גם פורטוגל מצטרפת לשורה המתארכת של מדינות אירופיות המגבילות את השימוש בכיסוי פנים מלא במרחב הציבורי - איסור שנוגע בפועל בעיקר ללבישת בורקה וניקאב. נשיא פורטוגל, אנטוניו ז'וזה סגורו, חתם אתמול (ג') על החוק האוסר להסתיר את הפנים במקומות הפתוחים לציבור, לאחר שאושר בפרלמנט כבר בחודש יולי ביוזמת מפלגות הימין.
החוק מצית מחדש בפורטוגל את הוויכוח המוכר בין חופש הדת וזכויות הפרט לבין הדרישה לזיהוי במרחב הציבורי והשוויון בין נשים לגברים. בתקשורת המקומית הוא כבר זכה לכינוי "lei das burcas", כלומר "חוק הבורקות". באופן רשמי חל האיסור על כל פריט לבוש שנועד לכסות את הפנים או למנוע את זיהויו של אדם, אך בפועל הוא צפוי להשפיע בעיקר על נשים מוסלמיות.
אסלאמיזציה של אירופה | צילום: AP
"יש לראות בפנים מרכיב מרכזי בזהות ובתקשורת האנושית", הסביר הנשיא. סגורו, שכיהן בעבר כמנהיג המפלגה הסוציאליסטית, הודה כי מדובר בסוגיה בעלת "רגישות חברתית ותרבותית רבה", אך הדגיש כי כפיית כיסוי הפנים יוצרת "חוסר שוויון שאינו עולה בקנה אחד עם ערכי השוויון וכבודם השווה של גברים ונשים". לדבריו, "נשים, ורק נשים, נאלצות להסתיר לחלוטין את פניהן".
הכי מעניין
הנוסח הסופי של החוק אושר בתמיכת קואליציית הימין, בעוד מפלגות השמאל התנגדו למהלך. החוק אינו מסתפק באיסור על כיסוי הפנים במרחב הציבורי, אלא אוסר גם לכפות על אדם להסתיר את פניו מטעמים הקשורים, בין היתר, למגדר, לדת, לגיל או למוצא. בכך מבקשים המחוקקים לפעול לא רק נגד עצם השימוש בכיסוי פנים מלא, אלא גם נגד מי שמאלצים נשים ללבוש אותו.
אירופה נגד הבורקה | צילום: שאטרסטוק
הקנסות הקבועים בחוק, שלדברי ממשלת פורטוגל משקפים את חומרת העבירה, נעים בין 150 ל־3,000 אירו. לצד זאת, החוק כולל שורה של חריגים שמצמצמים במידה ניכרת את תחולתו: ניתן יהיה לכסות את הפנים מסיבות רפואיות, מקצועיות או אמנותיות, וכן בשל תנאי מזג האוויר. האיסור לא יחול גם במקומות תפילה, בנציגויות דיפלומטיות ובמטוסים.
בכך מתארכת רשימת המדינות באירופה שהטילו הגבלות על לבישת כיסוי פנים מלא במרחב הציבורי. יש בכך מידה מסוימת של פרדוקס: מצד אחד מדינות באיחוד מצמצמות היבטים מסוימים של חופש הדת של מוסלמים בשם ערכים מערביי, ומצד אחר רבות מהן מקדמות מדיניות הגירה והשתלבות שבפועל מאיצה את תהליכי האסלאמיזציה ביבשת.
פולין הנסון, ראש מפלגת One Nation באוסטרליה, עם הבורקה | צילום: AP
בין המדינות האירופיות שבהן חלים האיסורים הארציים המקיפים ביותר נמצאות צרפת, בלגיה, בולגריה, אוסטריה, דנמרק ושווייץ. צרפת הייתה מהחלוצות בתחום, וכבר ב־2011 אסרה על הסתרת הפנים במרחב הציבורי. בהמשך קיבל האיסור גם את אישורו של בית הדין האירופי לזכויות אדם. בשווייץ נכנס לתוקף ב־1 בינואר 2025 איסור ארצי דומה, החל במקומות הפתוחים לציבור.
במדינות אחרות באירופה חלות הגבלות מצומצמות יותר. בהולנד נאסרו מאז 2019 בורקות, ניקאבים וכיסויי פנים אחרים בתחבורה הציבורית ובמבני ממשל, בריאות וחינוך, אך אין איסור גורף על לבישתם ברחוב. בלוקסמבורג חל מאז 2018 איסור על הסתרת הפנים רק במקומות ציבוריים מסוימים. בנורווגיה, לעומת זאת, מתמקד האיסור בעיקר במערכת החינוך.
מוסלמיות בכיתה - אילוסטרציה | צילום: AFP
גם בגרמניה קיימות הגבלות חלקיות, בעיקר על קבוצות מסוימות של עובדי ציבור, שופטים וחיילים, אך אין במדינה איסור ארצי גורף על כיסוי הפנים במרחב הציבורי. באיטליה אין כיום איסור לאומי המכוון במפורש לבורקה ולניקאב. מפלגתה של ראש הממשלה ג'ורג'ה מלוני הגישה ב־2025 הצעת חוק המבקשת לאסור את לבישתם בכל המרחבים הציבוריים, אך ההצעה טרם אושרה.
ובכן, נראה כי המגמה הזו חוצה ממשלות ומחנות פוליטיים, ומחזירה שוב ושוב למרכז הדיון את אותה שאלה עקרונית: כיצד לאזן בין חופש הדת וזכויות הפרט לבין צורכי הביטחון, השוויון והדרישה לאפשר זיהוי במרחב הציבורי. החוק החדש בפורטוגל עשוי כעת להצית מחדש את הוויכוח גם במדינות אירופיות נוספות, ובעיקר לעורר תגובות חריפות מצד מי שרואים בו פגיעה ישירה באורח חייהם.
עוד כתבות בנושא
