דירות יוקרה או עמדות ריגול? אימפריית הנדל"ן הסודית של מנהיג איראן החדש

יש משהו גרוטסקי בדיוקן המסתמן סביב מוג'תבא חמינאי, המנהיג העליון החדש של איראן. מצד אחד: מנהיג הרפובליקה האסלאמית של עיצומים כלכליים, תעמולה נוקשה ומוסר מהפכני המונף כאלת קרב. מן הצד האחר: אדם המנהל חיים של נכסי יוקרה, חברות קש וטיפולים פרטיים בלונדון. לפי דיווחים בעיתונות הבינלאומית, ההון הנדל"ני של בנו של עלי חמינאי מספר סיפור אחר לגמרי: סיפורה של אליטה המטיפה לצניעות, אך חיה בפריבילגיה.

הנקודה איננה רק הכסף, אלא הסתירה. אם הדיווחים שהתפרסמו בימים האחרונים אכן מבוססים, בנו של עלי חמינאי - האיש שייצג במשך עשורים את פניה הנוקשות ביותר של הרפובליקה האסלאמית - חי והשקיע דווקא בלב אותו מערב שהמשטר האיראני נהג להציג כמושחת, אויב ודקדנטי. ולא בשוליים, אלא ברמת חיים של משפחה גלובלית אמידה.

על פי הפרסומים, מאז 2014 מחזיק מוג'תבא בשתי דירות יוקרה בלונדון, המשקיפות אפילו על שגרירות ישראל. פרט כזה לבדו מספיק כדי להפוך את הסיפור לתערובת נפיצה של שערורייה פוטנציאלית: בנו של עלי חמינאי, האיש שהפך את העוינות לישראל לאבן יסוד אידיאולוגית של המשטר, מתואר כבעל נכסים הפונים ישירות אל המתחם הדיפלומטי של המדינה היהודית.

אלא שהפרט הזה רחוק מלהיות משעשע. להפך, הוא אף עורר דאגה בקרב גורמי מודיעין מקומיים. מן הדירות שמעל השגרירות ניתן, לפי ההערכות, לצלם מי נכנס ומי יוצא מן המתחם הדיפלומטי, ליירט שיחות המתנהלות בגינה ואפילו לעקוב אחר תעבורת האינטרנט. "זה לא תיק נכסים - זו פלטפורמת מעקב קבועה", אמר מקור ביטחוני לעיתון הבריטי Daily Mail.

וזה לא הכול. לפי אותם פרסומים, שמו של מוג'תבא חמינאי נקשר לעסקאות נדל"ן בלונדון בהיקף של כ-100 מיליון ליש"ט. נוסף לכך, באמצעות חברת קש הוא מחזיק לכאורה ב-11 נכסים בשכונת Hampstead - אחד האזורים האמידים והמבוקשים בצפון העיר. לכך מצטרפים וילה בדובאי ואף מלונות בפרנקפורט ובמיורקה. זוהי גאוגרפיה של יוקרה שיש לה מעט מאוד מן הסגפנות הפומבית שהמשטר האיראני אוהב להציג בפני אזרחיו.

החשד המרכזי כעת הוא שרכישות אלה מומנו מכספי מכירת הנפט האיראני, שהועברו דרך בנקים בבריטניה וחברות קש. כאן הסיפור משנה גוון: הוא כבר אינו רק דיוקן של אדם פריבילגי וצבוע, אלא עולה החשד למנגנון זרימת כספים שמתחיל במשאבי המדינה ומסתיים בניפוח הון פרטי, מוסתר ובינלאומי - הרחק מטהרן וקרוב מאוד למוקדי הפיננסים האפלים של העולם.

לפי תחקירים עיתונאיים, עומדים לרשותו של חמינאי הבן חשבונות בנק בבריטניה בהיקף של מיליארדי דולרים - כמובן לא על שמו. מדובר, לפי הטענות, בשיטה המוכרת של אליטות היודעות לנוע בין זהויות כיסוי, דרכונים שנרכשו, חברות הרשומות בתחומי שיפוט מרוחקים ומשם להגיע אל הסיטי של לונדון, שם ניתן לרכוש מניות, לפתוח חשבונות ולהשקיע מבלי להשאיר עקבות גלויים.

לתמונה הזו מצטרף גם פרק אישי: בקיץ 1998, לפי דיווחים שמקורם בגורמים עוינים למשטר, הגיעו מוג'תבא חמינאי ובני משפחת חמינאי נוספים לנמל התעופה הית׳רו בליווי מרשים: כעשרים מאבטחים, צוות שירות ואף סאעד עממי - דמות אפלה במנגנון הדיכוי האיראני, שהואשם במעורבות ברציחות של מתנגדי משטר.

השהות בלונדון נמשכה כחודשיים ועלתה סכום מסחרר - כמיליון ליש"ט במלון יוקרה. זו לא הייתה נסיעה דיסקרטית, אלא כמעט מסע של חצר מלכותית: מאובטח, יקר ומפואר, שלפי הדיווחים מומן כולו מכספי המשטר. במהלך אותה תקופה עברה אשתו לעתיד של מוג'תבא חמינאי, זהרא חדאד-אדל, טיפולי פוריות בלונדון, ובהמשך ילדה את בנם, באקר.

לפי אותן גרסאות, בני הזוג עברו אז תקופה מתוחה, שכללה גם משבר זוגי ובעיקר בעיות אימפוטנציה שיוחסו למוג'תבא חמינאי הצעיר. עם זאת, מעבר למטרת הטיסה, ביקור רפואי פרטי, התמונה המצטיירת היא של מסע שלם של חצר משפחתית - עם כל העלויות, הלוגיסטיקה והפריבילגיות הכרוכות בכך.

כמובן, נותרת שאלת הראיות. חלק גדול מן המידע מגיע מתחקירים עיתונאיים, מפעילים אנטי משטריים, מעריקים וממסמכים דיפלומטיים שדלפו לאורך השנים. ובכל זאת, גם תחת הסתייגות זו, המסקנה הפוליטית ברורה: דמותו של מוג'תבא חמינאי  מצטיירת פחות ופחות כאיש מהפכה סגפן - ויותר ויותר כחבר באריסטוקרטיה מקבילה, דתית כלפי פנים וקפיטליסטית כלפי חוץ.