של המזרח התיכון.
כוחותינו יורים שם בכיף מתוך נגמ"ש, שמי לבנון משחירים מרוב מסוקי קרב, וקציני צה"ל צופים בסרטי זימה בעוד נערים לבנונים עם נשק אנטי טנקי מחרפים נפשם בפרדסים. דוד וגוליית 1982.
פולמן לא בזבז אפילו חצי דקה כדי להזכיר את הקטיושות בקריית שמונה או את ההתנקשות בשגריר ארגוב. ארכיון הסיוטים שלו אינו מכיל את הטבח במעלות, בנהריה ובמשגב עם, רק את סברה ושתילה. חוט העלילה נכרך בכישרון סביב צווארה של ישראל.
הוא לא מטיל עליה אחריות ישירה לטבח בביירות, אך מרשיע אותה בהושטת סעד מוסרי ומבצעי לשוחטים. "כמו נאצים, כמו נאצים", רטנה צופה זקנה מאחוריי לנוכח ערמת הגופות שעל המסך.
מה יגידו הצופות והצופים מעבר לים? פולמן התנדב להגיש להם את מזכרת העוון הזאת, והוא כבר מתוגמל בהתאם. פרס גלובוס הזהב בכיסו והאוסקר בדרך.
תהיה הפתעה גדולה מאוד אם לא יזכה בשבוע הבא בפסלון המוזהב. בביירות ובטהרן יתאכזבו קשות.
נא להמתין לטעינת התגובות
