הכי נוח להתעסק בשאלה האם ראשי הישיבות מתנגדים להפגנות בשירות הצבאי. זה נוח לתקשורת כי השאלה לא מורכבת ולא מסתבכת בשמות של מעגלים. זה נוח לרב מלמד כי הוא כבר הצהיר מזמן שהוא מתנגד. זה נוח לכל ראשי ישיבות ההסדר כי גם הם מתנגדים לסצינת הבריסטולים. וזה נוח לשר הביטחון כי זו הדרך היחידה לצאת להתקפה בלי לגעת בסוגיית הליבה - הסרבנות.
 
בשיח התקשורתי שעוסק ב"פרשת הרב מלמד" נעשה אמנם שימוש מוגבר במושג "סרבנות", אבל זה רק בגלל קליטות המושג. על סרבנות אמיתית אף אחד לא מעיז לדבר גם כי השאלה מורכבת, וגם כי התשובה לא חד משמעית. מה מפנים בדיוק - שני בתים במאחז, או שטח שיימסר לשלטון זר? מי אמור לסרב - המעגל הראשון שמוציא אנשים מהבית, או גם המעגל החמישי שחוסם ציר 10 ק"מ משם? איך לסרב - בהפגנתיות, או לבקש יפה מהמפקד תורנות מטבח?
 
גם אהוד ברק יודע שאת ...

זאת לא הפעם הראשונה שברק מצליח לשלוט בכיווני הרוח. לפני שנה וקצת הוא חטף מכל הכיוונים על המאחזים הבלתי מפונים. מצד אחד אופיר פינס מכניס לו, מצד שני עקיבא אלדר טוחן אותו. אבל אהוד לא בא להיות שר ביטחון כי הוא פראייר. היעד שיביא את ההישג הנדרש, הבין אהוד מהסיירת, הוא בית המריבה בחברון. אתה זורק גפרור, מחכה קצת, השטח בוער, ואז תן למתנחלים המופרעים לעשות בשבילך את העבודה. כבר ירד קצת הלחץ. בסוף אתה גם עוקץ עם פינוי מצולם היטב וגוזר את הקופון. 
 
עם כמויות הריר שהזילו אתמול כלל פרשני ישראל על החלטתו של אהוד ברק לסגור את ההסדר עם ישיבת הר ברכה אפשר למלא את מפלס הכינרת. יודע ברק נפש פרשניו. הוא קורא עיתונים, שומע קצת אברמוביץ בערב, לא צריך להיות איל ארד כדי להריח את הדרך הנכונה. הנאורה, אם תרצו.
 
רק לפני שבוע מלאו כלי התקשורת שלל טענות נגד שר הביטחון שהעסיק ...

בשעה 10:12 בבוקר הגיעה הודעה בביפר בזו הלשון: "בעוקף חוסן, סמוך ליישוב ביתר, תאונת דרכים קטלנית. במקום הרוג, וככל הנראה רכב בוער ונהג משאית פצוע קל". עוד ביפר. כמעט כל יום הוא מגיע. אף אחד כבר לא מתרגש. זה מחזיק מבזק, לפעמים ידיעה, וכמה מהדורות חדשות ברדיו. אם אין "משפחה שנמחקה" או "הטרגדיה של הזוג הטרי", האייטם לא שורד עד מחר. אחרי כמה שעות המשטרה שולחת הודעה עם שם ההרוג, בן כמה היה ואיפה גר, והסיפור מאחורינו. ההרוג השרירותי בתאונת דרכים הוא עוד מספר בסטטיסטיקה העצובה. 444 מצאו את מותם בשנת 2008. ב-2009 רק אלוהים יודע כמה ייגמר.


בשיר הכי מטלטל שנכתב בעברית על תאונות דרכים כותב שלום חנוך בבית האחרון:
"בבוקר תקום ותפתח ת'עיתון
בתחתית העמוד שלפני אחרון
פנים של ילד שמצא את מותו
במכונית החדשה של אבא".
מזעזע אבל נכון. תחתית ...

שתי נערות ונער היו במעלית כשנכנסתי. באופן מוזר התברר שהם התברכו בחלוקת הקשב מצוינת. כולם היו עם אוזניות של אמ פי 3 באוזניים. זה לא הפריע להם לשוחח בשלישייה. באופן מוזר לא פחות, נושא השיחה היה גלעד שליט. "צריך לשחרר אותו", אמרה אחת עם סיגריה מכובה בין האצבעות, "כי הוא כבר הרבה זמן בשבי, וההורים שלו מסכנים". השנייה, עם כובע גרב של ראפרים וכפפות אמרה "ברדיו אמרו שיהיו פיגועים. אבל אח שלי בצבא אמר לי שאין מה לדאוג". המשתתף השלישי שאל "כמה זמן הוא כבר בשבי", אבל לא נשארתי לשמוע את התשובה.

שמענו כבר את כל הנימוקים האפשריים בעד ונגד העסקה, ואני לא מאמין שמישהו עוד יכול להמציא נימוק חדש, משהו שובר שוויון שישכנע את המתנגדים או להיפך. אני בעד. לא בגלל שאני חושב שהמחיר שהולכים לשלם עבורו הוא סביר, ולא בגלל שאני לא מכיר בסכנות בשחרור רוצחים. אני בעד כי ...