הבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית במישיגן השבוע היו אמורות להיות הכתרה: לפי כל סקר שפורסם בשבועות האחרונים, מועמד השמאל הקיצוני עבדול אל-סייד הוביל על יריבתו היילי סטיבנס בעשרה אחוזים לפחות – אפילו 19 אחוזים בסקר אחד שפורסם ימים לפני ההצבעה. אך למעשה אל-סייד – לשעבר נציב הבריאות של דטרויט ומהמועמדים החמים ביותר המזוהים עם הסוציאליסטים הדמוקרטים בארה"ב – ניצח בפחות מאחוז אחד.
המרוץ הזה משנה יותר וגם פחות ממה שישראלים שצרכו תקשורת בשבועות האחרונים עשויים לחשוב. הנה חמש הנקודות החשובות ביותר שכדאי לקחת מהתוצאות:
עוד כתבות בנושא
הפער בין התחזיות לתוצאה היה עצום. חברת המחקר זנית' קבעה שלאל-סייד היה יתרון של 19 אחוזים רק בסוף יולי; סקרי מכללת אמרסון דיווחו שהוא מוביל ב-15 נקודות; לפחות חמישה סוקרים אחרים הראו יתרון דו-ספרתי. יש לכך כמה השלכות. אחת מהן היא שמלורי מקמורו, מועמדת שלישית שפרשה מהמרוץ מאוחר, צברה 3.1 אחוזים מהקולות, של תושבים שהצביעו מוקדם – יותר מפי שלושה מפער הניצחון של אל-סייד. כך יצא מועמדת שכבר לא התמודדה הכריעה את המרוץ.
הכי מעניין
נראה ששני דברים קרו בעשרת הימים האחרונים. הראשון היה שהמושלת גרטשן ויטמר, שנותרה פופולרית מאוד במישיגן, הכריזה על תמיכתה בסטיבנס והמועמדת המתונה בנתה סביב התמיכה מסע פרסום תקשורתי רחב. זה קרה לאחר שרוב הסקרים כבר התקיימו, כך שהגיוני שהם פספסו שינוי שהתחולל סביב התמיכה הפומבית הזו.
השני הוא דמוגרפי: מסתמן שהסוקרים העריכו בחסר את מספר המבוגרים שיצאו להצביע בפריימריז והעניקו משקל גדול מדי לצעירים. מדובר בבעיה מבנית שחוזרת ונשנית בסקרים לפריימריז. ומשום שאל-סייד פופולרי בקרב הצעירים וסטיבנס הועדפה בהרבה על ידי מצביעים מעל גיל 60, התוצאות השתנו בהתאם.
היה גם גורם שלישי: אל-סייד ניהל קמפיין בוטה ומלא בוז, שפטר את סטיבנס כ"רובוט של אייפ"ק" והתייחס לתוצאה כאל עובדה מוגמרת. יכול להיות שזה כמעט עלה לו בניצחון. בינתיים לא נראה שהוא ותומכיו מתכוונים להשתנות; חסן פייקר, אושיית רשת פופולרית שעשה רבות בקמפיין של אל-סייד, פתר את כל מי שלא הצביעו למועמד הפרוגרסיבי כ"אסלאמופובים". לא בטוח כמה טוב גישה כזו תעשה בבחירות הכלליות.
הסוציאליסטים הדמוקרטים נהנו מלילה מצוין במישיגן, אבל לא הכל ורוד בשבילם. בפריימריז למחוז השביעי, מועמד ה-DSA ויליאם לורנס ניצח עם 44 אחוזים – אך רק מכיוון שברידג'ט ברינק ומאט מאסדאם, שני מועמדי הממסד, זכו ב-29 ו-28 אחוזים בהתאמה. באזור דטרויט מועמד הסוציאליסטים הדמוקרטים דונבן מקיני ניצח את חברת הקונגרס שרי ת'אנדר 52-48, ניצחון ראש בראש אמיתי, אך דחוק מאוד.
מדובר בדפוס קבוע: ה-DSA מתמקדים במירוצים שיש בהם ריבוי מועמדים או סיכוי להדיח פוליטיקאי ותיק ולא פופולרי מספיק, וניצחונות בדרך כלל נקטפים בהפרש מצומצם מאוד. הפריימריז לסנאט במישיגן היו המבחן הגדול ביותר עד כה, והתשובה שוב באה עם סימן שאלה. כן, אפשר לומר בוודאות שהשמאל הקיצוני מאורגן וחזק מספיק כעת כדי לזכות במועמדויות, אך לא ברור שהוא מסוגל להשיג רוב ניכר – וזה אומר שעדיין יש התנגדות רבה אליו בתוך המפלגה. ואגב, ההתנגדות הזו לא באה רק ממבוגרים אלא גם מבני מיעוטים, ובמישיגן, בייחוד משחורים שהעדיפו את סטיבנס בהפרש גדול.
אל-סייד אומר שהוא מתכוון לאחות את קשריו עם הממסד, אך לא ברור שיהיה מי שמוכן לקבל אותו. חברת הקונגרס הילרי שולטן, למשל, כבר אמרה שהיא לא מוכנה לרוץ לצידו בבחירות בנובמבר.
עוד כתבות בנושא
אין ספק שבמישיגן ניצח מועמד אנטי-ישראלי-בואכה-אנטישמי, אך זה לא המצב בכל מקום. בפריימריז הדמוקרטיים לקונגרס שהתקיימו במחוז הראשון של מיזורי התקבלה התוצאה ההפוכה כשווסלי בל ניצח את חברת הקונגרס לשעבר קורי בוש ביותר מ-30 אלף קולות – פער של כ-20 אחוזים – במחוז שנוטה חזק שמאלה ומורכב ברובו משחורים – לכאורה בדיוק האזור שבו מועמדי ה-DSA אמורים לזכות בקלות.
בוש התמודדה במפורש נגד איפא"ק ונגד בל שלכאורה "נרכש על ידי אינטרסים יהודים"; בל אכן זכה לתמיכה רבה מארגונים ציוניים והוציא הרבה יותר כסף ממנה. אבל כסף לא מייצר פער של עשרים אחוזים בקרב המצביעים הפרוגרסיביים ביותר במדינה. טיעונו הנגדי של בל היה פשוט שמבחינתו האות מ' מייצגת את מיזורי, ולא את המזרח התיכון – כלומר, די לדבר על ישראל ועל היהודים – וזה עבד.
אי אפשר לקחת מכאן שכל הדמוקרטים תומכי ישראל, כמובן. אבל ייתכן מאוד שהפיכת ישראל לנושא החשוב ביותר בבחירות היא אסטרטגיה גרועה. אל-סייד יכל להיתלות בהרבה יותר מאשר שנאת ישראל בלבד, והוא ניצח. קורי בוש הלכה חזק על האנטישמיות והפסידה.
לפי סקרים עדכניים (שכבר אמרנו שהם לא מדויקים ביותר, ובכל זאת) הרפובליקנים בצרות בכמה וכמה מדינות בבחירות לסנאט בנובמבר. ייתכן שהדרך היחידה שהם יוכלו לשמר באמצעותה את שליטתם בסנאט ולמנוע כיבוש דמוקרטי היא ניצחון במישיגן. המועמד שלהם, חבר הקונגרס לשעבר מייק רוג'רס, הוא רפובליקני קונבנציונלי שרץ ב-2024 והפסיד לסנאטורית הדמוקרטית אליסה סלוטקין בפער של 0.3 אחוזים - כ-19 אלף קולות מתוך 5.2 מיליון – במדינה שטראמפ ניצח בה ב-1.3 אחוזים.
בנובמבר צפוי גל דמוקרטי ומישיגן לא שלחה רפובליקני לסנאט מאז 1994. אבל רוג'רס לא התמודד בפריימריז, הוא כבר מוכר ברחבי המדינה, וכעת הוא יורש יריב קיצוני שבילה את הקיץ בניכור שליש ממפלגתו.
עבור הקוראים כאן בישראל, ייתכן שבמישיגן נקבל תשובה לשאלה האם הפוליטיקה של השמאל הקיצוני האנטי-ישראלי האמריקני יכולה לנצח במרוץ כלל-מדינתי במדינה שבה טראמפ ניצח פעמיים – והאם מועמד במדינה מתנדנדת שמסרב להבחין בין מתקפה על בית כנסת במישיגן לבין פעולות ישראליות נגד חמאס בכל זאת יישלח לוושינגטון.
עוד כתבות בנושא
