שכחו מהיפנים. הסיפור של קריסת הילודה במדינות העולם כבר מזמן לא נמצא שם. אם יפן היא עדיין הדוגמה הראשונה שעולה במוחכם למדינה שפשוט הפסיקה להוליד ילדים – אתם תקועים בשנות השמונים. שימו לב, למשל, לקולומביה. בשנת 2025 היא הגיעה לשיעור של 1.01 ילדים לאישה, אחרי שב־2015 זה היה 1.9. כמעט נחתך בחצי בתוך עשור שנים. היפניות בינתיים מולידות 1.14 ילדים בממוצע. בתאילנד זה קיצוני עוד יותר – 0.87 ילדים לאישה, פחות מילד אחד, מול 1.5 לפני עשור. בטורקיה שיעור הפריון ירד באותן שנים מ־2.19 ל־1.48. הרבה מתחת לרמת התחלופה הדרושה (כ־2.1 ילדים לאישה) כדי שדור יחליף את קודמו לאורך זמן.
לפני שלושה שבועות אמדה לשכת הסטטיסטיקה של מקסיקו את שיעור הפריון במדינה לשנת 2024 ב־1.2 ילדים לאישה. כן, אנחנו מדברים על מקסיקו. ב־2019, רק חמש שנים קודם, הוא עמד על 1.9. גם ארגנטינה מציגה קריסה דמוגרפית משוגעת: מ־2.4 ילדים לאישה בשנת 2014, לשיעור של 1.05 כיום. גם צ'ילה, סין, ספרד, אוקראינה, קוריאה הדרומית, איטליה וטייוואן – כולן מציגות פריון חלש יותר מזה של יפן. וזו רשימה חלקית בלבד. אפשר כבר להפסיק לדבר על "משבר ילודה בעולם המערבי", ולהתחיל לדבר על משבר ילודה עולמי.
עשירות יותר, יולדות יותר | צילום:
זאת בדיוק הטענה שמציג פרופ' חסוס פרננדז־וילוורדה, חוקר דמוגרפיה ידוע למדי מאוניברסיטת פנסילבניה, במאמר שפרסם לפני כמה שבועות עם הכלכלן פטריק נוריק מאוניברסיטת נורת'ווסטרן. השניים בדקו את שיעורי פריון הילודה ב־236 מדינות וטריטוריות בעולם מאז 1950, ומצאו שב־219 מהן יש מגמה שלילית ברורה. נתוני שאר המדינות, השוכנות באפריקה שמדרום לסהרה, מפוקפקים ברובם. החריגה הברורה היחידה - שנרחיב עליה בהמשך - היא ישראל. לפי הערכתם, האוכלוסייה הגלובלית עברה ב־2026 אל מתחת לרמת התחלופה, והמודל שלהם חוזה שהאנושות כולה תתחיל לקטון ב־2056, שלושים שנה לפני התחזיות של האו"ם.
הכי מעניין
החוקרים חולקים במפורש על אומדני האו"ם הרשמיים וטוענים שהם מנפחים את מספר הלידות. ראוי לציין שהנתונים שלהם, עליהם נשען גם הטור הזה, מבוססים ברובם על לשכות הסטטיסטיקה המקומיות אבל אינם מדידה אחידה. במקסיקו, למשל, הנתון העדכני לשנה זו קיים כחישוב על בסיס רישום הלידות שטרם הושלם במלואו. במדינות אפריקה, הם כותבים, חלק מהמספרים הם ניחוש יותר מאשר מציאות. בכל מקרה המגמה עקבית כמעט בכל המדינות – ככל שהנתון על שיעור הפריון עדכני יותר, כך הוא נמוך יותר.
אנחנו רגילים לחשוב על משבר ילודה, צמד מילים פואטי בעברית, כעל בעיה של מדינות עשירות ומפותחות. העלייה ברמת החיים, הירידה בתמותת ילדים, חשיפה לאמצעי מניעה, חילוניות, עירוניות, בהייה במסכים, עלות גידול הילדים, והצורך הפוחת בהישענות עליהם בזקנה, כולם הוזכרו כגורמים מסבירים לתופעה. זה, כביכול, מה שהופך את ההגירה לנושא החם ביותר בפוליטיקה העולמית. הסיפור פשוט: מדינות עשירות מזדקנות וזקוקות לכוח עבודה, וזה מסופק להן באמצעות מדינות העולם השלישי. אך מתברר כי בזמן שניהלנו דיונים על אורח החיים המודרני והשלכותיו, לגמרי פספסנו את העובדה שבעשור האחרון הייתה קריסה רבתי של הילודה בעולם השני והשלישי. ומי שהובילו אותה היו דווקא מדינות מתפתחות.
קשה לתפוס את גודל הקריסה. בסין למשל, מדינה של 1.4 מיליארד אזרחים, נפטרו בשנה שעברה 11.3 מיליון אנשים, אבל נולדו פחות משמונה מיליון תינוקות. זה מספר לידות נמוך יותר מזה שרשמה שושלת צ'ינג ששלטה בסין במאה ה־18, כשגודל אוכלוסיית המדינה היה פחות מרבע מהיום. שיעור הפריון של האישה הסינית הממוצעת הגיע ל־0.93 ילדים. לפי הערכת החוקרים. בגוואטמלה נפלו שיעורי הילודה מ־3.8 ל־1.8 בתוך עשרים שנה. אפילו הרפובליקה של קונגו, שהיה בה פריון ממוצע של 5.1 לאישה בשנת 2011, מציגה כיום צניחה מפוארת לשיעור של 3.5 בלבד. צמצום של יותר משלושים אחוז בתוך עשור וחצי. בבוליביה, מדינה שבאמצע שנות השמונים עוד התהדרה בשישה ילדים למשפחה ממוצעת, רשמה ירידה מדורגת ל־3 ב־2016. והיום – 1.56 ילדים לאישה, מעט פחות מהשיעור בארצות הברית. איך סיכם זאת פרננדז־וילוורדה? "לפני עשור הייתי מהמר על מיליון דולר שבוליביה לא תגיע לפריון של 1.56 ב־2026. יותר מכול, זו התחושה שלפני עשר שנים פספסתי שינוי יסודי באנושות. מה עוד אני מפספס עכשיו?"
בשבוע שבו עסקו בישראל באיום של הדמוגרפיה החרדית (ב־2030 יהיו יותר תלמידי כיתה א' בחינוך החרדי מאשר בחינוך הממלכתי־עברי, לפי החוקר אלי מורגנשטרן), העלה הכלכלן מפנסילבניה ניסוי מחשבתי שעוסק דווקא ב"איום המנוניטי". מנוניטים הם קבוצת מיעוט דתי קטנה בבוליביה, דוברי גרמנית־נמוכה, מוערכים ב־150 אלף איש, עם שיעורי פוריות שנעים סביב 7 ילדים לאישה. סוג של אמיש מקומיים. או אם תרצו, חרדים פרוטסטנטיים. הנתונים לגביהם לא מדויקים כי הם מסרבים לשתף פעולה עם השלטונות ולשכות הסטטיסטיקה. לפני 40 שנה היו רק 17.5 אלף מנוניטים בבוליביה. הם גדלו במהירות לכ־150 אלף כיום, אבל זו עדיין קבוצה קטנה ביחס לשאר הבוליביאנים שמונים 11.8 מיליון נפש, עם שיעור פריון עדכני של 1.51 ילדים לאישה בממוצע.
השאלה של פרננדז־וילוורדה הייתה - מתי בוליביה תהפוך למדינה דוברת גרמנית? אם נתבסס על מגמות הילודה הנוכחיות, זה יקרה בערך בעוד 90 שנה. הנינים שלנו כבר ילמדו בבית הספר על בוליביה אחרת. הוא מודה כמובן שזאת הנחה חזקה מדי, ולא סביר ששיעורי הילודה בשתי הקבוצות יישארו זהים להיום עשורים קדימה. אבל הניסוי הזה ממחיש עד כמה פוריות עובדת כמו ריבית דריבית. קבוצה קטנה עם שיעורי ילודה גבוהים יכולה לשנות מהיסוד את פניה של מדינה בתוך מאה שנה.
מהעבר השני, רבים מניחים שמדינה כמו יפן, עם שיעור ילודה של 1.14 לאישה וכמעט בלי הגירה, תלך ותתכווץ עד שתיעצר בנקודה מסוימת. נניח שיהיו שישים מיליון יפנים, במקום 120. הוא מדגיש שמדובר בטעות מתמטית. עם קצב ילודה כה נמוך אתה לא נעצר בחצי, אלא ממשיך כל הדרך למטה. עד לאפס. זו הדרמה התרבותית שעליה אנחנו מדברים כאשר כל דור קטן ב־40% ביחס לקודמו.
צרות של עניים
החלק המפתיע ביותר במחקר הוא בגרף המצורף הממחיש איך עושר כלכלי כבר לא מקושר עם מספר נמוך יותר של ילדים. החוקרים בחנו בשלושים מדינות החברות ב־OECD משנות החמישים ועד היום את הקורלציה בין רמת החיים (תוצר לנפש) לבין שיעור הפריון. עד אמצע שנות השבעים העולם התנהג כמו שתמיד סיפרו לנו: ככל שרמת החיים עלתה, כך מספר הילדים ירד. אלא שמ־1977 גבירותיי ורבותיי, "לא פחות מאשר מהפך". המתאם התחיל לעלות, והפך לחיובי לקראת סוף העשור הקודם. הגידול בעושר הביא איתו גם יותר ילדים.
נתוני הבנק העולמי מראים שמחוץ למדינות המפותחות עדיין כל הכפלה של התוצר לנפש קשורה בכ־0.6 ילדים פחות לאישה. בקניה, למשל, נשים עניות יולדות בממוצע 5.3 ילדים, ונשים בחמישון העשיר ביותר - 2.7. אבל החוקרים מעריכים שהמהפך בקשר בין עוני לילדים יתרחב בעשורים הבאים לשאר העולם. את הניצנים כבר רואים פה ושם. מחקר שנערך בשמונים תיכונים בטנזניה עקב אחרי תוכנית שליוותה צעירות ליזמות עסקית. משתתפות התוכנית העלו את הכנסתן ב־27% ביחס לצעירות אחרות, אבל זה לא הביא איתו קיטון במספר הילדים, אלא גידול של 20%. מחקרים שנערכו במדינות אפריקניות נוספות כמו אתיופיה, טוגו וגאנה מצאו גם הם עלייה בילודה אצל נשים שנהנו מהכשרה עסקית, רישום קרקע או שהתקבלו לעבודה במפעל.
וזה עובד גם בכיוון ההפוך. לפי המחקר חל השנה מהפך גם בארצות הברית: פריון של נשים שחורות נמוך יותר כיום מזה של נשים לבנות לא־היספניות. גם משפחה מקסיקנית ממוצעת כיום, כפי שראינו, מביאה לעולם פחות ילדים (1.2־1.5) ביחס למשפחות לבנות לא־היספניות בארצות הברית (1.57), אף שהתוצר לנפש במקסיקו הוא במונחי קנייה כ־28% מזה האמריקני. בתוניסיה, שכלכלתה במצב ירוד עוד יותר, הידרדר שיעור הפריון ב־2024 עד ל־1.45. אכן כן, הצניחה החופשית הזאת לא מדלגת על השכונה שלנו.
המהפכה האסלאמית השנייה
כשהאייתוללה חומייני השתלט על איראן בשנת 1979 היה שיעור הפריון בה 6.5 ילדים לאישה. כיום הוא עומד על 1.35 לפי המחקר, או 1.7 לפי נתוני הבנק העולמי. הרחק מתחת לרמת התחלופה בכל מקרה. ערב הסעודית ואלג'יריה על 1.9, מרוקו על 1.8, איחוד האמירויות על 1.2, ואפילו מצרים שהתפוצצות אוכלוסין היא הבעיה מספר אחת שלה, הציגה בחודש שעבר תוצאות ראשוניות מתוך סקר ממשלתי שלפיו פריון האישה המצרית ירד ל־2.33, לעומת 3.5 לפני עשור. גם ערביי ישראל משתלבים דמוגרפית באזור. ב־2002 ילדה אישה ערבייה בישראל בממוצע 4.19 ילדים, ויהודייה 2.64. כיום הערביות בישראל צנחו ל־2.58 ילדים בממוצע מול 3.06 בקרב נשים יהודיות. השד הדמוגרפי החליף צד ב־2018.
במילים פשוטות: המזרח התיכון צועד במהירות לשלב ההתרוקנות בקצב מהיר. כדאי להיזהר משיגיונות דמוגרפיים, אבל כמעט מפתה לשאול מה המציאות החדשה הזאת במזרח התיכון תעשה לסכסוך הישראלי־ערבי בדורות הבאים, לצבאות שעשויים להתכווץ, ולמדינות אויב שגם ככה מתמודדות עם הגירה מסיבית של בניהן ובנותיהן החוצה.
על רקע הצלילה החופשית הזאת במזרח התיכון ובעולם כולו, ישראל מתקיימת בבדידות דמוגרפית מזהרת. לפי למ"ס, הפריון בישראל ב־2024 היה 2.87 ילדים לאישה. ב־1991 הוא היה 2.91. ליתר דיוק – היהודים מתנהגים אחרת מכל שאר עמי העולם. חשוב להבין שזה לא רק בגלל החרדים והדתיים. נשים חילוניות בישראל מולידות בממוצע 1.98 ילדים. גם אילו כל אוכלוסיית ישראל הייתה חילונית, היא עדיין היתה מובילה במספר הילדים בקרב מדינות ה־OECD. הייחודיות הישראלית אם כן, היא לא בבני־ברק אלא בתל־אביב. חילונית ממוצעת בתל־אביב מביאה לעולם כמעט פי שניים ילדים ממקבילתה בטוקיו, ברומא או במדריד. בתחילת שנות השמונים הפריון של יהודים חילונים בישראל דמה לזה של יוון, ספרד ופורטוגל. אצל כל אלה הנתונים צנחו עם הזמן ואילו אצלנו לא.
ההיסטוריון הכלכלי ד"ר יניי שפיצר מציין ש־81 אחוז מהנשים היהודיות החילוניות בגיל 25 עד 39 מדווחות שהן רוצות שלושה ילדים או יותר. במאמר שפרסם בעקבות הממצאים האחרונים של פרננדז־וילוורדה הוא מראה שאפילו מימון ממשלתי של טיפולי פוריות בהיקף עצום לא מספיק כדי להסביר מדוע ישראל חריגה כל כך. שיעור הטיפולים אצלנו באמת יוצא דופן (5,265 לכל מיליון תושבים בשנה, פי ארבעה מהממוצע באירופה), אבל הם אחראים בפועל רק לכ־5% מהלידות, בדומה לספרד או דנמרק. תעשיית הפוריות והקפאת הביציות הישראלית היא תוצאה של הרצון בילדים, ולא הסיבה לו.
מה כן? אולי הטראומה ההיסטורית של השואה. אולי החיים במדינה שנמצאת בלוחמה קיומית מתמדת, ואולי שילוב של השניים. יש כאן גם תרבות משפחתית וקהילתית יוצאת דופן ביחס למדינות המערב הקרירות ורחבות הידיים.
פרננדז־וילוורדה טוען בעקביות שאין לו הסבר לקריסה הדמוגרפית שהתחוללה בעולמנו בשנים האחרונות, ושהוא גם לא יודע למה הפריון היהודי לא ירד עם כולם. הוא תולה בנו גדולות ונצורות: "אם ישראל תתחיל להחליק באותו מדרון כמו שאר המערב, החריג האחרון נעלם. אבל אם היא תתייצב הרחק מעל לרמת התחלופה, היא מוכיחה שמודרניות אינה מחייבת באופן מוחלט קריסה דמוגרפית".
פיצוץ האוכלוסין הישראלי מגיע כמובן עם חשבון שמוגש בצידו. חברה שמביאה יותר ילדים צריכה יותר כיתות ויותר דירות והכבישים שלה נסתמים בקלות בלתי נסבלת. אנחנו משקיעים מיליארדים בתשתיות במרדף אינסופי שרוב הזמן נועד רק כדי להשאיר אותנו במקום, שרמת החיים ופריון העבודה לא יידרדרו. אנחנו צריכים גם להיות מסוגלים לספק השכלה ראויה לדור העתיד הזה. בנוסף, שפיצר מזהיר שהחריגה הישראלית יכולה להיות זמנית, כי נשים חילוניות נמצאות במגמת דחייה משמעותית של גיל הלידה, והחלה כבר ירידה בפריון החרדי והדתי. פרופ' אלכס ויינרב ממכון טאוב מעריך על בסיס המגמות הללו שהחילוניות בדור הנוכחי בישראל יסיימו את תקופת הפריון שלהם בעשור הבא עם 1.5 ילדים בממוצע בלבד.
נכון לעכשיו, ישראל היא המדינה היחידה בעולם שלא קיבלה את המזכר. ייתכן שנשותינו נושאות על כתפיהן, או ברחמן, את הפתרון שהעולם המערבי זקוק לו נואשות: חיים מודרניים שאינם מלווים בהכחדה עצמית אגרסיבית כל כך מדור לדור. אבל לגמרי ייתכן שגם אנחנו ניסחף לבסוף בזרם העולמי האדיר הזה, רק בדיליי. זה לא שלא קיבלנו את ההודעה, אולי פשוט שלחו אותה בדואר ישראל.
לעוד טורים של ישי שנרב
