אם נשפוט את תוצאות הביניים של המלחמה באיראן לפי ההצהרות הרבות שפרסמו מנהיגים בכל מדינה שהייתה מעורבת בה, נראה שכל הצדדים ניצחו. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ קבע שהפסקת האש בת השבועיים שהוסכמה היא "ניצחון מוחלט"; שר ההגנה פיט הגסת' הצליח לעקוף אותו ולהצהיר שלמעשה כבר ראינו "שינוי משטר" באיראן; ראש הממשלה בנימין נתניהו הכריז גם הוא על הצלחה מסחררת והפסד צורב לאיראנים; ואילו האחרונים מספרים לכל מי שרק מוכן לשמוע שדווקא הם המנצחים האמיתיים במערכה הזאת. כמו האביר השחור ב"מונטי פייתון והגביע הקדוש", הם מדדים על הגפיים שנותרו להם, האורניום המועשר והשליטה במצר הורמוז, ומפזזים על מצבם הנהדר.
אך נראה שבשלב הזה השאלה האמיתית כלל אינה מי ניצח. כאשר מביטים הבוקר בעולם שבו משמרות המהפכה שוב חוסמות את נתיב האנרגיה החשוב בעולם ואף המשיכו לתקוף את שכנותיה במפרץ הפרסי, השאלה שעולה היא האם אפשר בכלל לנסות לסכם מלחמה שכלל לא הסתיימה?
ניצחון בנקודות
קודם כול כדאי להתייחס לעובדה שלא מדוברת כל כך כרגע: אף אחד לא יודע מה נכלל בהפסקת האש הזאת. עשרה פרשנים ופוליטיקאים ימסרו עשר תשובות שונות. בהתחלה האיראנים נכנסו לשיחות בתיווך פקיסטני עם רשימה של עשר נקודות שבלעדיהן לא יכולה להיות הפסקת אש. אלה כללו, בין היתר, הכרה בשליטה איראנית במצר הורמוז, סוף המלחמה בלבנון, תשלום פיצויים לאיראן על הנזק שנגרם במלחמה ועוד. האמריקנים סרבו להתייחס לאלו, והציגו רשימה של 15 נקודות משלהם שחיוניות מבחינתם למשא ומתן. אלה, באופן לא מפתיע, היו ההפך הגמור משל האיראנים וטהרן דחתה אותן מכול וכול.
הכי מעניין
הרס בהפצצות בטהרן, מבצע שאגת הארי | צילום: איי.אף.פי
כאשר הוכרז שסגן הנשיא ג'יי-די ואנס נשלח לנסות לגשר על הפערים (לבקשת האיראנים, שכן ואנס מסתמן בתור הבכיר היחיד בממשל שהתנגד למלחמה בשל האידיאולוגיה הבדלנית שלו), לא היה ברור על בסיס אלו תנאים זה יתרחש. וגם כעת, אחרי שהפסקת האש נכנסה לתוקף, לא ידוע מה היו תנאיה. בשעות שלאחר ההכרזה על הפסקת האש דווח בעיתונות האמריקנית שעשר הנקודות האיראניות היו הבסיס למשא ומתן, אך טראמפ מיהר להכחיש את הדיווחים. אז מה כן? האם האיראנים קיבלו את כל מה שהם רצו או שמא האמריקנים הצליחו לקפל אותם? השאלות האלו חיוניות כדי להבין מה באמת המצב בשטח, אך אף אחד לא יודע, או לפחות לא מוכן לספר.
דוגמה אחת לכך היא שאלת הלחימה בלבנון. טראמפ טען בתוקף שהוא לא כלל את המלחמה הישראלית בחיזבאללה בתנאי הפסקת האש. האיראנים מצדם טוענים שהם סגרו את המצרים והמשיכו לשגר טילים משום שהמתקפה על ארגון הטרור הלבנוני היא הפרה בוטה של התנאים.
ואם נביט לרגע מעבר למסיבות העיתונאים הבומבסטיות ולשאלת התנאים התאורטיים של הפסקת האש ופשוט נבחן את המציאות בשטח, קשה להאמין שאנחנו באמת מסתכלים על משהו שאפשר להגדיר אותו כסוף: הסוגיות הבסיסיות שהציתו את הסכסוך הזה פשוט לא נפתרו כלל.
המשבר הדחוף ביותר מתרחש בהורמוז. כרגע איראן מנצלת את הפסקת האש הזמנית כדי להקים במצר מנגנון פרוטקשן. אם לפני הסכסוך יותר מ-100 ספינות עברו בנתיב החיוני מדי יום כשהן נושאות כ-20 אחוזים מאספקת הנפט העולמית, הרי שהיום משמרות המהפכה מגבילים את המעבר לכארבע ספינות ביום – וגם זאת רק לאחר שהם גבו אגרות אסטרונומיות (עד 2 מיליון דולר למכלית-על) שיש לשלם במטבעות קריפטוגרפיים או ביואן סיני.
מיסוד האגרות הללו נראה כניסיון נואש של טהרן להקים נתיב חדש של מינוף גיאופוליטי והכנסות כדי לקזז את השפלתה הצבאית והכלכלית. טראמפ דרש מצר חופשי ופתוח, והשווקים האירופיים והאסייתיים, שזה עתה התאוששו, שוב מבוהלים בגלל השיבושים בשרשרת האספקה העולמית שמצור כזה מציע. איראן הבהירה שכל כלי שיט שינסה לחצות את המצר ללא אישור משמרות המהפכה יושמד. הכלכלה העולמית לא יכולה פשוט לספוג אחיזה איראנית על 20 מיליון חביות נפט ביום, והתנגשות בין האמריקנים והאיראנים על הורמוז היא פשוט עניין של זמן.
עוד כתבות בנושא
האם יכול להיות שזה ייפתר בשולחן המשא ומתן במהלך השבועיים הקרובים? אולי, אבל המצר הוא רק אחד מסדרה של פילים שעומדים באמצע חדר. פיל נוסף הוא האורניום. עם כניסת הפסקת האש לתוקף ציינו האמריקנים שהתקיפות המשולבות השמידו כ-80 אחוזים מבסיס התעשייה הגרעינית של איראן. אבל 20 האחוזים הנותרים הם המקום שבו טמון האיום הקיומי. איראן עדיין מחזיקה בכ-400 ק"ג של אורניום מועשר ברמה של 60 אחוז – רמה שיכולה לשמש לפצצה כבר כעת או לעבור העשרה נוספת שתעשה את החומר קטלני עוד יותר – שקבורים עמוק במתקנים כמו אספהאן ונתאנז.
ומה לגבי המשך המתקפות האיראניות? גם זה נראה כמו מנוף לחץ נוסף – ואולי, אם נאמין לדיווחים שפורסמו בשעות שלאחר הפסקת האש, פועל יוצא של גדיעת מערכות התקשורת האיראניות, כך שהחיילים בשטח לא יכולים לקבל פקודות מהממשלה.
בכל מקרה, דרישותיה של וושינגטון והקווים האדומים של טהרן נראות שהן פועלות כיום בשתי מציאויות מקבילות. רפובליקנים כמו הסנאטור לינדזי גרהם דורשים את "המודל הלובי" – השמדה מוחלטת של תוכנית הגרעין האיראנית והסרה פיזית של כל חומר בקיע. פיט הגסת' אף טען שכוחות אמריקניים יתפסו את האורניום "בכל אמצעי שיידרש". בינתיים טהרן מתעקשת שהכרה בינלאומית בזכותה להעשיר אורניום היא תנאי הכרחי לכל הסכם שלום (ולמעשה גם מספרת שארצות הברית הכירה בזכות הזאת במסגרת הפסקת האש). שוב, אולי כל זה ייפתר במשא ומתן בשבועיים הקרובים, אבל קשה לראות כיצד מגשרים על פער דיפלומטי שבו צד אחד דורש כניעה מוחלטת והשני, חבול ופצוע ככל שיהיה, דורש אוטונומיה.
מי אמר שינוי משטר?
זה מביא אותנו לטענות הרחבות יותר של הממשל, ובמיוחד לטענתו הנלהבת של הגסת', שהיינו עדים למעשה ל"שינוי משטר".
אף שהכול עדיין פתוח, ייתכן שהזמן לסבב ניצחון קצר ומדכא על טענות שנכתבו כאן בראשית המלחמה: אי אפשר לשנות משטר מהאוויר. אין ספק שהמתקפה המשולבת של ארצות הברית וישראל עשתה נזק רב, השמידה חלקים נרחבים מהמערכת הצבאית האיראנית והותירה את משטר האייתוללות במצב הקשה ביותר שידע בתולדותיו. כל אלו, גם בשלב הזה, הם בהחלט בגדר סוג של ניצחון מצד עצמם.
כבר מדבר עלשינוי משטר. שר המלחמה האמריקני, פיט הגסת' | צילום: AFP
אולם ריסוק יכולותיה הצבאיות של איראן פשוט לא שווה לריסוק המשטר בעצמו. כוח אווירי הוא כלי עבודה צבאי שיכול לעשות המון דברים, אך מבחינה היסטורית הוא גרוע בשינוי מהותי של כוח המשיכה הפוליטי של אומה. בשביל זה צריכים כוחות פוליטיים בשטח, וצבא קרקע שיוכל לעשות את העבודה המלוכלכת. היום האייתוללות עדיין בשלטון. אנשי משמרות המהפכה, מוכים ככל שיהיו, עדיין פעילים מספיק כדי לאיים על הספנות העולמית ולחסל מתנגדים לשלטונם. משטר שמסוגל להכתיב תנאים לשוקי האנרגיה העולמיים ולהחזיק במאות קילוגרמים של אורניום מועשר מאוד, לא "הופל" כלל – הוא פשוט נאלץ להתאים את אסטרטגיית ההישרדות שלו.
ייתכן שבשבועות ובחודשים הקרובים נראה תסיסה בשטח. יכול להיות ששילוב כלשהו של ה-CIA והמוסד פעל בקדחתנות כדי להכין את הקרקע להפיכה, וכעת שההפצצות הסתיימו נראה שינוי בשטח. אפילו יכול להיות שהכול חלק מתוכנית מאורגנת שנקבע מראש. אבל מה שבטוח הוא שחמינאי או כל יורש שלו לא היו מוכנים לוותר על המושכות גם אם כל המדינה הייתה נחרבת.
אם כן, כרגע אנחנו עדים למצב ביניים מובהק. אולי רק שמענו את שריקת המחצית. ייתכן שוושינגטון תמצמץ ותאפשר לאיראן לשמר את תחנת האגרה שלה בהורמוז יחד עם מאגרי הגרעין, יכול להיות שהנושאים הללו ייפתרו באופן חלקי מסביב לשולחן המשא ומתן, אך אפשרי ואפילו סביר שבקרוב שוב יגיחו מפציצים אמריקניים מעל שמי טהרן, במטרה לכרות את האיברים שעוד נותרו לאביר השחור האיראני.
עוד כתבות בנושא
