נשיא קולומביה גוסטבו פטרו פרסם השבוע פוסט ב-X ובו הציע ביקורת רגועה וממלכתית למאמר דעה שפרסם יריבו הימני בבחירות לנשיאות. דבריו: "הייל היטלר".
פטרו, שהקדנציה שלו תסתיים בעוד כמה שבועות, כנראה התמלא בזעם נוכח טור ובו נטען שקולומביה זקוקה בדחיפות לחוק, סדר וריבונות אמיתית על אזרחיה. עבור הנשיא המכהן - שאגב, ניתק קשרים דיפלומטיים רשמיים עם ישראל ומאשים אותה ברצח עם דרך קבע - עצם ההצעה שיש למנוע את המצב שבו ארגוני פשע וקרטלים מושלים בפועל באזרחי המדינה משתווה לתוכניות המדיניות של הרייך השלישי. עשרות פוליטיקאים ודיפלומטים בישראל, באמריקה הלטינית ומעבר אליהן כבר ביקרו אותו על דבריו, אך הוא בשלו, טען שהוא רק מצביע על מקרה גלוי של "פשיזם".
הסיפור כאן גדול הרבה יותר מאשר הרטוריקה הבעייתית של נשיא שמאלני בעל אובססיה קשה ליהודים ונאצים. ניחוח כבד של נואשות מלווה את ההתבטאויות של פטרו בשבועות האחרונים, ולא בכדי: תנועתו הפוליטית עלולה להתמודד בקרוב עם כישלון פוליטי מביך שלא נראה כמותו במדינה זה שנים רבות. בסבב הראשון של הבחירות לנשיאות בחודש שעבר, המועמד בגיבויו של פטרו, איוון ספדה, הובס באופן מפתיע על ידי עורך דין ואיש עסקים ימני בשם אבלרדו דה לה אספרייה, שכבש את המקום הראשון עם 43 אחוזי הצבעה. השניים צפויים להתמודד ראש בראש בסבב השני, שיתקיים בעוד עשרה ימים.
הכי מעניין
אבלרדו דה לה אספרייה, המועמד המוביל לנשיאות קולומביה, בנאום בעצרת בחירות | צילום: AFP
אספרייה לא זכה כי הוא הבטיח להוריד קצת מיסים או לעשות שינויים נקודתיים במשרד ממשלתי או שניים; הוא זכה משום שהבטיח לבנות עשרה בתי כלא עצומי-ממדים מהסוג שבנה מנהיגה הסמכותני של אל-סלבדור נאיב בוקלה. הקמפיין שלו התמקד בקיצוץ אגרסיבי של הממשלה הפדרלית המסואבת ובמיגור ארגוני הפשע שעושים שמות בשלטון החוק. כך, האנלוגיות של פטרו היו רק ניסיון נואש לשנות את הנרטיב לקראת בחירות שבהן הצד השני שולט בשטח, ונראה שהציבור פשוט הפסיק להקשיב למה שמספרת מפלגת השלטון.
במונחים היסטוריים, בשנים האחרונות שטף את אמריקה הלטינית "גל ורוד" שבישר - כך על פי התקשורת הבינלאומית - על תפנית אידיאולוגית מכריעה לשמאל. כיום הגל הזה נסוג בכל מקום. מבחירתה של המועמדת השמרנית לאורה פרננדס דלגדו בקוסטה-ריקה מוקדם יותר השנה להצלחתם של נשיא אל-סלבדור נאיב בוקלה ונשיא ארגנטינה חאבייר מיליי קודם לכן, נראה שהנרטיב השתנה לחלוטין. נראה שבזמן שאזרחים מתמודדים עם עוני ומחסור ואלימות נוראה ברחובות, הבטחות פרוגרסיביות על שוויון בתוצאות וצדק חברתי איבדו את קסמן. תושביה של מדינה אחר מדינה באמריקה הלטינית דורשים פשוט את הביטחון הבסיסי ללכת ברחוב בלי להיפגע, והם מתגמלים את מי שמבטיח לעזור.
המספרים שנרשמו בסבב הראשון של הבחירות בקולומביה, ב-31 במאי, מספרים את כל הסיפור. לקראת הבחירות, התמיכה הציבורית בנשיא פטרו עמדה על כשלושים אחוזים בלבד. ממשלו, שכבש את השלטון ב-2022 כשהוא מבשר עידן פרוגרסיבי חדש ונועז, שקע באינפלציה גואה, באלימות מסלימה ובלוחמה פנימית אין-סופית. למרות זאת, הממסד הפוליטי ומומחים במדינה ומחוצה לה ציפו למרוץ צמוד בין שני מועמדים סטנדרטיים. אך בפועל כל הקלפים נטרפו.
עוד כתבות בנושא
דה לה אספרייה, פופוליסט ימני שניהל קמפיין עצמאי ומנותק מהמפלגות השמרניות הממוסדות, השיג כמעט 44 אחוזים מההצבעה. מנגד, מועמד הממסד ספדה השיג 41 אחוזים בלבד, בעיקר בזכות המנגנון הממשלתי שסייע לו, וכן השטח המפותח של המפלגה.
אך ההפתעה האמיתית - הנתון האחד שמדאיג כל פוליטיקאי מתון בין בוגוטה לבואנוס-איירס - הוא מה שקרה למרכז. מועמדת מפלגת המרכז הדמוקרטי פלומה ולנסיה השיגה בבחירות במאי שבעה אחוזי תמיכה בלבד. גוש המרכז, שבדרך כלל שימש כשחקן מפתח בהכתרת נשיאי קולומביה, הושמד.
אין מדובר בתופעה שייחודית לקולומביה; זוהי המגמה החדשה באמריקה הלטינית. הממסד הפוליטי המסורתי קורס. נראה שהמצביעים אינם מעוניינים עוד במתינות טכנוקרטית או בתוכניות מדיניות מורכבות ורב-שנתיות. כשהמדינה לא מצליחה לספק ביטחון בסיסי ויציבות כלכלית, ציבור הבוחרים הולך ונע ימינה עד שהוא מגיע למועמדים הקיצוניים והאנטי-ממסדיים ביותר.
עוד כתבות בנושא
גל הניצחונות הנוכחי של הימין הוא לא בהכרח התעוררות אידיאולוגית עמוקה שבמסגרתה מצביעים שבים לערכים שמרניים ברחבי היבשת. בראש ובראשונה מדובר בפעולת ענישה לכל מי שמחזיקים בשלטון. נראה שדה אספרייה מבין את זה היטב, ולכן הוא זנח עיסוק באידיאולוגיה וניהל קמפיין של התרסה טהורה כלפי הממסד הפוליטי. ובזמן שקולומביה מתכוננת לסבב השני ב-21 ביוני, נראה באופן די בטוח שהמצביעים יקשיבו.
רעידת האדמה הפוליטית שאנו עדים לה בקולומביה היא האחרונה בסדרה של זעזועים שכבר החריבו את הממסדים הפוליטיים הישנים של שכנותיה. ראינו את אותה דינמיקה בדיוק מתרחשת בארגנטינה עם חאבייר מיליי, שניהל קמפיין עם מסור חשמלי כדי לסמל את כוונתו לקצץ בביורוקרטיה המסואבת. ראינו את אותה התופעה גם באל-סלבדור, שם פעולות הדיכוי האכזריות אך פופולריות להפליא של נאיב בוקלה כלפי ארגוני הפשע הפכו אותו לגיבור בכל היבשת. וראינו זאת מוקדם יותר השנה בקוסטה ריקה. בכל המקרים הללו מפלגות המרכז המסורתיות הציעו ניירות עמדה ורפורמות, והבוחרים התעלמו מהן ובחרו במסור החשמלי.
מבחינת ישראל נראה שמדובר בברכה אסטרטגית. במהלך השנה האחרונה השמאל באמריקה הלטינית הפך את האנטי-ציונות הפתולוגית ליסודה של מדיניות החוץ שלו. מנהיגים כמו גבריאל בוריק מצ'ילה, לולה דה סילבה מברזיל ופטרו מקולומביה התחרו מי יכול להוציא את הגינויים הארסיים ביותר לצה"ל. פטר, כאמור, ניתק את היחסים הדיפלומטיים, עצר חוזי ביטחון חיוניים ובעצם תיפקד כדובר חמאס בשפה הספרדית.
עוד כתבות בנושא
מנגד, רוב המועמדים בגל הימני שסוחף את אמריקה הלטינית אוהדים את ישראל, או לכל הפחות פרגמטיים מספיק כדי להעריך שותפות כלכלית וביטחונית איתנה איתה. כבר ראינו את יחסו החם - באנדרסטייטמנט מוחלט - של משיא המשואה חבייר מיליי לישראל. דה לה אספרייה דומה בהקשר הזה. השבת הקשרים הדיפלומטיים והצבאיים שפטרו ניתק תהיה כנראה גבוהה בסדרי העדיפויות שלו אם הוא אכן יעלה לשלטון.
לסיכום, נדגיש שוב שהמצביעים בבוגוטה ובמדיין לא נוהרים לימין משום שהם קראו סוף סוף את אדמונד ברק. הם נוהרים לימין משום שהם רוצים לצאת מהבית בלי שישדדו אותם, ונמאס להם לקבל הטפות מאליטה פוליטית עשירה ומנותקת, המציעה אדיקות לאג'נדה הפרוגרסיבית במקום מדינה מתפקדת. ואת הרצון הזה כל האנלוגיות הפשיסטיות בעולם לא ימנעו.
עוד כתבות בנושא
