עבדול באלוט, בן 21 ממוצא לבנוני שביצע את הפיגוע הקטלני במצעד הגאווה בברלין, היה מוכר לרשויות הגרמניות במשך שנים כאסלאמיסט המזוהה עם דאעש וכמי שעלול לסכן את שלום הציבור. למרות זאת, הוא שוחרר לכאורה תחת פיקוח, אף שבחודש מאי האחרון נגזרו עליו שנת מאסר ועשרה חודשים נוספים בגין הכנת פיגוע טרור.
באלוט נדרש להשתתף בתוכנית לדה־רדיקליזציה, ובמסגרתה הגיע לשני מפגשים. מפגש שלישי נקבע, אך לא התקיים. בתום אותו מפגש הייתה אמורה העמותה המפעילה את התוכנית להחליט אם לקבלו להמשך טיפול. תומאס מוקה, מנהל "הרשת למניעת אלימות", אישר לרשת ARD כי נפגש פעמיים עם באלוט ותיאר אותו כ"חמקמק" וכ"בלתי נראה".
הרכב איתו בוצע פיגוע הדריסה ליד מצעד הגאווה בברלין, גרמניה | צילום: AP
לפי העיתון הגרמני "זידדויטשה צייטונג", באלוט היה נתון למעקב חלקי והמשטרה האזינה לשיחותיו, לאחר שכוחות הביטחון הגרמניים הגדירו אותו אדם "שעבר הקצנה ונוטה לאלימות". אותם גורמים אף התריעו עליו בפני הרשויות בביירות, לאחר שבקיץ שעבר נסע ללבנון בניסיון להגיע לסוריה ולהצטרף לדאעש. אלא שכל המידע הזה, לא הוביל לצעד שימנע ממנו להוציא לפועל את תוכניתו.
הכי מעניין
למרות הכול, באלוט נותר חופשי, משום שהרשויות סברו כי הוא "נמצא תחת שליטה". ההערכה הזאת התבררה כטעות חמורה שהובילה לטבח, אך היא רחוקה מלהיות מקרה חריג. בכל הנוגע לאסלאם הקיצוני, נדמה שאירופה מסרבת ללמוד מטעויותיה. האמון שהיא נותנת במחבלים פוטנציאליים וביכולתם לנטוש את דרך הטרור מתברר פעם אחר פעם כהימור קטלני.
שלט "מהנהר לים" בהפגנה פרו-פלסטינית | צילום: AP
מפגין פרו פלסטיני | צילום: EPA/CLEMENS BILAN
הפגנה פרו פלסטינית בדואומו, מילאנו, איטליה | צילום: EPA/MATTEO CORNER
כך אירע, למשל, במודנה שבצפון איטליה בחודש מאי האחרון. סלים אל־כודרי, צעיר ממוצא מרוקני שנולד וגדל בעיר, נהג במכונית שפגעה במהירות גבוהה בכמה הולכי רגל, לפני שהתנגשה בחלון ראווה באחד הרחובות המרכזיים. גם אז לא הסתיים מסע האלימות: אל־כודרי יצא מהרכב ודקר אדם נוסף. היה זה פיגוע לכל דבר, שבוצע באור יום ובלב עיר איטלקית שוקקת.
הולכי רגל שהיו במקום הצליחו לעצור אותו, לפרוק אותו מנשקו ולרתק אותו לקרקע עוד לפני הגעת כוחות הביטחון. אלא שבשלב הזה כבר היה מאוחר מדי: שבעה בני אדם נפצעו, כמה מהם באורח קשה ביותר ונאלצו לעבור כריתת גפיים. אחת הקורבנות, מוניקה אספוזיטו בת ה־55, מתה לפני כשבוע, ב־22 ביולי 2026, לאחר שהייתה שרויה במשך חודשיים בתרדמת ביחידה לטיפול נמרץ.
הפיגוע בברלין, הלילה | צילום: AFP
ובכן, כמו עבדול באלוט, גם סלים אל־כודרי הפגין מבעוד מועד סימני אזהרה חמורים, אך גם במקרה שלו הם לא זכו למענה הולם מצד הרשויות האיטלקיות. להפך: מיד לאחר הפיגוע הן מיהרו להדגיש כי התוקף אינו זר, שכן נולד באיטליה ונחשב לאיטלקי לכל דבר. בהמשך הוא הוצג כצעיר משכיל, בעל תואר בכלכלה מאוניברסיטה יוקרתית.
רק בשלב מאוחר יותר הועלתה טענת אי השפיות, ונמסר כי המחבל סבל מסכיזופרניה. אלא שכעבור שעות אחדות פורסם בתקשורת מסמך מטריד: בשנת 2021 הגיש אל־כודרי מועמדות לעבודה באוניברסיטה שבה למד, ולאחר שבקשתו נדחתה שלח הודעת דואר אלקטרוני שבה כתב: "נוצרים, אתם וישו הצלוב המחורבן שלכם - אני אשרוף אותו".
פרידריך מרץ | צילום: RALF HIRSCHBERGER / AFP
ראש ממשלת איטליה ג'ורג'ה מלוני (מימין) וקנצלר גרמניה פרידריך מרץ משתתפים בפסגה בין-ממשלתית בין איטליה לגרמניה בוילה דוריה פמפילג' ברומא, איטליה, 23 בינואר 2026 | צילום: EPA/GIUSEPPE LAMI
ג'ורג'ה מלוני | צילום: Juan Mabromata / AFP
וזה לא היה סימן האזהרה היחיד. כבער, אל־כודרי קיבל טיפול בשל בעיות פסיכיאטריות וסבל מהפרעת אישיות סכיזואידית. התיק הקליני שלו מעולם לא נסגר, אך גם לא זכה למענה הראוי. כך הצטרף לתמונה הקלינית המדאיגה רקע אידיאולוגי מדאיג אף יותר, אלא שגם השילוב ביניהם לא קיבל את המשקל הראוי. לא באיטליה, לא בגרמניה, ולמעשה לא באירופה כולה.
לכן, שני המקרים מעלים מחדש את אותה שאלה מטרידה: כמה סימני אזהרה נדרשים לפני שהרשויות יפסיקו להסתפק בהערכות מרגיעות שלפיהן החשוד "נמצא תחת שליטה"? באלוט ואל־כודרי לא פעלו בחלל ריק. שניהם הותירו אחריהם שובל ברור של הקצנה, איומים ואלימות. אלא שבשני המקרים העדיפה המערכת להסביר, להכיל ולהמתין. את מחיר ההמתנה שילמו לבסוף חפים מפשע.
עוד כתבות בנושא
