בוושינגטון, המאבק על ראשות העירייה כבר אינו תחרות מנהלית גרידא. מועמדותה של ג'ניס לואיס ג'ורג' דוחפת אל מרכז הזירה העירונית סוגיה שעד לא מזמן השתייכה למדיניות החוץ בלבד - וכעת היא חודרת בעוצמה למערכת הבחירות המקומית, ומעצבת מחדש זהויות, בריתות וקווי שבר. חברת המועצה ממחוז 4 בת ה־37, בעלת רקע כתובעת ופרופיל פוליטי שצמח מתוך המתחים החברתיים של הבירה, הפכה בתוך חודשים ספורים לפייבוריטית במרוץ הדמוקרטי.
הדבר נובע משילוב בין אחיזה מקומית עמוקה לאג'נדה פרוגרסיבית הפונה לחלק הולך וגדל מהאלקטורט העירוני - בעיקר צעירים, עובדים מאוגדים ומצביעים הרגישים לנושאי צדק חברתי. אלא שמסלולה הפוליטי של ג'ניס, שהתמקד בתחילה בתחבורה, בדיור ציבורי ובזכויות עובדים, קיבל תפנית חדה כאשר בחרה לאמץ עמדות מפורשות ביחס לישראל. היא אף חתמה על התחייבות שלא להשתתף באירועים המקדמים ציונות, ותמכה בקו של התרחקות ברורה מהסיוע הצבאי והכלכלי לירושלים.
המהלך הזה סימן נקודת מפנה והוביל מיד לקיטוב חריף. בבירה הפדרלית כל עמדה ביחס לישראל נושאת משמעות סמלית החורגת בהרבה מן הזירה המוניציפלית - והתגובות לא איחרו לבוא. ארגונים כמו ה־Jewish Community Relations Council הזהירו מפני הדרה אפשרית של חלקים מהציבור מן החיים הציבוריים, בעוד קבוצות יהודיות פרוגרסיביות יותר, כדוגמת Jews United for Justice, בחרו דווקא לתמוך בה והדגישו את מחויבותה לסוגיות חברתיות מרכזיות.
הכי מעניין
למעשה, הסוגיה היא פוליטית עוד לפני שהיא זהותית. לואיס ג'ורג' קושרת את עמדותיה כלפי ישראל לתפיסה רחבה יותר, הרואה סכסוכים בינלאומיים דרך פריזמה של אי שוויון ואחריות של מוקדי כוח. כך היא פונה לבסיס בוחרים הרואה בסוגיה הפלסטינית המשך ישיר למאבקים פנימיים על זכויות אזרח. כאשר היא משתמשת במונח "רצח עם" לתיאור המתרחש בעזה, היא עושה זאת במסגרת תפיסת עולם זו ותוך נטילת סיכון לקרע עם מגזרים בעלי השפעה מסורתית בעיר.
מפגינים פרו-פלסטינים בניו-יורק. | צילום: AFP
מפגינים פרו-פלסטינים מול הבית הלבן. | צילום: EPA
הפגנות אנטי ישראליות בניו יורק. | צילום: AFP
עשרות צעדות תמיכה בטרור מאז 7 באוקטובר. דירבורן, מישיגן, שבוע לאחר הטבח. | צילום: איי.אף.פי
אלא שלמילים יש משמעות, משקל ובעיקר השלכות פוליטיות. העימות עם יריבה המרכזי, חבר המועצה קניאן מקדאפי, מתנהל בדיוק על קו השבר הזה. מקדאפי מבקש לייצג את האיזון המסורתי של המפלגה הדמוקרטית, מדגיש את הצורך להימנע מהצהרות שעלולות להפוך לקווי הדרה, ומקדם גישה מכלילה המבקשת לאחד בין הקבוצות השונות בעיר. ההכרעה צפויה בפריימריז של יוני, שבוושינגטון שקולים למעשה לבחירות עצמן, לנוכח חולשתם של הרפובליקנים.
בינתיים, ג’ניס לואיס ג’ורג’ ממשיכה לצבור תמיכה ומימון, בסיוע רשת ארגונית רחבה הכוללת את Democratic Socialists of America ואיגודים מקצועיים. דמותה הציבורית נעה בין שני דימויים שאינם מתלכדים לחלוטין: מצד אחד פוליטיקאית שצמחה מן השטח ומדברת את שפת היומיום, ומצד שני מנהיגה שאינה נסוגה מעמדות אידיאולוגיות חדות גם כשהן מעוררות מתחים. כך ניצבת וושינגטון בפני רגע שעשוי לבשר על מגמות רחבות יותר.
ראש עיריית ניו יורק, זוהראן ממדאני | צילום: SPENCER PLATT / GETTY IMAGES NORTH AMERICA
האפשרות שעיר אמריקנית גדולה תונהג בידי דמות המערערת בגלוי על יחסי ארצות הברית־ישראל מצביעה על שינוי תרבותי עמוק בשמאל האמריקני - שינוי שעשוי להשפיע הרבה מעבר לגבולות הבירה. בהקשר הזה, ההשוואה לזוהראן ממדאני בניו יורק כמעט מתבקשת. ומעוררת דאגה. כמו לואיס ג'ורג', גם הוא מייצג דור פוליטי חדש המחבר בין אקטיביזם חברתי לעמדות רדיקליות במדיניות החוץ, ומכניס אל הערים האמריקניות שיח וסכסוכים שבעבר נותרו בשוליים.
אין מדובר עוד בתופעות נקודתיות, אלא במגמה רחבה החוצה מרכזים עירוניים גדולים ומעצבת מחדש את גבולות השיח הציבורי. במפגש הזה בין וושינגטון לניו יורק מתבהרים קווי המתאר של אמריקה המשתנה במהירות - אמריקה שבה שסעים זהותיים הופכים לכלי פוליטי מרכזי. בעיני רבים, אין זו רק התפתחות טבעית של השיח הדמוקרטי, אלא גם נורת אזהרה: אמריקה החדשה עלולה להיות פחות יציבה, מפולגת יותר, ובסופו של דבר גם מסוכנת יותר מכפי שהייתה אי פעם.
עוד כתבות בנושא
