בכל פעם שאנחנו חושבים שהבנו איך העולם הכלכלי עובד, מגיע עדכון גרסה שטורף את הקלפים. פעם חשבנו שסחר חופשי ומחירי משלוחים זולים יביאו שלום עולמי וימחקו גבולות; אחר כך גילינו שהם יצרו תלות מסוכנת ביריבים אידיאולוגיים כמו סין. עכשיו המערכת העולמית עוברת שדרוג נוסף, ציני וקר בהרבה. ברוכים הבאים לגלובליזציה 2.5 – השלב שבו המדינות הפסיקו לנסות להתנתק זו מזו, והחליטו במקום זאת להפוך את שרשראות האספקה, השבבים ומרכזי הנתונים לנשק יום הדין החדש.
המאה ה־19
מנועי קיטור וסחר חופשי
גלובליזציה 1.0 הגיעה באמצע המאה ה־19: שילוב של קדמה טכנולוגית, הגמוניה בריטית ושינויים חברתיים. מנוע הקיטור אפשר ייצוא מהיר של סחורות ממרכז ארה״ב ומלב אירופה לנמלי הים, ומשם לכל מקום בעולם, באמצעות ספינות מהירות ואמינות. שוקי הכותנה, החיטה והברזל הפכו לראשונה לכלל־עולמיים, עם מחיר אחיד ותחרות בין ספקים מאירופה וארה״ב.
מפעל סיני למכוניות חשמליות | צילום: Getty Images
אבל הקדמה הטכנולוגית הזו לבדה לא יצרה את הגלובליזציה של המאה ה־19. היא הייתה רכיב אחד. הרכיב האחר היה ההגמוניה הבריטית על הימים. האימפריה הבריטית אבטחה נתיבי שיט, נלחמה נגד פיראטים וסוחרי עבדים, והגנה על עורקי תחבורה יבשתיים. היא עשתה זאת כדי לקדם סחר חופשי, שנתמך בידי התעשיינים והציבור באיים הבריטים. התעשיינים רצו גישה לחומרי גלם זולים ולשווקים לייצוא. הציבור רצה גישה למוצרי צריכה ומזון זולים, ולסוכר, קקאו וטבק.
הכי מעניין
הדור הראשון של הגלובליזציה גווע במלחמת העולם הראשונה. בשנים שבין המלחמות היו ניסיונות לשקם את המערכת הבינלאומית הזו, אך הם נכשלו. 25 שנה חלפו עד שהדור הבא של הגלובליזציה הגיע, בתום מלחמת העולם השנייה.
המלחמה הקרה
גלובליזציה לחברים בלבד
גלובליזציה 1.5 הייתה תחומה למחנה אידיאולוגי מובהק – המחנה המערבי. ארה״ב ובריטניה האמינו שסחר חופשי חיוני לשמירת השלום, ונותן למדינות גישה למשאבים, להון ולשווקים שלא היו יכולות להשיג אחרת. האמריקנים גם רצו ליצור מחנה חזק כלכלית שיעמוד מול האיום הסובייטי.
מפעל לייצור בגדים בסין. | צילום: גטי אימג'ס
בתחילת הדרך דחפו ארה״ב ובריטניה לסחר חופשי ולהורדת מכסים. לאחר מכן ארה״ב לבדה המשיכה במגמה, בתור ההגמון של המערכת. גלובליזציה 1.5 עודדה סחר בינלאומי ותלות הדדית, אולם רק בין מדינות דומות אידיאולוגית. הסחר עם ברית המועצות היה מוגבל מאוד ונתון לפיקוח.
אחרי נפילת ברית המועצות
"קץ ההיסטוריה" והמלכודת הסינית
גלובליזציה 2.0 הגיעה בסוף המלחמה הקרה. נפילת ברית המועצות הסירה את המחסום האידיאולוגי: בוושינגטון היו בטוחים שקץ ההיסטוריה הגיע, שהמלחמות בין מעצמות הן עניין של העבר, ושאין עוד יריב אידיאולוגי אמיתי לליברליזם ולשוק החופשי. הגלובליזציה החלקית של המלחמה הקרה נעשתה, שוב, עולמית באמת – לראשונה מאז ראשית המאה ה־20.
מכליות נפט וספינות משא עומדות בשורה במצרי הורמוז | צילום: AP/אלטף קאדרי
הבעיה הייתה שההיסטוריה לא הגיעה לקצה; ושאף אחד לא סיפר למפלגה הקומוניסטית של סין שהיא לא יריב אידיאולוגי אמיתי. במקום להפוך לדמוקרטיה מערבית, מעין "סינגפור גדולה", סין העממית התעקשה להמשיך להיות עממית, קרי קומוניסטית. אבל האמריקנים הבינו את הטעות מאוחר מדי: הסינים ארוגים עמוק בשרשרות הערך הקריטיות של הכלכלה העולמית – בייצור סוללות לכלי רכב חשמליים, לוחות סולריים, חומרים פעילים בתרופות, מנועים חשמליים בפצצות מדויקות, ועוד ועוד. גלובליזציה 2.0 יצרה בדיוק את המצב שגלובליזציה 1.5 ניסתה למנוע – תלות כלכלית ביריב. אז מה עושים?
היום
לחמש את התלות
אי אפשר לשוב לאחור: הצעד הבא הוא לשמר את התלות הכלכלית ההדדית החוצה גבולות – ולהפוך אותה לנשק. אם אני לא יכול להתנתק מהיריב, לפחות אנצל את תלותו בי נגדו. ארה״ב מגבילה את הגישה של סין לשבבים, וסין מגבילה את הגישה של ארה״ב ליסודות נדירים – לא כדי להפסיק את התלות, אלא כדי למנף אותה. זוהי גלובליזציה 2.5. בעולם שבו תשתית הענן היא אמריקנית, המטבע שכולם סוחרים בו הוא הדולר, השבבים מגיעים מטאיוואן והמכוניות מגיעות מסין, מדינות מבינות שעצמאות מלאה אינה אפשרית. אבל הן גם מבינות שהתלות הזו עלולה לפעול נגדן. ארה״ב יכולה להטיל סנקציות כלכליות, המשתמשות בדולר כנשק; סין עלולה להגביל אספקה של שבבים ולחנוק תעשיות רכב זרות.
אז מה עושים? ראשית, בתחומים קריטיים מנסים להקטין את התלות, תוך ספיגת מחיר כלכלי. עצמאות מלאה אינה אפשרית, אבל אפשר להבטיח שרכיבים חיונים בכלכלה ובצבא כן יהיו עצמאיים ככל האפשר – במונחי אספקת אנרגיה, חומרי גלם או חימוש.
שנית, בונים תלות נגדית. ערב הסעודית משקיעה כסף רב בהקמת בית זיקוק ליסודות נדירים, שארה״ב תשתמש בו. איחוד האמירויות מקימה מרכזי נתונים שיעניקו לחברות אמריקניות בסיס פעילות באגן האוקיינוס ההודי. ישראל, במסגרת יוזמת ״פאקס סיליקה״ של ממשל טראמפ, חותרת לכך ששרשרות ערך קריטיות של בינה מלאכותית ושבבים יהיו תלויות בה.
גלובליזציה 2.5 היא החימוש של תלות הדדית. היא אינה נסיגה בסחר הבינלאומי, היא אינה ״דה־גלובליזציה״, אלא מצב מוזר שבו מדינות סוחרות זו עם זו אך מבינות שהסחר הזה עלול להיות איום ביטחוני, ופועלות לנהל את הסיכון. כולן מתנהגות כמו סוחרי נשק שמוכרים זה לזה כלי נשק ותחמושת בעודם מכוונים רובים זה לעבר זה. האם העסקה תושלם או שכולם ילחצו על ההדק?