יום ולילה נעות כ-5,000 משאיות ענק עמוסות בנפט לאורך הכבישים המדבריים של סוריה, בדרכן מהמפרץ הפרסי אל הים התיכון. השיירה הבלתי פוסקת, הנמתחת בין בתי הזיקוק בדרום עיראק לנמל בניאס שבחוף הסורי, היא אחד הסימנים הבולטים לשאיפה החדשה של דמשק: להפוך את סוריה לנתיב חלופי למצר הורמוז ולמרכז תחבורה ואנרגיה אזורי.
הובלת הנפט במשאיות החלה באפריל, תחילה כניסוי של יצואני נפט עיראקים שחיפשו דרך לעקוף את מצר הורמוז, לאחר שתנועת המטענים בו נעצרה בעקבות המלחמה בין ארצות הברית וישראל לאיראן.
כעת, יותר משנה וחצי לאחר נפילת משטרו של בשאר אסד, סוריה מבקשת לנצל את הסרת הסנקציות הבינלאומיות ואת המשבר המתמשך במפרץ כדי להשתלב מחדש בכלכלה האזורית.
הכי מעניין
המיקום משחק לטובתה. דרך נמל בניאס שעל הים התיכון היא יכולה להציע למדינות המפרץ מסלול יבשתי ישיר יחסית אל אירופה, מבלי להסתמך על הורמוז.
צינור של 5.7 מיליארד דולר
בחודש יולי הודיע ממשל טראמפ על תמיכתו בפרויקט צינור חדש בהובלת Chevron, שיוכל להזרים כ-2 מיליון חביות נפט ביום מבצרה שבדרום עיראק לבניאס. הצינור, שאורכו המתוכנן כ-1,600 קילומטרים, אמור לעבור במסלול דומה לזה שבו נוסעות כיום המכליות.
שליחו המיוחד של טראמפ, טום ברק, אמר בעת הצגת הפרויקט כי הוא עשוי להפוך את מצר הורמוז ל"עניין שולי".
שיירת מכליות מובילה נפט גולמי דרך שדה הנפט אל-עומר בסוריה, 22 ביולי 2026 | צילום: Washington Post
השיירות הן חלק מנתיב יצוא יבשתי חדש, המשמש להובלת דלק עיראקי אל חופי הים התיכון של סוריה | צילום: The Washington Post
עלות הפרויקט מוערכת בכ-5.7 מיליארד דולר, והקמתו צפויה להימשך לפחות שנתיים וחצי. הוא לא יוכל להחליף לחלוטין את נתיבי השיט במפרץ, אך בטווח הארוך עשוי להעניק ליצואניות הנפט אפשרות משמעותית לגוון את נתיבי היצוא שלהן.
אחמד קובאג'י, סגן מנכ"ל תאגיד הנפט הסורי הממשלתי, שאמור להפעיל את הצינור, אמר כי החוזה הסופי צפוי להיחתם בספטמבר. לדבריו, בקונסורציום משתתפות Chevron האמריקנית, TotalEnergies הצרפתית וכן משקיעים סורים וקטארים.
הקבוצה דנה גם באמצעי אבטחה, בהם רחפנים ומערכות מעקב מתקדמות, והפרויקט צפוי ליהנות גם מגיבוי ביטחוני אמריקני.
"בסופו של דבר, זה פרויקט אמריקני", אמר קובאג'י. "בכל יום מגיעות לכאן 5,000 משאיות מעיראק, בלי אירועי ביטחון".
מקטאר וכווית עד הים התיכון
לפי קובאג'י, משקיעים קטארים כבר העלו אפשרות להאריך בעתיד את הצינור עד קטאר. מדינות נוספות במפרץ, ובהן כווית ובחריין, עשויות להתעניין בחיבור אליו כדי לייצא נפט דרך הים התיכון.
קטאר גם הביעה עניין בפרויקט נפרד שיוביל גז טבעי דרך סוריה אל מכליות שיעגנו מול נמל בניאס.
מבט אווירי על בית הזיקוק בבניאס, אחד מבתי הזיקוק הגדולים בסוריה | צילום: The Washington Post
גם סעודיה עשויה למצוא עניין במסלול הסורי. מאז פרוץ המלחמה באיראן היא הסיטה חלק מהנפט שלה לכיוון הים האדום, אלא שגם שם קיים איום מצד החות'ים בתימן.
"זו הפעם הראשונה שאנחנו רואים משבר כזה", אמר מוחמד אחמד, כלכלן ומומחה אנרגיה בחברת הייעוץ Karam Shaar Advisory. "הנתיב החיוני ביותר עבור כולם עשוי להיות דרך הים התיכון, ולא דרך הים האדום".
אחמד קובאג'י, סגן מנכ"ל תאגיד הנפט הסורי, שאמור להפעיל את הצינור | צילום: The Washington Post
לא רק נפט
בסוריה רואים את ההזדמנות כרחבה בהרבה מתחום האנרגיה.
בחודשים האחרונים חתמה דמשק על הסכמים עם טורקיה וסעודיה לשיקום מסילת רכבת מהתקופה העות'מאנית, שאמורה לחבר את אירופה אל הים האדום דרך סוריה ולספק חלופה למצר באב אל-מנדב ולתעלת סואץ.
סוריה ועיראק גם חתמו על הסכמים שנועדו להקל על מעבר משאיות מטען מהמפרץ לאירופה.
בבית הזיקוק מעובד הנפט הגולמי לדלק | צילום: The Washington Post
נפט גולמי נפרק ממכליות בבית הזיקוק בבניאס | צילום: The Washington Post
"משטר אסד הרס את המדינה שלנו במשך 60 שנה. הכול היה תחת סנקציות", אמר קובאג'י. "עכשיו כל האנרגיה בעולם יכולה לעבור דרך סוריה. יכולים להיות לנו צינורות, כבישים וכל צורה של תחבורה".
במובנים רבים, סוריה מנסה לשווק מחדש את הנכס הוותיק ביותר שלה: המיקום הגיאוגרפי. מאות שנים לפני גילוי הנפט שימשו השווקים של דמשק וחלב כצומת בין מזרח למערב, ובין הים האדום לים הכספי.
הסיכון: דאעש והמיליציות האיראניות
אלא שהשאיפות הגדולות נתקלות במציאות ביטחונית מורכבת.
למרות שהמדינה שקטה יחסית, הנשיא אחמד א-שרע עדיין לא ביסס שליטה מלאה בכל שטחה. תאי דאעש ממשיכים לבצע פיגועים מדי פעם, ובמערב עיראק, שדרכו אמור לעבור הצינור, פועלות מיליציות הנתמכות על ידי איראן.
"האתגר מספר אחת יהיה לספק ביטחון פיזי לתשתיות הצינור", אמר גבריאל מיטשל, מומחה אנרגיה ועמית בקרן German Marshall Fund.
הנזק בשדה הנפט אל-עומר בסוריה | צילום: The Washington Post
עובדים מתקנים ציוד בתחנת עיבוד בשדה הנפט אל-עומר, 22 ביולי 2026 | צילום: The Washington Post
לדבריו, מדובר בהשקעה שאמורה לפעול עשרות שנים ולכן עולות שאלות כבדות: מי יאבטח את התוואי, מי יספק ביטוח, ומה יקרה אם המלחמה תסתיים, הורמוז ייפתח מחדש וחברות הנפט יחליטו שהפרויקט כבר אינו נחוץ.
שרידי העבר הסורי נמצאים לאורך המסלול כולו. ליד הגבול עם עיראק עומדת הרוסה תחנת שאיבה מצינור ישן שנבנה בשנות ה-50, לאחר שנכבשה בידי דאעש והושמדה בתקיפות אמריקניות.
באזורי המדבר עדיין מפנה הצבא הסורי מוקשים שנותרו מהמלחמה.
תשתיות הרוסות, שאיפות גדולות
גם תעשיית הנפט הסורית עצמה רחוקה משיקום.
בשדה הנפט אל-עומר, אחד הגדולים במדינה, גילו אנשי תאגיד הנפט הסורי לאחר השתלטות הממשלה החדשה כי בארות רבות נהרסו או ניזוקו לאחר שנים של ניהול כושל תחת כוחות כורדיים ודאעש.
התפוקה כיום עומדת על כעשירית בלבד מרמת השיא שלפני המלחמה.
"הבעיה של סוריה היא לא ידע מקצועי", אמר אחמד אל-חודר, בכיר אזורי בחברת הנפט הממשלתית. "חסרים לנו מאוד השקעות וציוד טוב יותר".
בינתיים, הנהגים ממשיכים למלא את החלל.
למרות תלונות על הכבישים המשובשים בסוריה ועל תאונות המכליות, הנהג העיראקי מוחמד חאתם חושש שהצינור החדש יפגע בפרנסתו | צילום: The Washington Post
מוחמד חאתם, נהג עיראקי המוביל נפט מבצרה לבניאס, סיפר כי הכבישים הסוריים מלאי מהמורות והתאונות הפכו לדבר יומיומי. עם זאת, הוא מרוויח כ-1,800 דולר עבור כל מסע הלוך ושוב שנמשך עשרה ימים.
"אני כל כך מפחד שהצינור החדש ייקח לי את העבודה, שאולי אפוצץ אותו", התבדח, לפני שהבהיר מיד שהוא צוחק.
במחסום סמוך עמד אבו אחמד, איש ביטחון סורי בן 39, והעביר משאיות לכל הכיוונים: מערבה לים התיכון, מזרחה למפרץ, צפונה לטורקיה ודרומה לירדן.
לפני עשור הוא היה לוחם בצבא סוריה החופשית, ונלחם באזור הזה נגד משטר אסד, דאעש, הכוחות הרוסיים, שכירי החרב של וגנר, מיליציות כורדיות וחיזבאללה.
אז, לדבריו, אפילו מכונית אזרחית התקשתה לחצות את האזור. היום זורמות בו מכליות נפט בלי הפסקה.
"עכשיו אני מבין למה כולם נלחמו על המקום הזה", אמר. "אנחנו נמצאים בצומת הדרכים של המזרח התיכון".
עוד כתבות בנושא
