ב־23 ביוני 2016 קיבלה בריטניה החלטה ששינתה את פניה: 51.9% מהמצביעים תמכו בעזיבת האיחוד האירופי, והובילו את הממלכה אל אחד המהלכים הדרמטיים בתולדות האינטגרציה האירופית. ההבטחה של מחנה ה־Leave הייתה ברורה ומפתה: להשיב את הריבונות החקיקתית מבריסל, "להחזיר את השליטה" על הגבולות וההגירה, ולפנות משאבים שיוזרמו למערכת הבריאות הלאומית.
האוטובוס המפורסם של קמפיין ה־Leave, שנשא את ההבטחה "אנחנו שולחים לאיחוד האירופי 350 מיליון ליש"ט בשבוע - בואו נממן במקום זאת את שירותי הבריאות שלנו", הפך לאחד מסמליה הבולטים של תקופת הברקזיט. אלא שעשור לאחר משאל העם, הפער בין ההבטחה למציאות נראה גדול מתמיד. וזו אינה רק תחושה רווחת בממלכה המאוחדת, אלא מציאות מובהקת שמגובה במספרים.
לפי סקר חדש של המועצה האירופית ליחסי חוץ, שנערך בידי Mandate Research ו־YouGov בין 7 ל־14 במאי 2026, 66% מהבריטים סבורים שהברקזיט החמיר את יוקר המחיה, פגע בצמיחה הכלכלית, צמצם את ההזדמנויות לצעירים, הכביד על הסחר והקשה את ההתמודדות עם ההגירה הבלתי חוקית. שלושה רבעים מציבור הבוחרים היו רוצים כיום קשרים הדוקים יותר עם האיחוד האירופי.
הכי מעניין
"האם הברקזיט שווה את זה?", שלט מחוץ לפרלמנט הבריטי. | צילום: AFP
הנתון המפתיע ביותר נוגע אולי לחופש התנועה: 63% מהנשאלים היו מוכנים כיום להשיבו, בתמורה ליחסי סחר הדוקים יותר עם האיחוד האירופי. מנגד, רק 18% עדיין רואים בארצות הברית בעלת ברית אמינה, בעוד רוב הנשאלים רואים בצרפת, גרמניה, פולין וספרד שותפות החולקות עם בריטניה ערכים משותפים. כלומר, הבריטים מבקשים פחות הרפתקאות גלובליות ויותר פתרונות קרובים לבית.
לדברי מארק לאונרד, המנהל המייסד של המועצה האירופית ליחסי חוץ, הברקזיט היה "הכלי המרדני של אומה שדחתה את הסטטוס קוו". אלא שעשור לאחר מכן, לדבריו, הבריטים מבינים שההבטחה לחיים טובים יותר מחוץ לאיחוד האירופי לא התממשה. כעת, הוא סבור, על הממשלה לפתוח בדיון מחודש בשאלה כיצד אירופה יכולה לסייע לבריטניה לשקם את עצמה בעשורים הבאים.
הברקזיט לא הוביל לקריסה פתאומית של הכלכלה הבריטית, אלא לשחיקה איטית ועיקשת: פחות חברות שסוחרות עם אירופה, השקעות חלשות יותר, פחות לחץ תחרותי ושילוב מצומצם בשרשראות האספקה האירופיות. הנזק חלחל דרך ארבעה ערוצים מרכזיים: אי־ודאות מתמשכת, ירידה בביקוש למוצרים ולשירותים, צניחה בהשקעות זרות ישירות ועלייה בחסמים הלא־מכסיים לסחר.
הפגנה נגד הברקזיט. | צילום: AFP
המספרים ממחישים את עומק הפגיעה: לפי מחקר של המכון הלאומי למחקר כלכלי בארצות הברית, שהתבסס על נתונים שנאספו עד סוף 2025, הברקזיט גרע 6% עד 8% מהתמ"ג הבריטי, חתך 12% עד 13% מההשקעות, צמצם את התעסוקה ב־3% עד 4% ופגע גם בפריון בשיעור דומה. Bloomberg Economics מעריכה את המחיר הכולל ב־100 עד 200 מיליארד ליש"ט בשנה.
עם זאת, לא פשוט לבודד במדויק את השפעת הברקזיט. באותן שנים התמודדה בריטניה גם עם מגפת הקורונה, עם זעזוע האנרגיה בעקבות המלחמה באוקראינה ועם תקופה ממושכת של אינפלציה. ובכל זאת, הנתון הבסיסי נותר בעינו: בריטניה ויתרה על חלק משמעותי מפוטנציאל הצמיחה שלה. אחת ההשפעות המיידיות ביותר של ההצבעה ב־2016 הייתה נפילת הליש"ט.
עוד כתבות בנושא
גם בשוק המטבעות הורגש הזעזוע במהירות. ערב משאל העם הייתה ליש"ט אחת שווה 1.31 אירו וכ־1.46 דולר - כמעט עשור לאחר מכן, המטבע הבריטי איבד כ־12% מערכו מול האירו וכ־10% מול הדולר. מאז ההצבעה עמד שער החליפין הממוצע של הליש"ט מול האירו על 1.16 בלבד, לעומת 1.27 בעשור שלפני הברקזיט, וב־98% מימי המסחר היא נותרה מתחת לרף של 1.20 אירו.
עבור אזרחי בריטניה, הפיחות הזה התגלגל לאינפלציה מיובאת, לעלויות אנרגיה גבוהות יותר ולהתייקרות סל המזון - במדינה שתלויה במידה רבה בייבוא מזון. גם הסחר עם האיחוד האירופי שילם מחיר כבד: בין 2021 ל־2023 ירד יצוא הסחורות הבריטי לאיחוד האירופי ב־27%, ואילו היבוא ממדינות האיחוד צנח ב־32%. במקביל, נרשמה ירידה של 15.8% ביצוא השירותים לשווקים האירופיים.
לפי ההערכות, הסחר בסחורות עם האיחוד האירופי נמוך כיום בכ־21% מהרמה שאליה היה מגיע אילו בריטניה נותרה באיחוד. Deutsche Bank תיאר כיצד אי הוודאות של שנות הברקזיט הקפיאה את השקעות החברות, בזמן שצמיחת הפריון כמעט נעצרה. בטווח הארוך, גם היצוא וגם היבוא צפויים להיות נמוכים בכ־15% לעומת התרחיש שבו בריטניה הייתה נשארת חלק מהאיחוד האירופי.
הסכמי הסחר החדשים עם מדינות מחוץ לאירופה לא מסוגלים לפצות על הנזק: השפעתם צפויה להיות מוגבלת. מנגד, בזירה הפיננסית התמונה מורכבת יותר. אחד החששות המרכזיים היה שלונדון תאבד את בכורתה כמרכז הפיננסי של אירופה. החשש הזה התממש רק בחלקו: נגיד הבנק המרכזי של אנגליה הודה כי הפגיעה בסיטי לא הייתה "אפילו קרובה להיות מזיקה" כפי שרבים חזו.
אירופה בדרך למטבע דיגיטלי | צילום: Kirill KUDRYAVTSEV / AFP
ובכל זאת, השינויים התרחשו - והם היו מבניים. עם סיום תקופת המעבר, אמסטרדם עקפה את לונדון והפכה למרכז האירופי המרכזי למסחר במניות. הסיבה הישירה הייתה רגולטורית: מוסדות פיננסיים שמקום מושבם באיחוד האירופי נאסרו מלסחור בבורסות בריטיות, לאחר שבריסל סירבה להכיר בבורסות של בריטניה כבעלות מעמד פיקוח מקביל.
לונדון ופרנקפורט התבססו כמרכזים הפיננסיים הגדולים באירופה מבחינת נפחי פעילות כוללים, בזמן שחלק מהפעילות נדד מפריז וממילאנו לגרמניה. אבל לונדון רחוקה מלהיעלם מהמפה: היא עדיין היצואנית השנייה בגודלה בעולם של שירותים פיננסיים, מנהלת כמעט מחצית משוק הנגזרים העולמי, ויצוא שירותי ה־ICT שלה לאיחוד האירופי כמעט הוכפל במהלך העשור.
במילים אחרות, "תור הזהב" של הסיטי אולי הסתיים, כפי שסבורים אנליסטים רבים - אבל לונדון רחוקה מלהיות סיפור גמור. גם בצד האירופי הברקזיט לא הוליד את המהפכה שקיוו לה: התקווה שהאיחוד האירופי ייקח מלונדון את מעמדה כמרכז הפיננסי השני בחשיבותו בעולם לא התממשה, והאיחוד הבנקאי ואיחוד שוקי ההון עדיין תקועים בשל חילוקי דעות בין המדינות החברות.
שיח ציבורי רגשי הוא מחלה גלובלית, ותופעת ההגירה לאירופה תוכיח. מתפללים מוסלמים במהלך הפגנה במרכז לונדון | צילום: איי.אף.פי
אבל הברקזיט לא נמדד רק בכלכלה. אחד מעמודי התווך של קמפיין ה־Leave היה השליטה בהגירה, ושם התוצאה נראית כמעט הפוכה מההבטחה. כניסת אזרחים אירופים, שבזמן משאל העם היוו שלושה רבעים מכלל המהגרים, אכן ירדה. אלא שבמקומם זינקה כניסתם של אזרחים ממדינות שאינן חברות באיחוד האירופי, וכיום הם מהווים 90% מהנכנסים בממלכה.
המספרים מספרים סיפור אחר מזה שהובטח לבוחרים: מאזן ההגירה נטו עלה מכ־300 אלף בני אדם ב־2016 לשיא של 900 אלף ב־2023, ורק לאחר החמרת מדיניות הממשלה ירד ל־171 אלף ב־2025. גם בקרב מצביעי ה־Leave ניכרת אכזבה עמוקה: 58% מהם סבורים שהיציאה מהאיחוד האירופי דווקא החמירה את תופעת ההגירה הבלתי חוקית.
ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר | צילום: טום ניקולסון / POOL / AFP
ליז טראס מכריזה על התפטרותה מראשות הממשלה. | צילום: EPA
בוריס ג'ונסון. | צילום: גטי אימג'ס
תרזה מיי מגיבה להכרזה על הצבעת אי-אמון. | צילום: AFP
וזה לא הכול. הברקזיט לא טלטל רק את הכלכלה ואת מאזן ההגירה, אלא גם את היציבות הפוליטית של הממלכה. בתוך עשור התחלפו בבריטניה שבעה ראשי ממשלה - נתון בלתי נתפס עבור מערכת פוליטית שנחשבה לאחת היציבות באירופה. גם פרישתו האחרונה של קיר סטארמר לא נראית כאירוע מבודד, אלא כביטוי נוסף לחוסר היציבות המבני שהברקזיט הותיר בלב הפוליטיקה הבריטית.
למרות זאת, אין מדובר, לפחות בשלב זה, בביטול הברקזיט. לפי הסקרים, בריטניה ואזרחיה לא בהכרח רוצים לחזור לאחור - אבל יותר ויותר בריטים משוכנעים כיום שהעתיד עובר שוב דרך אירופה. כך, אחרי עשור של הבטחות גדולות, אכזבות עמוקות ומחירים מצטברים, הברקזיט כבר לא נתפס כנקודת סיום, אלא כתחילתו של דיון חדש על מקומה של בריטניה ביבשת שממנה ביקשה להיפרד.
עוד כתבות בנושא
