בימים האחרונים מיניאפוליס הפכה לשם החם ביותר בכותרות בארצות הברית ובעולם, בעקבות התפתחויות דרמטיות סביב מבצעי אכיפה נגד הגירה שמובילים סוכנים פדרליים - והסערה הציבורית והפוליטית שנלוותה אליהם.
בעיר אירעו שני מקרים שבהם סוכנים פדרליים ירו והרגו אזרחים במהלך פעולות מבצעיות: באחד מהם נורה למוות גבר בן 37 בידי סוכני משמר הגבול לאחר עימות שהתפתח בזירת אכיפה. התקריות, שתועדו והופצו ברשת, הציתו זעם רחב והובילו לגל מחאות והפגנות נגד האופן שבו מופעל הכוח הפדרלי בעיר.
אך התגובות לא נשארו ברשת, ולא הוגבלו לגולשים אנונימיים. גם הנשיא לשעבר ברק אובמה התייחס לנושא, ובכך הפך את הדיון לאירוע בעל משמעות פוליטית של ממש, ולא רק להצהרה מוסרית. כשהוא בוחר לדבר בפומבי על המחאות במיניאפוליס ועל פעולת הכוחות הפדרליים, אובמה משתמש במילים חריפות ומצביע על אחראי בלעדי: דונלד טראמפ. הוא פותח מנקודת מוצא שהוא מגדיר כ"ברורה מאליה" ומכריז: "הריגתו של אלכס פרטי היא טרגדיה קורעת לב". אך מיד אחר כך הוא מסיט את המוקד מן האירוע הבודד אל השאלה הרחבה יותר - חוסנה הדמוקרטי של ארצות הברית.
הכי מעניין
הבית הלבן | צילום: EPA
"זו אמורה להיות נורת אזהרה לכל אמריקני, ללא קשר להשתייכותו המפלגתית", עוד כותב אובמה, "משום שרבים מהערכים היסודיים שלנו כאומה נתונים יותר ויותר תחת מתקפה". זהו קטע מפתח: הוא מנתק את הסוגיה מהעימות בין מחנות וממקם אותה במישור רחב יותר - זהותה החוקתית של ארצות הברית והנורמות שמחזיקות אותה יחד.
הנשיא לשעבר אינו מערער על עצם קיומם של הכוחות הפדרליים ואינו מתעלם ממורכבות עבודתם. להפך, הוא מכיר בכך ש"לכוחות הפדרליים ולסוכני ההגירה יש עבודה קשה". אבל מיד אחר כך הוא מותח קו אדום: גם כשיש משימה מורכבת, הוא מדגיש, הכוח חייב להישאר כפוף לריסון, לשקיפות ולכללי משחק דמוקרטיים.
האמריקנים, הוא מוסיף, מצפים שעבודה זו תתבצע "באופן חוקי ואחראי", ובעיקר "בשיתוף פעולה עם הרשויות המדינתיות והמקומיות, ולא תוך פעולה נגדן". כאן, לטענת אובמה, המצב במינסוטה מסמן שבר מסוכן. "זה לא מה שאנחנו רואים", הוא כותב. אל הכוונת נכנסות שבועות של מבצעים פדרליים, שלדבריו נראים כהפגנת כוח יותר מאשר פעולה ביטחונית. הוא מתאר "מגויסים רעולי פנים של רשות ההגירה והאכיפה (ICE) וסוכנים פדרליים אחרים הפועלים ללא עונש", ומזהיר מפני טקטיקות שנראות "כמתוכננות להפחיד, להטריד, להתגרות ולסכן את תושבי עיר אמריקנית גדולה".
דונלד טראמפ וברק אובמה | צילום: Alex Wong/Getty Images/AFP
זו אינה רק ביקורת תפעולית - זו האשמה פוליטית חזיתית. לגיטימי מצדו של נשיא לשעבר? כן ולא. אי אפשר להתעלם מן ההקשר: בשנת 2016, לקראת סיום כהונתו השנייה, כינתה רשת CNN את ברק אובמה "Deporter in Chief" – "המגרש הראשי", או "מגרש־העל". ולא במקרה. בשל מספרי שיא של גירושים בתקופתו, אובמה נקלע לא פעם לעימותים מול הקהילה ההיספנית, שחלק משמעותי ממנה היה גם בסיס תמיכה מרכזי עבורו. במובן הזה, הביקורת שלו היום נטענת במשמעות וחושפת נקודת תורפה שמקשה עליו להציג את עצמו כצד "נקי" לחלוטין.
המספרים, מכל מקום, מובהקים וקשים לערעור. לפי נתונים שנאספו על ידי המרכז לניתוח רשומות פעולות (TRAC) של אוניברסיטת סירקיוז, במהלך שמונה שנות כהונתו רשם ממשל אובמה יותר מ־3.1 מיליון גירושים שבוצעו בידי רשות ההגירה והאכיפה (ICE) - יותר מכל נשיא אחר בשלושת העשורים האחרונים. השיא נרשם בשנת 2012, אז הורחקו מן המדינה יותר מ־407 אלף בני אדם. מנגד, דונלד טראמפ הרפובליקני, במהלך כהונתו הראשונה, הגיע לשיא של 269 אלף גירושים בשנת 2019, ובמהלך ארבע שנים רשם בסך הכול פחות מ־932 אלף גירושים.
דונלד טראמפ | צילום: SAUL LOEB / AFP
בשנה האחרונה, לפי ניתוח נתונים פדרליים שערך ה־New York Times, משרד ביטחון הפנים גירש 230 אלף בני אדם שנעצרו בתוך ארצות הברית, 270 אלף נדחו בגבול, ועוד 40 אלף שבו למדינותיהם לאחר שהצטרפו ליוזמת "הגירוש העצמי" וקיבלו את הסיוע הכספי שהובטח להם מוושינגטון. בסך הכול מדובר ב־540 אלף: פחות מאשר בשנתיים האחרונות של ממשל ביידן, אז חציית הגבול הגיעה לשיאים היסטוריים. בשנת 2023 עמד מספר הדחיות הכולל על 590 אלף, וב־2024 על 650 אלף. כיום התמונה שונה: מדיניות ההגירה החדשה הובילה לצניחה היסטורית במספר המנסים לחצות את הגבול.
בשל כך, פנו הרשויות הפדרליות גם למה ש־ICE מגדירה כ"מעצרים חופשיים" - מעצרים של מהגרים ברחוב, בבתי משפט, בבתים ובמקומות עבודה. מספרם של אלה זינק פי ארבעה והגיע לכ־150 אלף, והם היוו את רוב מעצרי ההגירה ב־32 מדינות ובמחוז קולומביה. מול הבטחת הבחירות לגרש מיליוני בני אדם, טראמפ שינה למעשה את כללי השהייה על אדמת ארצות הברית: בעקבות מדיניותו הכושלת של ביידן, שהציתה את גל המהגרים הבלתי חוקיים הגדול בתולדות המדינה, מספר האנשים חסרי המעמד החוקי הלך וגדל במהירות עוד לפני כניסתו של טראמפ לתפקיד.
אובמה. | צילום: EPA
ב־2024 דיברו ההערכות על כ־14 מיליון בני אדם. הממשל החדש ביטל את ההגנות הללו, ואנשים ללא מסמכים נדרשו לעזוב את המדינה - אחרת ייעצרו ויגורשו. כתוצאה מכך שיעור הגירוש, המוגדר כיחס שבין ההרחקות שבוצעו בפועל לבין צווי ההרחקה שהוצאו, הוכפל בקרב מי שהורשעו בעבירות אלימות או בעלי עבר פלילי, ואילו בקרב מי שאין להם עבר פלילי הוא זינק ליותר מפי שישה. במונחים מעשיים, המשמעות היא שינוי חד באופי האכיפה - ממיקוד בגבול, לפעילות נרחבת בלב המרחב האזרחי. זו גם הסיבה לכך שמיניאפוליס, ולא עיירת גבול, הפכה לזירת העימות הסמלית של מדיניות ההגירה החדשה.
עוד כתבה בנושא
