המלחמה האכזרית הפכה אזורים נרחבים בדמשק השוקקת לעיי חורבות. בין ההריסות מסתובבים ילדים ונערים ומקוששים חתיכות ברזל, חלקם נושאים עמם מסורים קטנים וסכינים חדים, בעזרתם הם מנסים לחלץ מוטות פלדה שתקועים בבטון. עבור משפחות רבות בערי סוריה הפך איסוף הברזל למקור הכנסה קבוע. קילו של ברזל יניב להם 500 לירות סוריות בשוק המקומי, כ-15 אגורות, כאשר ביום טוב הם אוספים עד 25 קילו, ביום רע – עשרה.
קילומטרים בודדים משם מתגורר נשיא סוריה החדשה, אחמד א-שרע (אבו מוחמד אל-ג'ולאני). קצת יותר מאלף קילומטרים משם מתגורר פטרונו של א-שרע ומי שמנצל את עבודתם של ילדי סוריה ואזורי מלחמה נוספים – נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן.
מלכת הגרוטאות
בשנים האחרונות הפכה טורקיה למדינה השמינית בעולם בייצור פלדה, וזאת למרות שמבחינה זו אין לה משאבי טבע. לפי דו"ח של הלשכה הבינלאומית למיחזור (BIR) משנת 2022, 86.3% מכלל הפלדה שיוצרה בטורקיה הייתה ממוחזרת, תהליך תעשייתי במסגרתו לוקחים פסולת מתכת, או בכינויו "גרוטאות ברזל", והופכים אותו לשמיש עבור תעשייה אזרחית או צבאית.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
הפלדה הממוחזרת שהיא מייצרת, משמשת קודם כל את טורקיה עצמה, החל מתחום הבנייה, עובר בייצור כלי רכב וכלה בתעשייה הצבאית הטורקית שהולכת ומתעצמת בשנים האחרונות. בנוסף, היא מייצאת הרבה ממנו, בעיקר לאירופה ומזרח אסיה, אבל לא רק. הברזל הטורקי עשוי להגיע לשדות תעופה בסין, מבנים חדשים בגרמניה, מלונות יוקרה באמירויות או אצטדיוני כדורגל בברזיל.
איך בכלל הפכה טורקיה למעצמת ברזל ממוחזר?
התשובה לכך טמונה בנתון אחר: הטורקים הם המובילים בעולם בתחום ייבוא גרוטאות ברזל.
בסך הכל מייצרת טורקיה כ-37 מיליון טון פלדה ממוחזרת בשנה. חברות טורקיות רבות מתחרות על אספקת ברזל הגרוטאות – ששיעור משמעותי ממנו מגיע מאזורי מלחמה – כאשר שוק מיחזור הפלדה בטורקיה מגלגל כ-46 מיליארד דולר בשנה.
הילדים הסורים שמקפצים בין ההריסות ודאי לא יודעים שהם חוליה בשרשרת שמניבה רווחים כאלה. החורבן שחוו סוריה, לוב, אוקראינה ורוסיה הוא הקטליזטור הבוער מתחת לתעשייה שמכניסה לארדואן סכומי כסף בלתי מבוטלים. בהתחשב בכך, מובן מדוע הוא לוטש עיניים לאזור החרב ביותר בעולם: עזה.
ילדות הולכות בין ההריסות בדראיה שבפאתי דמשק בשבוע שעבר | צילום: AFP
כיפת ברזל
הערכות בעולם מצביעות על כך שבשנים האחרונות, סחר גרוטאות ממלחמות במזרח התיכון מגלגל כ-4% מכלל הסחר העולמי בברזל ממוחזר.
פרט למדינות שכבר הוזכרו, טורקיה מייבאת גרוטאות ברזל ממדינה נוספת, ותאמינו או לא זוהי ישראל. פסולת תעשייתית וצרכנית כחול-לבן, כולל מיהודה-ושומרון, עושה את דרכו צפונה לטורקיה, ויתכן שזה קורה גם ברגעים אלה ממש. לפי מספר דיווחים בטורקיה, משלוחים המשיכו גם לאחר שארדואן הכריז על חרם מוחלט על ישראל באמצע 2024 במחאה על "רצח העם בעזה", דרך ספינות של מדינות שלישיות או תוך שימוש במסמכי מטען מזויפים.
לא רק ישראל מעורבת בסחר הברזל הטורקי וגם לשחקן שמוכר לנו היטב היה תפקיד מרכזי בתהליך – חיזבאללה.
במשך שנים סוריה הייתה נתונה תחת סנקציות בינלאומיות ולכן לא הייתה יכולה לייצא את גרוטאות הברזל ישירות לטורקיה. מתחת לרדאר התפתח מנגנון העברת ברזל מסוריה ללבנון, בעיקר באזור בעלבכ, שם הגיע לידי חיזבאללה ומשם קצרה הדרך לטורקיה.
עוד כתבות בנושא
שתי תמורות דרמטיות שאירעו בטווח של שלושה חודשים בלבד בשנה שעברה שינו את התמונה: חיזבאללה נפגע קשות ושליטתו בלבנון התערערה ובסוריה הודח אסד, גורם פרו-טורקי עלה לשלטון וכעבור מספר חודשים הסנקציות על סוריה בוטלו.
כיום, למדינה והצבא הסורי יש חלק חשוב במערך הטורקי. בעוד המשטר לא מפעיל את כל סחר הברזל בעצמו, הוא מאפשר ללוחמי מיליציות מקומיות וסוחרי ברזל לפעול בחופשיות, תוך גבייה סמויה של חלק מהרווחים כמעין מס לא רשמי.
הכסף יענה את הכל
עוד אחד מקשרי המסחר המסקרנים ביותר של טורקיה מתבצע מול מדינה שכאן בארץ לא מרבים לעסוק בה: לוב.
מאז נפילת משטר קדאפי ב-2011, לוב שקועה במלחמת אזרחים מתמשכת. למרות הסכם הפסקת-אש שביר שנחתם ב-2020, המדינה נותרה חצויה לשני מחנות יריבים: במערב פועלת ממשלת האחדות (GNU) הנתמכת על ידי טורקיה, ובמזרח שולט הצבא הלאומי הלובי (LNA) בראשות ח'ליפה חפתאר - גנרל שמסתייע במצרים, רוסיה ואיחוד האמירויות.
מפקד הצבא הלאומי של לוב, ח'ליפה חפתר | צילום: AFP
אלא שלמרות שטורקיה תומכת באויבו של הצבא הלאומי, אנקרה קונה ממנו כמויות אדירות של גרוטאות ברזל שמכניסות לו כסף ומחזקות את כוחו הצבאי. לפי מאגר הנתונים הרשמי של האו"ם לסחר בינלאומי בסחורות (UN Comtrade), טורקיה ייבאה מלוב למעלה משלושה מיליון טון של גרוטאות פלדה וברזל בעשור האחרון. תצלומי לוויין מעידים כי אחד הנמלים הפעילים ביותר לטעינת גרוטאות נמצא בבנגאזי, לב הטריטוריה שנמצאת בשליטת חפתאר.
כולם מרוויחים. כמעט
הטורקים מנסים לטשטש את ייבוא הברזל ממדינות המלחמה.
כך למשל, סחורות שמוחזקות במחסנים שממוקמים בסמוך לגבול הסורי מוגדרות אומנם "גרוטאות מקומיות", כלומר שמקורן בטורקיה, אך התחקיר של סוכנות המחקר הסורית SIRAJ הוכיח כי הוא מגיע מעיירות סוריות שנפגעו קשות במלחמה. בתחקיר נוסף נמצא כי מפעלי פלדה גדולים בטורקיה מקבלים גרוטאות מסוריה, חלקן מגיעות באופן עקיף דרך סוחרי ברזל פרטיים, תוך תיעוד מסחרי מזויף.
טורקיה לא משלמת מחיר על הניצול. ראש ממשלת בריטניה, קיר סטארמר, יחד עם ארדואן באנקרה בשבוע שעבר | צילום: EPA
גורמים בתעשייה הסבירו ל-SIRAJ שזו דרך עקיפה להימנע מתיעוד רשמי, המאפשרת למכור כמות גדולה במחירים תחרותיים תוך הפחתת עלויות ייצור.
מחירי ברזל ממיחזור נמוכים בלמעלה משליש ממחיר ברזל חדש, מה שמעודד מדינות לרכוש את הברזל מטורקיה ובכך גם מאפשר למפעלי פלדה טורקיים להתחרות בשחקניות חזקות יותר בשוק העולמי. בנוסף, ההכנסה של העובדים בתעשיית מיחזור הברזל בטורקיה נמוכה מאוד, כך שהתאגידים, וגם השלטונות הטורקיים, נהנים מרווחים גבוהים במיוחד.
שרשרת הברזל הטורקית המחברת בין החורבות של דמשק לבנייני משרדים בברלין ממחישה כיצד מעצמות אזוריות הופכות חורבן לכלכלה משגשגת. בזמן שהקונים בעולם לא שואלים שאלות ורק נהנים מהמחיר המופחת, והילדים הסורים ממשיכים לאסוף פסולת תמורת אגורות, ארדואן בונה אימפריה על הריסות המזרח התיכון. במצב הדברים הזה, החתירה הטורקית לכניסה לעזה – שטומנת בחובה עוד שלל יתרונות ורווחים גלויים יותר – הייתה רק עניין של זמן.
עוד כתבות בנושא
