גלעד שליט, כופים נמאסתם, ונשות הכותל

שתי נערות ונער היו במעלית כשנכנסתי. באופן מוזר התברר שהם התברכו בחלוקת הקשב מצוינת. כולם היו עם אוזניות של אמ פי 3 באוזניים. זה לא הפריע להם לשוחח בשלישייה. באופן מוזר לא פחות, נושא השיחה היה גלעד שליט. "צריך לשחרר אותו", אמרה אחת עם סיגריה מכובה בין האצבעות, "כי הוא כבר הרבה זמן בשבי, וההורים שלו מסכנים". השנייה, עם כובע גרב של ראפרים וכפפות אמרה "ברדיו אמרו שיהיו פיגועים. אבל אח שלי בצבא אמר לי שאין מה לדאוג". המשתתף השלישי שאל "כמה זמן הוא כבר בשבי", אבל לא נשארתי לשמוע את התשובה.

שמענו כבר את כל הנימוקים האפשריים בעד ונגד העסקה, ואני לא מאמין שמישהו עוד יכול להמציא נימוק חדש, משהו שובר שוויון שישכנע את המתנגדים או להיפך. אני בעד. לא בגלל שאני חושב שהמחיר שהולכים לשלם עבורו הוא סביר, ולא בגלל שאני לא מכיר בסכנות בשחרור רוצחים. אני בעד כי אני מכיר במגבלות השלטון הישראלי.
 

מדינה מתוקנת היתה צריכה להפעיל לחץ הרבה יותר מוחץ ואגרסיבי על רצועת עזה, גם במחיר של ביקורת בינלאומית. מדינה מתוקנת היתה חייבת למנוע מהאסירים הפלסטיניים את כל מה שחמאס מונע משליט. מנהיג חזק היה מסביר את כל זה לכל העולם במסיבת עיתונאים, ומציע לחמאס באותה הזדמנות עסקה הוגנת. אבל פה זה מציאות אחרת. לא מדינה מתוקנת ולא מנהיג חזק. ולא גלעד שליט צריך לשלם את המחיר על כל זה.

שבת שלום, ירושלים

צודקים כל המאות שהפגינו בירושלים במוצאי שבת נגד הכפייה החרדית בעיר. אם הייתי חושב שהפגנות מועילות במשהו הייתי מצטרף. לא כי אני מסכים עם כל המסרים שנשפכו שם על השלטים, או מזדהה עם הטרמפיסטים שרוצים לגזור קופון פוליטי על הגב של החילונים או על הגב של החרדים.

בשתי שורות, (זה הרי רק בלוג), זכותו של אינטל לפעול בשבת, כל עוד זה לא קורה בשכונת גאולה, וזכותו של חניון קרתא לפעול בשבת, כל עוד זה לא קורה במאה שערים. וזכותו של כל חרדי לחסום כביש אם זה עושה לו טוב ואם זה קורה אצלו מתחת לבית, וזכותו לדרוש שהבחורות שעוברות ברחוב שבו הוא גר יתלבשו צנוע. אבל הניסיון של קבוצה מהציבור החרדי לנהל את השבתות בירושלים גם מחוץ לכותל המערבי, מצדיק הפגנות ומזמין שלטים מיותרים בסגנון "כופים נמאסתם".

אבל יש בשורה יותר טובה באירוע הזה. סוף סוף קרה משהו, שלא קשור לפוליטיקה, שהצליח להוציא אלף חילונים מהבית הירושלמי שלהם. זה סימן חיובי.

איזה צדיקה ה'. צילום: פלאש 90

נודניקיות

צודק רב הכותל שסירב לאפשר לכמה פמיניסטיות להניח תפילין או להתעטף בטלית ברחבת הכותל. באותו בוקר, הוא האשים אותן בניסיון ליצור פרובוקציה תקשורתית על חשבון הסדר הציבורי. הוא צודק כמובן, אבל לא זו הבעיה. הבעיה היא בזלזול הישראלי במקומות הקדושים ליהודים. הבעיה מתחדדת כשביחס לקודשי דתות אחרות, היחס הוא חרדת קודש.

רוב כלי התקשורת בישראל מיהרו לתפוס את הצד של נשות הכותל, שהוא-לא-רק-של-החרדים. מנגד, מדי יום עולים יהודים שומרי מצוות להר הבית ומוטרדים על ידי משטרת ישראל ועל ידי הוואקף, ואין פוצה פה. בינתיים אף אחד עוד לא עלה להר הבית, התעטף בטלית, שלף ספר תורה והתחיל לקרוא "שמע ישראל". כשזה יקרה, (בטח יקרה), הוא לא יקבל רבע מהאמפתיה שקיבלו נשות הכותל. מקסימום הארכת מעצר. ומי שעוד צריך הוכחות, שיחפש את הר הבית ברשימת המקומות הקדושים של משרד הדתות.