הפסדו של ויקטור אורבן בבחירות בהונגריה מסמן נקודת מפנה דרמטית עבור ישראל בזירה האירופית. במשך 16 שנים שימשה בודפשט כגורם חוסם כמעט יחיד בתוך האיחוד האירופי, כזה שהטיל וטו על סנקציות נגד ישראל וריכך הצהרות שנתפסו כאנטי-ישראליות. כעת, עם עלייתו של פטר מגיאר והצהרתו כי בכוונתו "להחזיר את הונגריה לאירופה", מתחדדת השאלה: מי ימלא את החלל?
עבור ישראל, הבעיה עם מגיאר – איש ימין בהשקפותיו - אינה בהכרח עוינות אישית. האתגר טמון ברצונו העז לזכות בלגיטימציה בבריסל ולסיים את תקופת הנידוי של הונגריה. המשמעות היא שהונגריה ככל הנראה תפסיק להיות "המדינה שאומרת לא" ותתחיל ליישר קו עם הקונצנזוס האירופי. בכך, ישראל מאבדת את היכולת למנוע קבלת החלטות הדורשות פה-אחד.
חברות שבזכותה לא קיים טרנד שנאת יהודים בהונגריה. נתניהו ואורבן בביקור ראש הממשלה בבודפשט, בחודש אפריל | צילום: איי.אף.פי
במציאות שבה אין עוד "וטו אוטומטי", ישראל נאלצת לבחון את רשת הביטחון שלה:
הכי מעניין
העוגנים המסורתיים: צ'כיה ואוסטריה
צ'כיה נותרה התומכת העקבית ביותר. פראג מחזיקה בקו פרו-ישראלי חוצה מפלגות, אך היא נוטה לפעול בזהירות ואינה ששה להתייצב לבדה מול שאר 26 המדינות. אוסטריה, מצדה, הפכה לידידה קרובה בשל מחויבותה ההיסטורית לביטחון ישראל, אך היא פועלת לרוב בתוך המיינסטרים האירופי. שתיהן יסייעו בריכוך נוסחים, אך ספק אם יתנדבו להיות ה"קוץ" החדש בבשר האיחוד.
המשקולות הכבדות: איטליה וגרמניה
כאן נמצאת ההזדמנות הגדולה של ישראל. איטליה, תחת הנהגתה של ג'ורג'ה מלוני, הפכה לשחקנית מפתח פרו-ישראלית. בניגוד להונגריה, איטליה היא אחת מ"שלוש הגדולות" של האיחוד. תמיכה מרומא במועצה האירופית שווה הרבה יותר מזו של הונגריה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם ראש ממשלת איטליה גורגה מלוני, בקריה בתל אביב. | צילום: אבי אוחיון לע"מ
במקביל, גרמניה ממשיכה להגדיר את ביטחון ישראל כ-Staatsräson (אינטרס עליון). ברלין אולי לא תטיל וטו מוחצן כמו אורבן, אך היא הבלם המשמעותי ביותר נגד יוזמות קיצוניות כמו סנקציות כלכליות רחבות.
בעלות הברית החדשות: הולנד, סלובקיה והבלקן
התזוזה ימינה באירופה הביאה לישראל שותפות חדשות. הולנד, עם הממשלה החדשה ברוח הימין, הפכה לקול הרבה יותר אוהד בבריסל. גם סלובקיה תחת ראש הממשלה רוברט פיצו נוטה לעיתים קרובות לשבור את הקו האנטי-ישראלי של מדינות כמו אירלנד וספרד. לכך יש להוסיף את יוון וקפריסין, שלאחרונה התקרבו לישראל בברית נגד האויבת המסורתית - טורקיה. ברית האנרגיה והביטחון איתן מבטיחה לישראל אינטרסים משותפים במזרח הים התיכון.
רוברט פיצו ראש ממשלת סלובקיה | צילום: AP
השורה התחתונה: מדיפלומטיה של חסימה לדיפלומטיה של שכנוע
המסקנה עבורנו ברורה: עידן ה"וטו בכיס" הסתיים. ישראל לא יכולה עוד להסתמך על שחקן יחיד שיעשה עבורה את העבודה השחורה בבריסל.
המציאות החדשה מחייבת דיפלומטיה דינמית. במקום חומת וטו אחת, ישראל תצטרך לבנות קואליציות משתנות לכל הצבעה והצבעה. זהו עולם מורכב יותר, שבו כל הישג הוא תוצאה של עבודה מדינית סיזיפית מול מספר בירות במקביל. בעידן פוסט-אורבן, הכוח של ישראל באירופה לא יימדד ביכולת שלה "לעצור" את האיחוד, אלא ביכולת שלה לשכנע מספיק מדינות שהאינטרס שלהן — הוא האינטרס שלה.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
