לב מחייך והסיסמה "פּוּמְפַּאי!" (תזרים!") הם סמלי רשימת הסטודנטים בסרביה. בחירה הולמת לרשימה שבראשה ניצב הקרדיולוג איליה סרדנוביץ', בן 56. בכל ריאיון הוא מזכיר שגם ראש ממשלה הוא רק אחד מ־6.7 מיליון סרבים, ומבטיח להמשיך לעבוד כרופא. לדבריו, הוא מתעב "פולחני אישיות" - רמז לא כל כך דק ל־12 שנות שלטונו של ווצ'יץ'.
ובכל זאת, שמו עולה יותר מכל שם אחר כמועמד התנועה לראשות הממשלה, אף שהיא מקפידה שלא להתלכד סביב מנהיג יחיד. ביום ראשון בערב, לקול קריאות "פּוּמְפַּאי!" במטה התנועה בבלגרד, איליה סרדנוביץ' היה הראשון להגיב: "תם עידן הרודנות בסרביה". למעשה, סיפורו של הקרדיולוג התחיל בנובי סאד - העיר שבה הוא מתגורר ובה הצביע באותו בוקר.
המונים חוגגים מחוץ לבניין הפרלמנט בבלגרד, בירת סרביה, לאחר שאלכסנדר ווצ'יץ', מנהיג המפלגה הפרוגרסיבית הסרבית (SNS), הודה בהפסדו בבחירות לפרלמנט, יום ראשון, 25 באוקטובר 2026 | צילום: ארמין דורגוט / AP
ב־5 בנובמבר 2024, לפני כמעט שנתיים, פרצו המחאות בעקבות קריסת סככה שנבנתה מבטון באיכות ירודה - אסון שגבה את חייהם של 16 בני אדם. "כאבא לארבעה ילדים, אחזה בי אימה. ואני חושב שכולנו בסרביה חיים תחת סככות מטות ליפול", אמר סרדנוביץ' לעיתונים. "כעת נשיב לאזרחים את האמון, בראש ובראשונה במערכת המשפט".
הכי מעניין
לאורך מסע הבחירות חזר ואמר כי הבחירה "לא בינינו לבין ווצ'יץ', אלא בין החברה למאפיה". המאבק בשחיתות ניצב בראש סדר העדיפויות שלו, והוא מדבר בלהט על החוק לשקיפות הרכוש שבכוונתו לקדם. "לאף אזרח אין סיבה לפחד ממנו, מלבד מי שגנב או קיבל שוחד", הסביר לכלי התקשורת העצמאי "איסטינומר", המקדיש לו סיקור נרחב.
אלכסנדר ווצ'יץ'. | צילום: איי.אף.פי
בסוגיות אחרות עמדותיו נחרצות פחות. מזה ימים בוחנים פרשנים ועיתונאים ברחבי אירופה את ראיונותיו ונאומיו, בניסיון להבין איזו מדיניות עשויה הממשלה החדשה לאמץ. לא כל דבריו צפויים להרגיע את בריסל: תהליך הצטרפותה של סרביה לאיחוד האירופי מתעכב בשל שורת מכשולים, ובהם שיתוף הפעולה המוגבל של הרשויות עם בית הדין בהאג.
סרדנוביץ' מתעקש שתחילה יש לקדם רפורמות פנימיות, ובראשן עמידה בדרישות פרקים 23 ו־24 במשא ומתן להצטרפות, העוסקים בין היתר בשלטון החוק ובמאבק בשחיתות. רק לאחר מכן, הוא מדגיש, יש לשאול את הסרבים במשאל עם אם הם עדיין מעוניינים להצטרף לאיחוד. ההצטרפות תחייב את סרביה גם לנרמל את יחסיה עם קוסובו.
נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין | צילום: AP
אלא שסרדנוביץ' דבק בעמדה המעוגנת בחוקה הסרבית. "ארגנו מסע אופניים למען החוקה ונשאנו אותה ברחבי המדינה. ובחוקה כתוב שקוסובו היא סרביה. נפעל להקל את חייהם של הסרבים בקוסובו", אמר לעיתון הפרוגרסיבי "דנאס". חברים אחרים ברשימה תיארו את קוסובו בעצרות בחירות כ"מחוז סרבי הכבוש באופן זמני", וטענו כי אפשר להשיבו לידי סרביה בדרכים דיפלומטיות.
גם ביחס לרוסיה הוא נזהר מהתחייבויות. בריאיון אמר כי "רוסיה היא מדינה גדולה ובעלת השפעה בעולם. אנחנו תלויים במידה ניכרת בשיתוף הפעולה עימה בתחום האנרגיה", והדגיש כי "טובת הסרבים קודמת לכול". עוד הוסיף: "דיון לאומי מושכל בנושא הזה יתאפשר כשנשיב לעצמנו את שלטון החוק ואת התקשורת החופשית". עם זאת, באף אחד מראיונותיו לא גינה את התוקפנות הרוסית נגד אוקראינה.
אנשים חוגגים מחוץ לבניין הפרלמנט בבלגרד, לאחר שאלכסנדר ווצ'יץ', מנהיג המפלגה הפרוגרסיבית הסרבית (SNS), הודה בהפסדו בבחירות לפרלמנט, יום ראשון, 25 באוקטובר 2026 | צילום: ארמין דורגוט / AP
קול שעשוי להתקבל באהדה רבה יותר במערב מגיע מהמקום השני ברשימה: קטרינה סטנקוביץ', רופאת אף־אוזן־גרון. בריאיון אמרה כי יש לקבל את פסיקות בתי הדין הבינלאומיים, גם בעניינו של רטקו מלאדיץ' ובנוגע לפשעים בסרברניצה. זו אמירה משמעותית לנוכח דבריו של סרדנוביץ', המסתפק בנושא בהצהרה: "אנחנו מעדיפים להתמקד בעתיד יותר מאשר בעבר".
אלא שמעטים מעריכים שסטנקוביץ' תתמנה לראשות הממשלה. סביר יותר ששמו של דיאן בודירוגה, מגדולי כדורסלני העבר ונשיא היורוליג, יעלה כמועמד. ולו בזכות מעמדו הציבורי בסרביה: גם הוא נמנה עם מועמדי המפלגה, במקום ה־24. ובכן, עם לב מחייך בקלפי וקרדיולוג בראש הרשימה, הסטודנטים מבטיחים להזרים דם חדש לסרביה - אבל במערב עדיין מנסים לפענח לאן יפנה הדופק שלה.
עוד כתבות בנושא
