בשנים האחרונות הפכה ג'ורג'ה מלוני מדמות בולטת בזירה הפוליטית האיטלקית לנוכחות כמעט מגנטית על הבמה הבינלאומית. בסגנונה הנחוש, באנרגטיות ובדיאלקטיקה שמלהיטה כל דיון יותר משהיא מרגיעה אותו, הצליחה הפוליטיקאית הצעירה למצב את עצמה כמנהיגה שמשאירה חותם בכל מקום שבו היא מופיעה. באיטליה היא מובילה את הזירה הפוליטית בביטחון שאי אפשר להתעלם ממנו. בחו"ל היא נעה בין פסגות מדיניות לפגישות דיפלומטיות כמי שיודעת היטב מה היא רוצה להשיג.
בין אם מעריצים אותה ובין אם מבקרים אותה, דמותה מושכת את מלוא תשומת הלב: מעוררת התלהבות, מזינה ביקורת ובעיקר מעוררת שאלות על המקום שאיטליה מבקשת לתפוס במערך הכוחות הגלובלי החדש. הדבר בולט במיוחד בתוך הימין ההיסטורי האיטלקי: יש הסבורים שהוא עדיין נתון בצל מורשתו הפשיסטית ממלחמת העולם השנייה, ואחרים רואים בו דווקא את הכוח הצלול ביותר בזירה האירופית העכשווית. תופעה כה מסקרנת, עד שכבשה גם את העיתונות הבינלאומית.
לאחר שנים של מנהיגים אלמוניים, אולי עוד מימי ראש הממשלה לשעבר סילביו ברלוסקוני, אף פוליטיקאי איטלקי לא הצליח לבלוט ולעורר עניין כפי שעשתה ג'ורג'ה מלוני. לא בכדי יום עיתונים ומגזינים מובילים ברחבי העולם מקדישים לה את שעריהם. כך היה השבוע בבריטניה. בעיתון הכלכלי היוקרתי דה אקונומיסט, כריסטופר לוקווד, מומחה לענייני אירופה, כותב כי "מלוני השיגה משהו שמעט מאוד ראשי ממשלה איטלקיים הצליחו להשיג: יציבות פוליטית".
הכי מעניין
לדבריו, ראש הממשלה האישה הראשונה בתולדות איטליה היא גם ראש הממשלה המכהן זמן רב יותר מכל קודמיו ב־15 השנים האחרונות. לפי המגזין, איטליה הצליחה להבטיח לעצמה מקום מרכזי במעגלים הדיפלומטיים החשובים של אירופה - בזכות מלוני. "היא פוליטיקאית יוצאת דופן, גם הנשיא טראמפ מקשיב לה", מוסיף לוקווד. מה שמלוני הצליחה לעשות עם מפלגתה - להפוך אותה ממפלגה שולית לכוח מיינסטרים באיטליה - נראה שהיא מבקשת לעשות כיום עם הממשלה כולה, אך בזירה הבינלאומית.
גם בעיתון הצרפתי לה פיגארו הוכתרה ראש ממשלת איטליה כמנהיגה פוליטית מהבולטות בעולם. במאמר המציין כי "מלוני הצליחה לשמור על תמיכה ציבורית רחבה והיא רואה עצמה ממשיכה לכהן שנים רבות", נכתב גם כי בשלוש שנות הנהגתה, "המסלול הפוליטי של ג'ורג'ה מלוני כמעט נטול טעויות". העיתון עוד מציין כי "בעוד מנהיגים אירופים רבים מאבדים תמיכה, מלוני שומרת על שיעור תמיכה אישי של 37%, גבוה יותר מאשר בתחילת כהונתה, ומפלגתה נותרת באזור 30% מהקולות".
בזכות פופולריות זו, מלוני כבר החלה להיערך לבחירות 2027, כצעד ראשון לקראת מטרתה האמיתית: להישאר בשלטון לא פחות מעשור. בנוסף, לה פיגארו גם מעניק לגיטימציה חשובה לאופן שבו עלתה לשלטון. "לראשונה זה שנים רבות, הקלפיות העניקו רוב ברור לממשלה - לא קואליציה בלתי אפשרית שנתפרה ברגע האחרון, אלא גוש ימין ממושמע המאוחד בהסכם העל של 1994 בראשות ברלוסקוני - שבו מתקיימות זו לצד זו שלוש תפיסות שונות על הציר שבין ימין לימין קיצוני", נכתב.

ראש ממשלת איטליה ג'ורג'יה מלוני. | צילום: EPA/ETTORE FERRARI
באשר לאופוזיציה בארץ המגף, העיתון הצרפתי מספר כי "היא נותרת מפוצלת וחסרת יכולת להתאחד". ולבסוף הוא משבח את מלוני על "שליטתה באנגלית, צרפתית וספרדית, שאותן היא דוברת שוטף". אך ייתכן שההכרה הבינלאומית המשמעותית ביותר הגיעה מהמגזין טיים. "לאן ג'ורג'ה מלוני מובילה את אירופה": כך נפתחת הכתבה שהביאה את דמותה לשער השבועון האמריקני היוקרתי. הכתבה מבקשת לחקור כיצר מלוני "הפכה לאחת הדמויות המעניינות באירופה".
בריאיון שהעניקה למגזין, מסבירה ראש ממשלת איטליה על תפיסת הלאומיות שלה ואומרת: "ראשית, עלינו להגן על מה שאנחנו - התרבות שלנו, הזהות שלנו, הציוויליזציה שלנו". הלאומיות שלה, היא מוסיפה, "היא בעיקר דרך להגן על עצמנו מפני גלובליזציה שלא הצליחה". והיא מצהירה כי מטרתה היא "לשקם את הזהות שלנו, לשקם את הגאווה שלנו בכל מחיר". הכתבה מציירת את מלוני כדמות הפועלת בשני מישורים: מנהיגת ימין הפונה לקהל הבית, אך גם דמות מרגיעה בזירה הבינלאומית.
העיתונאי מסימו קלאברזי מסביר כיצד הפוליטיקאית הצליחה לייצר קשרים יציבים גם עם ג'ו ביידן, גם אורסולה פון דר ליין ובמקביל גם עם דונלד טראמפ. אבל הכתבה מתייחסת גם לביקורת המושמעת כלפיה באיטליה. "האשימו אותי בכל דבר אפשרי, וזה פשוט מפני שאין להם טיעונים", טוענת ג'ורג'ה מלוני ובסוף הריאיון היא פונה לקלאברזי ושואלת: "אתה אדם הגון. יש משהו בפשיזם שמזכיר לך משהו שאני עושה בממשלה?". שאלה שעליה העיתונאי לא רצה, או לא הצליח להשיב.
עוד על איטליה






