יום אחד, כשייכתבו קורותיהם של העשורים האחרונים, ישאלו כיצד ומדוע הצליחה בשלב מסוים מעין תופעה "אפלה" ובעיקר מזיקה להשתלט על הלך הרוח של האליטות האינטלקטואליות במערב. תופעה הקוראת תיגר על ההיגיון, על השכל הישר ואף על הכמיהה לחירות, שהייתה במשך מאות שנים מסימני ההיכר המובהקים של הציוויליזציה המערבית.
מאמר שפורסם ב"טלגרף" מעלה את השאלה: האם מדובר באופנה חולפת, בסימן למשבר עמוק, באובדן המצפן הערכי שהמוסר המערבי ביקש במשך שנים להציע לתרבויות דמוקרטיות פחות - ואולי בכל אלה גם יחד? הדיווח מבריטניה הוא נדבך נוסף בתמונה ההולכת ומתבהרת. את הפרשה סוקרת סוזן מור, מהכותבות הבולטות בעיתון הבריטי הוותיק והמשפיע.
במרכז הפרשה ניצבת שוב ג'יי קיי רולינג, מחברת סדרת המופת "הארי פוטר". לפני כמה שנים כבר הוקעה בידי תרבות המיינסטרים, לאחר שהשמיעה עמדה שבעיני רבים נתפסת כמובנת מאליה, אך באקלים הציבורי הנוכחי התקבלה כפרובוקציה: שמבחינה ביולוגית קיימים שני מינים בלבד - זכר ונקבה. ובכן, כעת מוצאת עצמה רולינג גם על הכוונת של אמנסטי אינטרנשיונל.
הכי מעניין
ממש כך. בדו"ח של הארגון מוצגת רולינג כמי שהקימה באדינבורו, עיר מגוריה, מרכז סיוע לנשים שנפגעו מאלימות מינית. מרכז המשתייך כביכול למחנה המגונה המכונה "ביקורתי כלפי מגדר" או "מתנגד לזכויות". מור מספרת כי בשנת 2022 מיהרה לבירת סקוטלנד לאחר ששמעה מרולינג עצמה על המיזם, שבאותה עת עדיין נשמר בסוד. המרכז הוקם במבנה נאה שרכשה הסופרת הסקוטית.
ג'יי קיי רולינג | צילום: AP
לדבריה של העיתונאית, הנשים הפונות למרכז זוכות לתמיכה מצוות מקצועי ומיומן, תוך הקפדה על רמה גבוהה של טיפול, מומחיות ודיסקרטיות. כיצד ייתכן אפוא שמקום שנועד להעניק תמיכה ונחמה לנשים שחוו פגיעות קשות, ושאמור היה להיחשב מקור לגאווה בעיני כל תנועה פמיניסטית, מוצא את עצמו מוקע בדו"ח שכותרתו "איום הולך וגובר: התנועה המתנגדת לזכויות בבריטניה"?
הפרשה מעוררת אפוא שאלות רבות. הראשונה נוגעת לבררנות הבולטת של הדו"ח: ארגונים נוצריים רבים מסומנים בו כ"מתנגדי זכויות", בעוד ארגונים הפועלים בהשראה אסלאמית אינם זוכים ליחס דומה - אף שבחלקם זכויות נשים נרמסות כדבר שבשגרה. כיצד אפשר להציג דו"ח הנשען על אמות מידה כאלה כ"בלתי מוטה" או "ניטרלי"?
הפגנה של ארגון אמנסטי נגד מכירת נשק אמריקני לישראל. | צילום: רויטרס
מכאן עולה גם השאלה השנייה. הצגתו של דו"ח חד־צדדי כ"ניטרלי" אינה רק מהלך תדמיתי - היא משמשת כלי לכפיית מחשבה אחידה ולשלילת הלגיטימיות המוסרית של מי שחושב אחרת. כך אנו עדים להידרדרותם של ארגונים דוגמת אמנסטי לכיוון לא ליברלי, אף שהם צמחו בראשית שנות השישים מתוך תנועות השחרור והמאבק למען זכויות האדם.
אלא שעם השנים הפכו ארגונים כאלה לנקודת מפגש בין זרמים מסוימים בשמאל הגלובלי לבין האסלאמיזם הפוליטי. זהו חיבור לא טבעי ובוודאי לא הגיוני, שהדבק המאחד אותו הוא לא פעם עוינות עמוקה כלפי המערב. באופן אבסורדי, גם בגופי ההנהלה של ארגונים אלה מכהנים לא מעט נציגים ממדינות אסלאמיות שאינן ליברליות - ולא במקרה.
שבעת ספרי הארי פוטר | צילום: שאטרסוק
במובן הזה, הארגונים הללו לא רק התרחקו מן הייעוד שלשמו הוקמו, אלא החליפו אותו כמעט לחלוטין. במקום להגן על יחידים מפני שרירות לבם של משטרים, הם מבקשים לקבוע אילו עמדות מותר להשמיע ואילו דוברים יש להוקיע. השפה נותרה שפת זכויות האדם, אך בפועל היא משמשת לעיתים כסות למאבק אידיאולוגי נוקשה, שבו הבעת עמדה אחרת מתפרשת כאיום.
המקרה של רולינג ממחיש היטב את הסתירה הזאת. אישה המעמידה מכספה מרחב מוגן לנפגעות תקיפה מינית לא נבחנת על פי הסיוע שהיא מעניקה, אלא על פי מידת התאמתה למערכת המושגים האידיאולוגית המקובלת. לא המעשים עומדים במרכז, אלא הזהות הפוליטית המיוחסת לעושה אותם. כך יכול מעשה של חסד להפוך לראיה מפלילה.
הפגנה של אמנסטי אינטרנשיונל מחוץ לפרלמנט האירופי | צילום: AFP
וזו אולי הסכנה הגדולה ביותר הטמונה בפרשה: לא עצם המחלוקת על מין, מגדר או פמיניזם, אלא הניסיון לסגור אותה מראש. חברה חופשית לא נבחנת ביכולתה להגן רק על עמדות מקובלות, אלא בנכונותה לאפשר גם ויכוח מורכב. כאשר ארגונים שנולדו בשם החירות הופכים לשומרי הסף של מחשבה אחידה, הם לא מגינים עוד על זכויות האדם - הם מסכנים את התנאי הבסיסי לקיומן.
וג'יי קיי רולינג, מצדה, ממשיכה לעמוד מול גל ההוקעה בלי להתנצל ובלי לסגת. מי שבראה עולם ספרותי שבמרכזו מאבק בפחד, בשתיקה ובכניעה לכוח, מסרבת להיכנע גם מחוץ לדפי הספרים. בדמוקרטיה אפשר ואף רצוי לחלוק על עמדותיה, אך אי אפשר להתעלם ממפעל חייה המרשים. בעולם שבו רבים מעדיפים לשתוק כדי לא להסתכן, רולינג בוחרת לדבר. וגם לשלם את המחיר.
עוד כתבות בנושא
