שטף האירועים בישראל הסיט את תשומת הלב מהתרחשות חשובה מאוד: הגעת רכבת המשא הראשונה מרוסיה לאיראן בקו חדש שהוקם.
סוכנות הידיעות הרשמית של הרפובליקה האסלאמית (IRNA) דיווחה שלשום (שבת) על כך שהרכבת שיצאה מאזור הים הלבן, כ-900 קילומטרים צפונית למוסקבה, ועברה בקזחסטן וטורקמניסטן, הגיעה לאפרין שבמחוז טהרן לאחר מסע של כ-4000 קילומטרים. זהו שלב נוסף בפרויקט האיראני-רוסי-סיני, אירוע דרמטי שעשוי להשפיע על האזור כולו.
משבר האנרגיה באיראן הולך ומחריף והחורף המתקרב באיראן לא מבשר טובות בהקשר הזה. משבר המים ברפובליקה האסלאמית אף חמור יותר, כאשר אמש (ראשון) אמר גורם רשמי במדינה כי עתודות המים במשהד, העיר השנייה בגודלה במדינה, ירדו אל מתחת ל-3% מהקיבולת. הנשיא מסעוד פזשכיאן אמר שאם לא ירד גשם בשבועיים הקרובים טהרן תיאלץ להיכנס למצב של הקצאות מים, ואם אלה לא יספיקו – ייתכן וייאלצו לפנות את עיר הבירה.
הכי מעניין
במצב העניינים הזה, האיום המערבי בהטלת סנקציות דוחק את הרפובליקה האסלאמית אל מתחת למים וככל שעובר הזמן והקריסה נמשכת – נותר לה פחות ופחות אוויר.
איראנים ממתינים לקבל מים ממשאית חלוקה | צילום: מהרשתות הפרסיות
כאן נכנסת לתמונה מלחמת מסדרונות הסחר.
האיראנים עמלו מספר שנים על קו הרכבת בין רוסיה לאיראן, שדרש תיאום בין גורמים רבים במספר מדינות, בין היתר באשר להנחת פסי הרכבת, המכס, בעלי סחורות ואחרים. אומנם כבר ב-2002 הגיעה רכבת מטען מרוסיה לבנדר עבאס שבאיראן, אך המסלול היה ארוך מאוד וכתוצאה מכך גם יקר מאוד ולא משתלם. המסלול החדש מקצר את מרחק ההובלה בין המדינות בלמעלה מאלף קילומטרים. לפי המשטר המסלול יארך 15 יום, משמעותית פחות מהקו הישן, ויוזיל את העלות בחצי.
אלא שהקו בין רוסיה לאיראן הוא רק קצה הקרחון.
ביוני האחרון נכנס לפעולה קו רכבת בין סין לאיראן ומאז עברו דרכו שלושים רכבות משא, כך לפי מורטזה ג'עפרי, סגן שר המסחר האיראני ומי שאחראי על רכבות המטען במדינה. "באמצעות תיאום עם מדינות אחרות באזור ורוסיה, אנו מנסים להפוך את איראן למרכז לייצוא, יבוא ומעבר בין מדינות שכנות", אמר ג'עפרי ל-IRNA. בשעה שמעמדה הבינלאומי של איראן ומצבה הכלכלי מצויים בשפל חסר תקדים שרק הולך ומתדרדר, וכאשר היא נלחצת בידי האמריקנים והמערב לחתום על הסכם גרעין חדש, איראן משיגה קלף שעשוי להפוך ל"צא מהכלא".
פרויקט הרכבות האיראני לא נועד לאפשר לה לייבא ולייצא סחורה, אלא להגשמת מטרה גדולה בהרבה: להפוך את איראן למרכז סחר בינלאומי בין הודו וסין לרוסיה ואירופה באמצעות מסדרון מצפון לדרום (INSTC) וממזרח למערב (המסדרון האמצעי).
כך בשקט בשקט הופכת איראן לשחקנית מפתח בסחר האירו-אסיאתי כולו, ואם התוכנית שלה תתממש – היכולת להרחיק אותה מפרויקט הגרעין תקטן. הראש של איראן ירד אל מתחת למים, אך ייתכן שהצליחה להשיג בלון חמצן.
עוד כתבות בנושא
לא קלה דרכנו
לצד המסלול שעובר בקזחסטן וטורקמניסטן, במסדרונות ה-INSTC עובדים על קו מרכזי נוסף שנקרא אסטרה-רשת-קזווין. מדובר על קו בעל משמעות כלכלית אדירה עבור האיראנים, עורק מרכזי שיחבר אותם למסדרונות סחר עיקריים, וחיבור צפון איראן ודרומה לרשת תחבורה ענפה.
הקו מיועד לעבור באזרבייג'אן, ולמרות ההצהרות המפוצצות שמשמיעה לגביו טהרן, הוא עומד בפני אתגרים כבדי משקל. השטח ההררי והמיוער בצפון-איראן מציב קשיים הנדסיים וסביבתיים, ועל מנת להקים את קו הרכבת הרפובליקה האסלאמית תהיה מוכרחת להקים גשרים, מנהרות ומערכות ייצוב מתקדמות. מושל מחוז גילאן, האדי חקשנאס, כבר הודיע כי בהנחיית הנשיא פזשכיאן, תיבנה המסילה באורך 160 ק"מ על גשר עילי כדי לצמצם פגיעה סביבתית.
העלות צפויה להיות גבוהה – כ-10 מיליון דולר לקילומטר, קרי 1.6 מיליארד דולר למסלול כולו (אם כי יש מי שמעריכים שהעלות תהא נמוכה בהרבה ואף תושלם בפחות מ-700 מיליון דולר). הערכות באיראן מציינות כי ההכנסות השנתיות עשויות לעלות מ-500 מיליון דולר בשנת ההפעלה הראשונה למיליארד דולר בשנים שלאחר מכן, וכך – בקיזוז עלויות התפעול – תוחזר ההשקעה בתוך עשור.
המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי | צילום: EPA
סוגיית רכישת הקרקע מעכבת גם היא את ההתקדמות. חלק גדול מהתוואי עובר בשטחים חקלאיים הדורשים משא ומתן עם בעלי קרקעות פרטיות. לפי החלוקה הנוכחית, ולפני הפגישה בנושא שתתקיים בחודש הבא, איראן נושאת בעלויות רכישת הקרקע, ורוסיה מממנת את הבנייה.
בעניין זה אמרה שרת הכבישים והפיתוח העירוני באיראן, פרזאנה סאדק מלוואג'רד, כי "על אף התנאים האקלימיים הקשים והסנקציות, עד כה נרכשו כ-80 קילומטרים מהקרקע לאורך המסלול, ולמעלה מ-30 קילומטרים כבר הועברו לצד הרוסי. אנו ערוכים להעביר מחצית מהמסלול לצורך תחילת העבודות הטכניות בשבועות הקרובים".
ימים אחדים לפני חזרת סנקציות האו"ם על איראן, חתמו רוסיה ואיראן על מזכר הבנות להקמת ארבעה כורים גרעיניים קטנים בעיר סיריק שבדרום איראן, בהיקף 25 מיליארד דולר. מיד לאחר מכן הוכרז גם על הסכם מסילת אסטרה-רשת-קזווין.
הצעדים הללו ביססו אולי יותר מכל את מה שכבר ידענו. אם בעבר רוסיה תמכה בסנקציות של מועצת הביטחון על איראן, כיום היא מתואמת עימה נגד הלחץ המערבי. במקום להיחלש תחת סנקציות, השותפות בין איראן לרוסיה מתרחבת תחת האינטרס המשותף – המלחמה הכלכלית במערב.