 |
 |
|
|
|
|
|
|
| במדינה עם 1.4 מיליון עניים חובה לבטל את
היחס השוויוני לכל התחומים האקדמיים |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בעקבות מגזרים מוכים אחרים, גם האקדמיה מתחילה להבין שמה שהיה לא יהיה. בעוד יוסף לפיד מתקומם נגד הכוונה לבטל את הפחתת שכר הלימוד באוניברסיטאות, האקדמיה עצמה כבר קולטת שמדובר במאבק אבוד. נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' מנחם מגידור, הכריז שלשום, שמצדו אפשר לוותר לגמרי על השתתפות המדינה במימון שכר הלימוד, ובאוניברסיטת תל-אביב הוחלט לסגור את החוג היוקרתי למוזיקולוגיה.
אם מישהו מהסטודנטים למוזיקה קיווה שתקום צעקה גדולה, הוא התבדה. בקרוב עלולים להצטרף אליו עמיתיו בחוג לתיאטרון, וגם השערורייה התרבותית הזאת תעבור בשקט, ובצדק. זה לא כל-כך נעים לראות חוג סגור, אבל מדינה עם מיליון ו-400 אלף עניים חייבת לקבוע סדרי עדיפויות ברורים אפילו בתחום האקדמי. מותר לה לעשות הבחנה בין מדעים חיוניים לבין מדעי הלוקסוס, ולסבסד אותם בהתאם.
במילים אחרות: כל אדם רשאי לרכוש השכלה גבוהה במקצוע קרוב ללבו, אבל החברה הישראלית אינה חייבת לממן במידה שווה הכרעות אקדמיות פרטיות שכאלו. זכותה לטפח את ההשכלה במקצועות שישפרו את איכויותיה הטכנולוגיות והרוחניות, ולהזניח מקצועות שעיקר תכליתם היא עונג או תואר. מותר לה להשקיע משאבים בהכשרת מתמטיקאים או מיקרוביולוגים, ולא להשקיע אותם בחקר סונטות קלאסיות, מפני שמדינה מודרנית מסוגלת להתקיים בלי הבנה עמוקה במוזיקה, אך לא בלי הבנה עמוקה במדעי הטבע.
לב כולנו יתמלא בשבוע הבא גאווה גדולה, כשבשטוקהולם יוענק פרס נובל לשני מדענים תוצרת בית, אברהם הרשקו ואהרן צ'חנובר. אבל שניהם מקלקלים קצת את השמחה, כאשר הם קובעים כי במצב התקציבי הנוכחי קלושים הסיכויים לייצר פה חתני פרסי נובל נוספים, או מדענים איכותיים בכלל.
אם מדינת ישראל מעונינת להמשיך לייצר אותם בכל זאת, היא תיאלץ להפסיק להעניק יחס שוויוני לכל התחומים האקדמיים. בתנאים הדלפוניים שלה קשה לשמר עקרונות פלורליסטיים נאצלים של אי העדפת מקצוע אחד על משנהו. בלב נשבר נצטרך לבחור בין כימיה לבין תולדות האמנות הפלסטית, בין ארכיאולוגיה לספרות השוואתית.
עיון ברשימת עבודות הדוקטורט של השנים האחרונות באוניברסיטה העברית, יכול לספק מושג על סדר העדיפויות הרצוי. רובן מצדיקות את ההשקעה הלאומית הכבדה במוסדות להשכלה גבוהה, בסך חמישה מיליארדי שקלים לשנה, אם כי לא כולן. עד לסגירתו של אחרון בתי התמחוי בארץ נוכל להסתדר בלי דוקטורטים על "תכשיטי הכלה היהודיה בתימן", או על "אינטר-טקסטואליות בקולנוע של פליני". מן הסתם נוכל אף לוותר על "סוביניון בלאן או קברנה סוביניון, עולם היין כפרקטיקה תרבותית של המעמד הבינוני החדש בישראל" (עבודת דוקטורט בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה!).
אם אין ברירה, אפשר לסגור לכמה שנים את הפקולטות למשפטים, שהעמידו כאן בדור האחרון מספר שיא של עורכי דין למטר מרובע. אפשר גם להעלות לממדים ריאליים את שכר הלימוד בכל מיני חוגים מוזרים במדעי החברה, שהלימוד בהם נועד בעיקר לקשט קורות חיים בתואר אקדמי. ככל הידוע, עד היום לא צמחה מהחוג ליחסים בינלאומיים שום טיוטה גאונית להסדר שלום בין ישראל לאויביה.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | תושב עפרה מאז ולתמיד, מנהל מחלקת החדשות בערוץ 7, עורך "נקודה" לשעבר, מחבר הספר "אחים יקרים" על המחתרת היהודית וספרים נוספים על המתנחלים ועל מאבקיהם הבלתי פוסקים | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
