במדינת ישראל קיימים ארבעה נושאים מרכזיים המחייבים התיחסות וטיפול מקביל-כי התעלמות מחלק מהם משמעותו ויתור לכוחות הנגדיים שאינם מוותרים עליו(זאת כמובן תוך קביעת סדרי עדיפות עקרוניים וטקטיים).

לטעמי עומדת מרצ-יח*ד על נכון של ארבעת התחומים-בעוד שינוי היא שולחן מתנדנד שבו רגל אחת מורכבת נכון, בעוד שלושת הרגלים האחרות מעוותות.

הנושאים החשובים הם:

1)-מדיניות כלכלית-חברתית נכונה: המטרה של מר*צ היא כלכלה חופשית עם פיקוח ממשלתי בפני מונופולים ומרמה-והשקעות ממשלתיות ניכרות בשרותים מעולים לכל וקיום רשת הגנה לחלשים והזקנים-ובהעלאת רמת החינוך ואיתה רמת ההכשרה המקצועית וההכנסה לכל שכבות החברה-תוך מדיניות מס אמת על רווחי הון, והקטנת מס על שכבות הביניים על ידי ריווח מדרגות המס. מול זה עומד התאצריזם של שינוי ונתניהו, שהוא אנטי ליברלי וקניבליזם כלכלי ההורס את החברה ממעמד הבינים ומטה-והבולם בסיכומו של דבר את פריחת הכלכלה.

2)מדיניות של הפרדה בין הדת למדינה בישראל, וביטול הכפיה האורתודוקסית על אורח החיים החיצוני(ואפילו ההגדרה הטבסורדית שחלק מבני העם היהודי אינם יהודים)-תוך שילוב הדרגתי של האוכלוסיה החרדית במעגל היצרני(וניתוקם מעטיני השלטון מאחר ו*תורתם אומנותם*. מר*צ פעלה ופועלת שנים בכוון זה-ופרישת שריה ממשלת ברק לאחר מאבק בדרישות ש*ס ולאור כניעתו של ברק-תוכיח(אך בלי פרישה ממשלת ברק שקידמה את השלום).
שינוי לעומת זאת מנגנת בשני מיתרים: שנאת חרדים אך פזרנות למפדלניקים בהתנחלויות-במקום לשלב את החרדים בחוכמה בעבודה יצרנית ובחברה-תוך הצבת מחסום לחמדנותם(ושוב, תוך העלמת עין מהחמדנות המפדלציקית).

3)מדיניות נכונה של שמירת הדמוקרטיה ושלטון החוק-ופעולה נגד שחיתויות אישיות וציבוריות. כאן שינוי ומר*צ מנצאים על הגל הנכון(כאשר מר*צ ליברלית וסובלנית יותר ומקדמת בברכה רב תרבותיות).

4) המרכיב החשוב של שלום הוגן ובטחון יציב: מר*צ נאמנה לתפיסה (ואקטיבית בקידומה) שרק שלום על בסיס 67 עם תיקונים הדדיים(ומזרח ירושלים הערבית בירת פלשתין) יביא לבטחון יציב לאורך זמן ולהשתחררות ממעגל הדמים הנצחי.
ומה עם מדיניות של שלום ובטחון של שינוי???-יוק, או לזל*ן (לא זכר ולא נקבה) במקרה הטוב!!
הגב לתגובה זו