מי אמר סרבנות?

הכי נוח להתעסק בשאלה האם ראשי הישיבות מתנגדים להפגנות בשירות הצבאי. זה נוח לתקשורת כי השאלה לא מורכבת ולא מסתבכת בשמות של מעגלים. זה נוח לרב מלמד כי הוא כבר הצהיר מזמן שהוא מתנגד. זה נוח לכל ראשי ישיבות ההסדר כי גם הם מתנגדים לסצינת הבריסטולים. וזה נוח לשר הביטחון כי זו הדרך היחידה לצאת להתקפה בלי לגעת בסוגיית הליבה - הסרבנות.

בשיח התקשורתי שעוסק ב"פרשת הרב מלמד" נעשה אמנם שימוש מוגבר במושג "סרבנות", אבל זה רק בגלל קליטות המושג. על סרבנות אמיתית אף אחד לא מעיז לדבר גם כי השאלה מורכבת, וגם כי התשובה לא חד משמעית. מה מפנים בדיוק - שני בתים במאחז, או שטח שיימסר לשלטון זר? מי אמור לסרב - המעגל הראשון שמוציא אנשים מהבית, או גם המעגל החמישי שחוסם ציר 10 ק"מ משם? איך לסרב - בהפגנתיות, או לבקש יפה מהמפקד תורנות מטבח?

גם אהוד ברק יודע שאת הערמונים האלה בלתי אפשרי להוציא מהאש במחיר סביר. אם הרב מלמד התקפל, זה רק כי אף אחד לא שאל אותו על סרבנות. על תצהיר נגד סרבנות הוא לא יחתום גם בעוד מאה שנה של זחיחות. אבל בשאלת הסרבנות, מלמד כלל אינו במיעוט. אם ברק מעוניין לפוצץ את ההסדר עם רוב הישיבות, ולהביא להתנגשות קטלנית עם הציונות הדתית, הוא רק צריך להחתים את כולם על התנגדות לסרבנים. מהר מאד הוא יבין שבסירה הזאת, יושבים ראשי ישיבות הסדר רבות, ויושב אפילו הרב אלי סדן ראש המכינה הקדם הצבאית בעלי. לצד הממלכתיות הקיצונית שלו, והקול הנחרץ נגד סרבנות, הנחה סדן את חייליו לפני ההתנתקות "לא להשתתף בפועל בשום אופן במעגל המגרשים, מה שקרוי מעגל ראשון".

אז למה אנחנו כבר חודשיים שומעים על שר הביטחון נגד ישיבת הר ברכה? כי הרב מלמד קיצוני, לא מקובל בציונות הדתית, אין לו מאות קצינים בצבא, אין לו לובי בממשלה ולא במטכ"ל. לצורך העניין, הוא מהילדים החלשים בכיתה. עליו הכי קל ליפול, איתו לא מסוכן לריב. עד עכשיו זה היה רק משחק של כבוד. ברק, שידע שמלמד כבר התבטא נגד הפגנות בצבא, רצה רק לכופף אותו פומבית באמצעות מסמך ואולטימטום. הרב מלמד מצדו, מסכים עם התוכן, אבל מי זה ברק שיגיד לו על מה לחתום.

השאלה שלאף אחד במדינה לא כדאי להתחיל להתעסק איתה היא מי קודם למי - הרמטכ"ל או אלוהים. הפעם, עדיף להתווכח על כרזות.

עוד מטר בד - הרבה יותר מכובד

אחת האובססיות החזקות של העשור האחרון היא הצניעות. העולם החרדי מטיף כבר כמה דורות בעד צניעות טוטאלית, וגם הרב אבינר הקדיש ספרים שלמים לקביעת אורך החצאית וצבע הצווארון. אולי זו תגובה להשתלטות התרבותית של המערב על כל בית שמחזיק ערוץ 2 ואינטרנט, אבל העיסוק הכפייתי באנטומיה של בנות ישראל הכשרות מזכיר סטייה.

אחת הצרות סביב הפרעת הצניעות היא החרוזים הדביליים, הגימטריות, והסיסמאות המביכות שמודבקות על שמשות של כלי רכב. בין כל המודעות המיותרות על חשיבות הצניעות ("אלוהים מתבייש בך"), נחשפתי אתמול לז'רגון משעשע בטראומת המחשופים. יצאתי מהבית בצהריים ומולי עברה משפחה חרדית. אבא, אמא וחמש בנות בלבוש תואם. לאחת הבנות הקטנות קפצה החולצה מאחור, וס"מ וחצי של גב נחשף לאוויר העולם. האמא בתגובה: "רחל, רואים לך את הצניעות".