 |
 |
|
|
|
|
|
|
| חגי סגל חושב שריבלין וסער, חברי קואליציה, לא עקביים יותר מלפיד |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המהומה בשינוי ובסיעות הערביות, לקראת ההצבעה על התקציב, מספקת מסך עשן רחב לשני בכירי ליכוד: יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, ויו"ר הקואליציה גדעון סער. בעוד טומי לפיד נאלץ לעבור בוקר בוקר מבדקי עקביות תקשורתיים, איש לא מבקש מריבלין ומסער להסביר את פשר הפער הקוטבי כל-כך שבין השקפת עולמם לאופן הצבעתם.
נכון, ריבלין וסער אינם הח"כים היחידים בליכוד שמתכוונים להצביע בעד התקציב, למרות התנגדותם להתנתקות. גם ישראל כץ, דני נוה, בנימין נתניהו, סילבן שלום, צחי הנגבי, לימור לבנת וגילה גמליאל יעשו שקר בנפשם. עקירת יישובים מנוגדת לא רק לעמדותיהם האידיאולוגיות משכבר הימים, אלא אף להצהרותיהם מלפני חודשים ספורים. חלקם שללו את ההתנתקות
מכל וכל, וחלקם הִ תנו אותה בקיום משאל.
ברם, ריבלין וסער נהנים מדירוג יושרה גבוה, ולכן הציפיות מהם גבוהות פי כמה. מותר לדרוש מהם ללכת בדרכי עוזי לנדאו ואהוד יתום, ולא בדרכי אולמרט או רוחמה אברהם. אם מיכי רצון הקריב את כיסאו על מזבח עקרונות, גם ריבלין וסער יכולים. בבוא היום הם יתוגמלו כיאות על-ידי מרכז הליכוד וההיסטוריה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
בלי תקציב אין פינוי
|
|
|
 |
|
|
|
בהתייחסויות תקשורתיות נדירות לסוגיית התקציב, הסבירו השניים שאין קשר בין תקציב להתנתקות. מבחינה פרוצדורלית צרופה הצדק עימם, אבל כל ילד יודע שהתקציב הוא החמצן של ההתנתקות. אם הוא לא יעבור בכנסת, הממשלה תיפול סוף סוף, הנסיגה תידחה, והכל ייפתח מחדש. שרון אולי ייבחר שוב לראשות הליכוד, אולי, אך סיעתו החדשה תהיה נצית יותר, וחייו הפרלמנטריים יהיו קשים מנשוא במקרה שיתעקש להתמיד בפרויקט הנסיגות שלו.
בלי תקציב גם אי אפשר לממן את חוק פינוי-פיצוי, כך שמי שירים ידו בעד הממשלה בשבוע הבא, יהיה שותף מלא לדבר עבירה. ליתר דיוק, שותף של השמאל הקיצוני ושל הסיעות הערביות. שום אמתלה פטריוטית לא תלבין את חטא התמיכה הישירה והעקיפה במעשה העוול הגדול ביותר, שממשלה עברית עוללה אי פעם למגזר אזרחי כלשהו. שום הסבר פוליטי מורכב לא יטשטש את החרפה.
כששרון, בערמומיותו השועלית, כרך את גורל הנסיגה מעזה בגורל התקציב, הוא אכן קיווה לפרוט על הנימים הממלכתיים של מתנגדיו בליכוד, ולרתום אותם אל מרכבת ההתנתקות. עכשיו הגיעה שעתם להבהיר לו שהם אמנם חסידי ממלכתיות, אבל לא חסידים שוטים. אחרי כל הרטוריקה הריבלינית המרשימה כלפי המתנחלים, הגיעה שעת המעשים. הרי ריבלין עצמו מסביר כל הזמן, שהנסיגה מעזה היא רק מנה ראשונה בסעודת הנסיגות ששרון ופרס מכינים. אז מדוע הוא נוטה להצביע בעדם?
יו"ר הכנסת כבר מצמץ החורף, כאשר לא הצביע נגד צירוף העבודה לממשלה, והוא עשוי לצאת קירח מכאן ומכאן אם ימצמץ גם בהצבעה על התקציב. משפחת שרון תזכור לו את התנגדותו המילולית להתנתקות, וחברי המרכז יזכרו לו את תמיכתו המעשית בשרון. המינימום שנתבע ממנו עכשיו זה לכנס מסיבת עיתונאים עם גדעון סער, ולהציב לשרון אולטימטום: אם אין משאל, אין תקציב.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | תושב עפרה מאז ולתמיד, מנהל מחלקת החדשות בערוץ 7, עורך "נקודה" לשעבר, מחבר הספר "אחים יקרים" על המחתרת היהודית וספרים נוספים על המתנחלים ועל מאבקיהם הבלתי פוסקים | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
