השמאל הפסיד, שישלימו עם זה

גם אם קשה להודות היה כאן מהפך: אלה לא בחירות אישיות. גוש הימין ניצח. נקודה

חגי סגל | 14/2/2009 8:14 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
מילה חשובה אחת הייתה חסרה בלקסיקון הטלוויזיוני של מוצאי הבחירות. שמענו הרבה "לבני", "נתניהו" ו"רוטציה", רק לא את המילה הקצרה שמגדירה במדויק את התוצאות - "מהפך". היא נשארה הפעם במגירה לא רק מפני שחיים יבין כבר לא ברוממה, אלא בגלל קשיי ההסתגלות של תלמידיו למצב החדש. הם התמכרו להישגי קדימה בקלפי והדחיקו את ההכרעה הבין-גושית: גוש הימין הנחיל לגוש השמאל תבוסה צורבת, מהצורבות בתולדות ישראל. 

אחרי הכל, השאלה האמיתית בבחירות לא הייתה ציפי או ביבי. ציפי לבני איננה ברק אובמה, בנימין נתניהו מעולם לא היה ג'ון קנדי, ובחירת הציבור ביניהם הייתה בעצם בחירה בין מצעים ואמונות. לבני התייצבה בראש מחנה הנסיגות, נתניהו ייצג את המחנה ההפוך. אסור לטשטש עכשיו את ההבדל הרעיוני הזה מאחורי מעטה רוטציה.

עם ישראל לא הטריח עצמו לקלפי תחת מטר סוחף רק כדי לקבל ממשלת גם וגם. העם רצה הכרעה. כל מי שהצביע לליכוד או למפלגות הלוויין שלו הביע אי אמון בנוסחה של שלום תמורת שטחים וחרטה עמוקה על ההתנתקות. הוא נשבע אמונים לירושלים, לרמת הגולן ואפילו ליישובי יהודה ושומרון. כלומר, בדיוק ההפך מכל הדברים שהשמאל מטיף להם בוקר וערב. 

היכולת המופלאה של קדימה להדביק את הפער בסקרים היא קוריוז מעניין שיטופל בהרחבה בחוגים למדעי המדינה, לא יותר. עקב בהלת ליברמן התפתחה נדידת מנדטים של הרגע האחרון ממרצ ומהעבודה לקדימה. מין משחק כיסאות כזה בין השמאל ובין עצמו. יוחנן פלסנר קיבל את הכיסא של זהבה גלאון, מגלי והבה נשאר בכנסת בזכות ראלב מג'אדלה, ואריה ביבי שיחק אותה על חשבון יורם מרציאנו.
הגיע הזמן שהשמאל ילמד להפסיד בכבוד

כל החברים הנכבדים הללו, אלה שבפנים ואלה שבחוץ, מייצגים השקפת עולם דומה. הבוחר דחף אותה לאופוזיציה, וחייבים לכבד את רצונו. במצב הפוך, אילו גוש השמאל קיבל 65 מנדטים, איש לא היה מעלה בדעתו את האפשרות שביבי יקים ממשלה, גם אם לליכוד היו 50 מנדטים. הבחירות הישירות לראשות הממשלה בוטלו כבר לפני שמונה שנים בהסכמה מקיר לקיר. אי אפשר להנהיג אותן עכשיו באופן רטרואקטיבי רק מפני שהשמאל הוכה קשות.

אחרי 61 שנות דמוקרטיה הגיע הזמן שהוא ילמד להפסיד בכבוד. אין כבר כוח לשמוע את כל הפחדותיו העבשות על מה שיקרה פה אם תוקם ממשלת ימין צרה או חצי צרה.

אחרי שתי מלחמות אומללות בתוך קדנציה אחת, מגוחך לאיים עלינו בקיפאון מדיני. קציני צה"ל חוששים לנסוע עכשיו לאירופה בגלל אולמרט וברק, לא בגלל ליברמן. 

ובכלל, כל הדיבורים על הצורך הדחוף בשינוי שיטת הממשל הם לא יותר מערעור שמאלני מגונה על תוצאות הבחירות. כשאריק שרון הקים את קדימה וריסק את שתי המפלגות הגדולות, אף אחד לא יילל על חוסר היכולת למשול, כפי שאייל ארד יילל שלשום לפנות בוקר. דווקא הוא. אולי צריך לשנות את השיטה ולהכפיל את אחוז החסימה, אבל זה לא מה שבוער כרגע. הרבה יותר דחוף להכיר בתוצאות הבחירות השבוע. חברים וחברות, מהפך.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

חגי סגל

צילום:

תושב עפרה, מנהל מח' החדשות בערוץ 7, עורך "נקודה" לשעבר ומחבר הספר "אחים יקרים"

לכל הטורים של חגי סגל

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים