טומי רובינסון: סמל הימין הבריטי שהוציא לרחובות 150 אלף איש | פרופיל

קריאה להשיב את בריטניה לבריטים, נאומים מעוררי מחלוקת והופעה מפתיעה של אילון מאסק - כל אלה מצטרפים לשאלה אחת בוערת: מי עומד מאחורי אחת ההפגנות הגדולות בתולדות הממלכה המאוחדת?

טומי רובינסון | CARLOS JASSO / AFP

טומי רובינסון | צילום: CARLOS JASSO / AFP

תוכן השמע עדיין בהכנה...

מנהיג הימין הקיצוני הבריטי, שהצליח בשבת האחרונה לרכז כ־150 אלף מפגינים בקריאה "נאחד את הממלכה", אינו פועל בשמו האמיתי. הוא ידוע בשם טומי רובינסון, אך שמו הרשמי הוא סטיבן יקסלי־לנון. הוא בן 42, יליד לאם אירית ולאב אנגלי. סטיבן אימץ לעצמו את שמו של חוליגן מפורסם מעולם הכדורגל כשם בדוי, לדבריו כדי להגן על עצמו מפני נקמה על רקע פעילותו הפוליטית.

רובינסון מעורב בפעילות פוליטית מהימין הקיצוני עוד משנות נעוריו: תחילה שימש חבר במפלגת British National Party ובהמשך ייסד את English Defense League. הקו המרכזי בפעילותו לאורך השנים הוא עוינות חריפה כלפי האסלאם וההגירה. לצד רזומה פוליטי מרשים באורח שנוי במחלוקת, רובינסון איננו רק דמות פוליטית, אלא גם עבריין סדרתי שבילה מאחורי סורג ובריח לא פחות מחמש פעמים.

בין העבירות הפליליות החמורות שנזקפות לחובתו של רובינסון ניתן למנות תקיפה פיזית, הונאה בנקאית, הוצאת דיבה וביזיון בית המשפט. בקיץ האחרון, זמן קצר לאחר שחרורו מהכלא, שב לעורר סערה ציבורית, הפעם כשהסית למהומות גזעיות באנגליה, בעודו משדר משפת בריכה במלון בקפריסין. זאת בעקבות רצח מזעזע של שלוש ילדות בידי מחבל ממוצא רואנדי.

הכי מעניין

עוד כתבות בנושא

רובינסון הוא דמות מעוררת קונפליקט - נערץ על ידי תומכיו, ומתועב בעיני מתנגדיו - אולם מאז ההפגנה רבת המשתתפים שהתקיימה בשבת, קשה עוד להתעלם מקיומו. אפילו ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר חש אתמול צורך פומבי להתייחס אליו כשאמר: "הדגל שלנו מייצג את הרבגוניות של מדינתנו, ולעולם לא נמסור אותו לאלה שמבקשים להפוך אותו לסמל של אלימות, פחד ופילוג".

קיר סטארמר | AFP / UK Parliament

קיר סטארמר | צילום: AFP / UK Parliament

הדברים נאמרו על רקע קמפיין שצבר תאוצה לאחר גל מחאות אנטי־הגירה בקיץ האחרון, שקורא לתלות את הדגלים הלאומיים ברחבי אנגליה כמחאה על טשטוש הזהות הבריטית. עם זאת, לטענת מבקריו, מדובר גם באיתות עוין כלפי מהגרים, זרים וקהילות מיעוט. ובכן, ייתכן שכבר מאוחר מדי: זה כמה שנים שהשם הנפוץ ביותר בקרב ילודים בממלכה המאוחדת הוא לא אחר מאשר מוחמד.

למרות הביקורת, גם אחד משרי ממשלת סטארמר הודה אתמול כי ההפגנה שיזם רובינסון היא "קריאת אזהרה" שיש להעניק לה קשב, שכן ההגירה הפכה לדבריו ל"נושא שמעורר דאגה רבה בציבור". הפוליטיקאי אף הוסיף כי "ישנם אנשים כמו טומי רובינסון שמצליחים להתחבר לתחושות של אי נחת, כעס וריחוק שמבעבעים בלב החברה".

ואכן, הקיץ האחרון שינה את הלך הרוח בציבור הבריטי: מה שהיה עד לא מזמן טאבו, הפך למציאות פוליטית לגיטימית. כמעט שגרתית. "המהפכה התחילה", הכריז רובינסון בשבת בפני ההמון. "ניסו להשתיק אותנו במשך עשרים שנה עם תוויות - גזענים, איסלאמופובים, ימין קיצוני. זה כבר לא עובד. החתול יצא מהשק ואין דרך להחזיר אותו. הרוב הדומם לא ימשיך לשתוק".

בין הנואמים בלט במיוחד נאומו החריג של הפונדמנטליסט הנוצרי מניו זילנד, בריאן טמאקי, שקרא בגלוי להגבלות דרקוניות על חופש הדת. "עלינו לאסור כל ביטוי ציבורי של דתות אחרות במדינה הנוצרית שלנו", הכריז. והוא לא עצר שם: "תאסרו את החלאל. תאסרו את הבורקה. תאסרו מסגדים, בתי כנסת ומקומות פולחן. אנחנו לא רוצים את הדברים האלה בארצנו".

הפגנת הנגד "צעדה נגד הפשיזם" ביוזמת תנועת Stand Up to Racism, משכה כ־5,000 משתתפים. למעלה מאלף שוטרים נפרסו בשטח כדי לאבטח את שתי ההפגנות, בעוד רצועת חיץ נועדה למנוע התנגשות בין המחנות היריבים. בקרב תומכיו של רובינסון נראו שלטים שעליהם נכתב: "עצרו את הסירות", "תחזירו אותם הביתה" ו"די, תצילו את הילדים שלנו".

רבים מהם נשאו את דגל אנגליה (האדום־לבן) לצד היוניון ג'ק, דגל הממלכה המאוחדת, ושרו יחדיו: "אנחנו רוצים את המדינה שלנו בחזרה". בהפגנת הנגד הונפו שלטים עם סיסמאות כמו: "פליטים מתקבלים בברכה" ו"למגר את הימין הקיצוני". המשתתפים קראו: "קומו להיאבק". למרבה ההפתעה, בין המשתתפים נצפה גם אילון מאסק, שהופיע בשידור וידאו ואמר: "או שתילחם, או שתיכחד".

פרו-פלסטינים מנופפים בדגלי פלסטין כשהם צועדים על פני גשר ווטרלו במרכז לונדון | AFP

פרו-פלסטינים מנופפים בדגלי פלסטין כשהם צועדים על פני גשר ווטרלו במרכז לונדון | צילום: AFP

האיש העשיר בעולם עוד הוסיף: "אני באמת מאמין שיש צורך בשינוי שלטוני בבריטניה. אי אפשר להמתין עוד ארבע שנים או עד הבחירות הבאות - זה פשוט זמן רב מדי. יש לפזר את הפרלמנט ולקיים בחירות חדשות". דבריו התקבלו במחיאות כפיים סוערות מצד הקהל - אך עוררו גם ביקורת נוקבת, כשברחבי הממלכה לא מעט תהו מה מקומו של טייקון אמריקאי־דרום־אפריקאי בשיח הבריטי.

עוד בנושא