 |
/images/archive/gallery/105/585.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
| החזרה המבוהלת
לחיק היהודי החמים
היא דברור המתנחלים.
תשובה לדן מרגלית |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המלצת 115 שרי החוץ של המדינות הבלתי מזדהות
לאסור על מתנחלים לעבור בשעריהן הקפיצה את דן מרגלית. " (זוהי) עדות לעוינות הכללית כלפי מדינת היהודים . . . שניזונה משורש אנטישמי מובהק". לאחר השורות הללו מונה מרגלית את חטאי המתנחלים ומלין על מופקרות הבנייה, על הפגיעה בקודשי גדר ההפרדה ועוד היד נטויה. בסוף המאמר חוזר מרגלית לאנטישמיות, ומשרטט חזון אפוקליפטי שידיר שינה מכל אם יהודייה. ראוי להתמקד בעבודה הפרשנית של מרגלית, להתחקות אחר הגיונו של פובליציסט, שכבר שנים מביע התנגדות עקבית למערב הפרוע שמתנהל מעבר לקו הירוק, ולהבין את הצלחת המתנחלים להתנחל בתודעות.
מרגלית שומע על המלצת שרי החוץ ומיד פוצח בטיעון האנטישמיות. כך הוא הופך את כל היהודים מתל-אביב ועד תפוח לקולקטיב נרדף אחד: האנטישמיות הרי מכוונת אל כולנו ואיננה קשורה להתנחלות. כלומר, המעשה הפרשני הראשון של מרגלית הוא להאחיד את היהודים לקולקטיב אחד אומלל ונרדף שאליו מתאנים שרי החוץ המרושעים, ולכפור בהפרדה הברורה שביצעו שרי החוץ בין המפעל ההתנחלותי למדינת ישראל.
הטשטוש הזה - חלק מעמדה מפא"יניקית לפיה מחלוקות פוליטיות הן עניין פנים-ישראלי ומול העולם כולנו עומדים ביחד כצוק סלע - מסמא את עיני הישראלים ובאופן מניפולטיבי הופך את שאלת קיומה של ישראל ועניין ההתנחלויות לשתי סוגיות העומדות בסימן שאלה. אליבא דמרגלית, שרי החוץ צועקים "התנחלויות", אך למעשה הם כופרים בנו, במדינתנו, בזכותנו לחיים. וכך מרגלית עצמו מאמץ את התפיסה הפרובינציאלית-אתנית של המתנחלים, שטוענים ללא הרף כי הבעיה היא לא ההתנחלויות. הבעיה האמיתית היא שלא באמת רוצים אותנו כאן, לא אוהבים יהודים, לכן ההתנחלות בעזה שוות ערך לשכונה ביוקנעם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
השד האנטישמי
|
|
|
 |
|
|
|
מרגלית מדגים כיצד ישראל החילונית, שעדיין מתעקשת לפענח כל ביקורת מבחוץ בקריטריונים שואתיים,שעדיין רואה את מדינת ישראל כמקלט ליהודים הנרדפים, לא מצליחה לנהל עם העולם שיח שקול. השד האנטישמי רודף את ישראל המתנגדת לכיבוש ולא מאפשר לה לבצע את ההפרדה הפשוטה, הכל-כך אלמנטרית, בין המדינה הלגיטימית והכיבוש המופרע על שלל מאפייניו.כדי להפסיק את הכיבוש וההתנחלויות יש צורך לבצע את ההפרדה בין ההתנחלויות למדינת ישראל ולהבדיל בין יהודי ליהודי. החזרה המבוהלת לחיק היהודי החמים, שבו כולנו אחד, היא דברור מבוהל של עמדת המתנחלים. שרי החוץ של המדינות הבלתי מזדהות הפריחו לאוויר בלון שחייב היה לעורר דיון ציבורי בישראל בעניין הכיבוש וההתנחלויות,אלא שמרגלית התעקש לחנוק את הדיון בטיעון האנטישמיות ולהצדיק את העמדה המתנחלית, שמדינת ישראל וההתנחלויות הם גוף אחד. במאמרו חשף מרגלית את הצלחתו הגדולה של המפעל ההתנחלותי: לטשטש הבדלים, לסמא עיניים דרך תחושת היהודי הנרדף, להצמיד את ההתנחלויות למדינת ישראל בדבק נגרים, או בלשון פשוטה יותר: להתנחל בתודעות (גם של המתנגדים ).
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | מחבר הרומנים "ספרי לי סיפור אהבה סגול" ו"ילדי נשף התחפושות", עורך סדרת העיון 972 ובעל טור במוסף הדעות של "מעריב" | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
