למחוק ארבעה אפסים: המהלך הכלכלי הדרמטי שמתכננת איראן

הפרלמנט באיראן אישר בשבוע שעבר למחוק ארבעה אפסים מהריאל, המטבע הלאומי, כדי להתמודד עם האינפלציה המתגברת במדינה, שעומדת על שיעור שנתי של כ־35%. בשבועות האחרונים הגיע הריאל לשפל של כל הזמנים והוא נסחר בשער של 1,115,000 ריאלים לדולר אחד. אחרי השינוי יהיה ריאל חדש שווה ל־10,000 ריאלים ישנים, אבל המעבר לא יהיה מיידי: לאחר אישור בפרלמנט יידרשו גם אישור מצד מועצת שומרי החוקה וחתימתו של הנשיא, לאחר מכן יקבל הבנק המרכזי תקופת היערכות של כשנתיים, ולבסוף תהיה תקופת מעבר של כשלוש שנים שבהן הציבור יוכל להשתמש בשני המטבעות. עד אז האינפלציה צפויה לשחוק חלק מהשינוי הזה והריאל ייחלש עוד יותר, כך שהתועלת של המהלך כולו מוטלת בספק.

איראן מתמודדת עם אינפלציה עקבית בעשור האחרון, שעומדת על כ־30־40 אחוזים בשנה, בעיקר מאז שהנשיא טראמפ יצא מהסכם הגרעין ב־2018. המשמעות של אינפלציה היא קודם כול פנימית: המחירים באיראן הולכים ומאמירים ברמה שבועית והשכר נשחק באופן ריאלי, מכיוון שאותו שכר קונה פחות מוצרים. אינפלציה היא שחיקה מתמדת של איכות החיים, וזוהי מציאות חיים מתמשכת באיראן. היא גורמת כמובן גם לסרבול בשימוש בכסף, מפני שנדרשים הרבה מאוד שטרות כדי לקנות מוצרי בסיס שמחיריהם נקובים באלפי ובעשרות אלפי ריאלים. בנוסף, המטבע המקומי נחלש גם כלפי חוץ, והערך שלו יורד מול המטבעות הזרים. זהו ביטוי מובהק של הסנטימנט הכלכלי השלילי, ומעיד כאלף עדים מה העולם חושב על חוזקה של הכלכלה האיראנית.

הסיבות לאינפלציה המתמשכת קשורות כמובן למשטר האייתוללות. "הסנקציות מגבילות מאוד את היכולת של הכלכלה האיראנית להתפתח", אומר איל השקס, יועץ אסטרטגי ופרשן גיאופוליטי. "התעשיות המסורתיות לא מצליחות להתרומם בגלל פערי מימון מול העולם המערבי, ובגלל הגבלה על כניסתן של חברות בינלאומיות. גם הנפט שאיראן מצליחה למכור נמכר בעיקר לסין, ובהנחה גדולה מאוד. איראן מרוויחה מעט מאוד מהנפט שהיא מוכרת".

בנוסף, המלחמות שאיראן מנהלת באמצעות רשת השלוחים שלה, ובעיקר מלחמת "עם כלביא" שישראל ניהלה ישירות מול איראן, כרוכות בהוצאות גדולות. מלחמת עם כלביא יצרה במיוחד נזק כלכלי דרמטי, שמשפיע על היכולת של הממשלה האיראנית לפתח חלקים אחרים של הכלכלה. הבנק המרכזי מפצה על הפער בין ההכנסות של הממשלה להוצאות שלה באמצעות הדפסת כסף, צעד שכמובן מתדלק את האינפלציה. הסנקציות על איראן מונעות ממנה את האפשרות לגייס חוב כמו מדינות אחרות, ולכן היא נאלצת להגדיל את בסיס הכסף באופן קבוע, ובכך שוחקת את ערך המטבע.

ההיחלשות האחרונה של המטבע האיראני, שהביאה אותו לשפל של כל הזמנים, נובעת מהפעלת מנגנון ה"סנאפבק" שהוביל להחזרת הסנקציות הכלכליות. המנגנון הזה נקבע עוד כחלק מהסכם הגרעין שנחתם עם איראן ב־2015, שבמסגרתו הוסרו מעליה סנקציות רבות בתמורה להקפאה לכאורה של תוכנית הגרעין. להחלטה של מועצת הביטחון הוכנס סעיף ייחודי שמאפשר לכל אחת מהמדינות החתומות על ההסכם להחזיר את כלל הסנקציות, בלי יכולת וטו של מדינות אחרות (כבר אז היה צפוי שרוסיה וסין יתנגדו להחזרת הסנקציות). הסנקציות האלה כוללות הגבלות כלכליות משמעותיות, כולל אמברגו נשק וסנקציות על חברות ועל אישים איראנים.

האם הצעד המדובר, שיהפוך 10,000 ריאל איראני לריאל אחד, צפוי לצמצם לאינפלציה? מהותית וכלכלית, זהו מהלך קוסמטי בלבד, שהתועלת שלו שולית. הוא עשוי בעיקר לפשט עסקאות, מכיוון שלא יידרשו שטרות מרובים כדי לקנות לחם וחלב, אבל הוא לא משנה את המציאות. החלפת הכסף ומחיקת אפסים אינן מספיקות כדי להשפיע על הפרמטרים המבניים שמחוללים את האינפלציה ברפובליקה האסלאמית.

"אם רוצים שהמהלך הזה יהיה אפקטיבי, הוא צריך להגיע במקביל לשורה של רפורמות", מוסיף השקס. "הפתרון האמיתי לבעיה הוא הסרת הסנקציות, אבל זה מגיע עם מחיר פוליטי ואידיאולוגי כבד שהמשטר לא רוצה לשלם. כדי לפתוח את המדינה הם צריכים לוותר בנושא הגרעין, להפחית בהוצאות המשטר על פרויקטים ביטחוניים ואנטי־ישראליים, ולהגדיל את ההוצאות על תשתיות ופרויקטים כלכליים, אבל הם מעדיפים רפורמה קוסמטית שמסייעת להם להתחמק מהרפורמות האמיתיות שהם לא מוכנים לעשות".

ארוכה הדרך להפיכה

כמה מדינות נקטו בעבר צעד של שינוי ערך המטבע כדי להתמודד עם אינפלציה קשה. זה קרה גם אצלנו, בישראל. בשנות השמונים שינו כאן פעמיים את המטבע הרשמי: מלירה לשקל, ומשקל לשקל חדש. האינפלציה שהשתוללה בארץ באותן שנים הביאה את בנק ישראל להכריז על החלפת המטבע הראשונה, ונקבע ששקל אחד יהיה שווה עשר לירות, אלא שהשינוי הזה בפני עצמו לא הספיק. האינפלציה המשיכה להשתולל, וערכו של השקל הלך ונשחק. בשיאו של המשבר היו שטרות של 1,000, 5,000 ו־10,000 שקלים, ובבנק ישראל כבר היה מתוכנן שטר של 50,000 שקלים. המשבר נעצר רק לאחר שהממשלה החליטה על תוכנית הייצוב הכלכלית. אותה תוכנית כללה סדרה של רפורמות ובהן קיצוצים ניכרים בהוצאות הממשלתיות, לצד החלפת המטבע לשקל חדש, שמחק שלושה אפסים מהערך הנקוב של השקל. והשינוי הזה יצר שינוי במציאות.

ב־2005 מחקה טורקיה שישה אפסים מהמטבע שלה בעקבות משבר חריף ואינפלציה משתוללת. היא הצליחה לבלום את המשבר מכיוון שהמהלך לווה בשורה ארוכה של רפורמות, באופן דומה לתוכנית הייצוב הכלכלית שהונהגה בישראל. לעומת זאת, ונצואלה התמודדה עם סחרור אינפלציוני ונדרשה למחוק אפסים רבים מערך המטבע, כמה פעמים, אך לא הצליחה לבלום את האינפלציה מכיוון שהמשטר סירב לערוך רפורמות נדרשות בכלכלה.

"הכלכלה האיראנית מנוהלת באופן כושל ומושחת", אומר פרופ' מאיר ליטבק, ראש מרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל־אביב. "השיקולים הפוליטיים גוברים על השיקולים הכלכליים. סובסידיות מוגזמות, מדלק ועד מזון, גורמות לבזבוז וחוסר יעילות. מגזרים שלמים מנוהלים ישירות על ידי משמרות המהפכה, או בעקיפין על ידי קרנות צדקה שהם למעשה תעשיית ג'ובים לתומכי המשטר, שמנוהלות באופן לא יעיל ואין פיקוח על הנעשה בהן. עשו הפרטה פיקטיבית של חברות שונות, אבל מי שקנה אותן אלה גופים שמקורבים לשלטון, כמו קרן הפנסיה של משמרות המהפכה. זה כמו החברות ההסתדרותיות שהיו פה ופשטו את הרגל".

משק האנרגיה האיראני, ממשיך ליטבק, מנוהל אף הוא באופן כושל. "איראן היא יצואנית נפט ענקית, ויש לה עתודות גז גדולות, בכל זאת היא מייבאת גז ותזקיקי נפט. אין להם יכולת לזקק נפט, לא בנו מספיק בתי זיקוק, אז למרות שהם מייצאים נפט גולמי הם נדרשים לייבא תזקיקי נפט. אחד משדות הגז הגדולים בעולם הוא שדה שמשותף לאיראן ולקטאר, אבל צריך השקעות הון אדירות כדי להפיק ממנו גז, ואין להם את ההון. תפוקת הגז שלהם יורדת, וצריכת הגז עולה. גם אפשרויות הייצוא יורדות. טורקיה שקנתה גז מאיראן, חתמה עכשיו על הסכם לקנות מארצות הברית".

האינפלציה היא רק אחת משורת הבעיות הכלכליות של איראן, שמתמודדת בשנה האחרונה עם משבר מים וחשמל חריפים. חלקים גדולים במדינה סובלים מהתייבשות, ובערים הגדולות ניכר מחסור במים בברזים. השלטון קרא לאזרחים לחסוך במים, והנשיא פשזכיאן הכריז כי "אם אנשים לא ישתפו פעולה עם השלטונות - לא יהיו מים". בניגוד לטענות המשטר, הבעיה איננה נובעת רק מבצורת אלא מניהול כושל של משק המים, בזבוז גדול בחקלאות ובצריכה הביתית, ותשתיות גרועות. איראן השקיעה מיליארדים בנשק נגד ישראל אבל לא השקיעה בתשתיות של התפלה, מה שמחריף את המשבר הטבעי.

באותו אופן, אף שאיראן היא מעצמת אנרגיה היא מתמודדת עם משבר חשמל חמור, שנובע מכשלים בניהול משק האנרגיה ומתשתיות מיושנות. המשבר הביא לכך שמעצמת האנרגיה נדרשת לקיים הפסקות חשמל יזומות ולקצר את שבוע העבודה במפעלים רבים, במשרדי ממשלה ובמוסדות ציבור – מה שמחריף את המשבר הכלכלי. תעשיית הפלדה, שדורשת שימוש גדול במים, הושבתה כמה פעמים במהלך השנה בגלל המחסור במים ובחשמל. "יש מצוקת חשמל גדולה בעיקר בגלל ניהול כושל", מוסיף ליטבק, "ייצור החשמל חסר, אין מספיק תחנות כוח, ויש ירידה בייצור ההידרו־אלקטרי כי הסכרים שייצרו חשמל מתייבשים. הם התחילו להשתמש במזוט, שגורם לזיהום אוויר נוראי. בשנה האחרונה טהרן נסגרה ארבע פעמים, אנשים לא יצאו מהבית בגלל סכנה בריאותית. גורם נוסף לצריכה מוגברת של חשמל הוא העובדה שאיראן כורה כמויות גדולות של ביטקוין". הסנקציות הכלכליות על איראן מונעות השקעה זרה בתשתיות האנרגיה, והמשטר עצמו מעדיף להשקיע את ההכנסות ממכירת אנרגיה בצבא, בפרויקט הגרעין ובארגוני פרוקסי, ולא בתשתיות אנרגיה אזרחיות.

במילים אחרות: הבעיות הכלכליות של איראן נובעת מהמשטר ומסדרי העדיפויות שלו, ואותם טהרן לא באמת מעוניינת לשנות. השאלה הגדולה שמעניינת אותנו כישראלים היא עד כמה כל זה מקרב את איראן לקריסה כלכלית ולקיצה של הרפובליקה האסלאמית. בנושא הזה, החוקרים פחות אופטימיים. "גם במדינות שעברו קריסה כלכלית כמו ונצואלה, המשטר המשיך לשלוט ולשמור על תפקוד בסיסי", מזכיר השקס, "ואיראן לא נמצאת בקריסה כלכלית, גם לא בהיפר־אינפלציה. המצב נשלט יותר. האזרחים מרגישים את הפגיעה בחיים הכלכליים, את ההתכווצות של מעמד הביניים, את השחיקה של השכר ויכולת הקנייה – אבל זאת לא קריסה, זאת פשוט פגיעה כלכלית מתמשכת. כדי שתהיה הפיכה שלטונית באיראן לא מספיקה התקוממות עממית, דרושה התארגנות פנימית עם כוח צבאי, שלא קיימת כרגע. משמרות המהפכה מאורגנים מאוד לשמור על המשטר, ואין גוף שיאתגר אותם".

גם ליטבק סבור שהמצב הכלכלי עדיין לא משפיע על יציבות המשטר, אבל מצביע על מאבק פנימי בתוכו. "ישנו המחנה השמרני הנוקשה של משמרות המהפכה שרוצים לשקם את הכוח הצבאי וההרתעה גם במחיר של פגיעה כלכלית, ויש כאלה שחוששים שהשקעה של מיליארדים בחימוש תביא להתקוממות. עובדתית, הם בחרו עכשיו להשקיע שישה מיליארד דולר ברכישת מטוסי סוחוי מהרוסים, ולא הולכים בכיוון של משא ומתן עם האמריקאים והאירופים כדי להוריד את הסנקציות".

מרוץ החימוש שאיראן נכנסת אליו כדי לשקם את עוצמתה, עשוי כשלעצמו להביא לנפילתה בטווח הארוך. גם ברית המועצות הגדולה קרסה בסופו של דבר, ואחת הסיבות לכך הייתה מרוץ חימוש מול ארצות הברית שלסובייטים לא הייתה דרך לממן. המומחים במערב לא צפו את נפילתו המהירה של המשטר הקומוניסטי, וגם חוקרי איראן לא מעזים להתנבא על העתיד. במזרח התיכון, הם אומרים, דברים עשויים להשתנות במהירות.