במבצע הנדסי מורכב ויקר: השיפוץ בבית שתכנן גדול האדריכלים של המאה

שיפוץ ביתי תמיד יכול לעורר כאב ראש. אבל כאשר הבית שלך הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו שמארח מאות אלפי מבקרים בשנה וגם נבנה על אשד מים גועש, השיפוץ יכול להיות דומה יותר למיגרנה של ממש: ממושך ומגביר לחץ דם. בשנתיים האחרונות, צוות "הבית על האשד", יצירת המופת מרובת המפלסים של פרנק לויד רייט ביערות רמת לורל בפנסילבניה, מצאו את עצמם מפקחים על מה שנראה כמו שיפוץ ביתי על סטרואידים. השיפוץ, שעלותו 7 מיליון דולרים, כולל החלפה ושיקום של הגגות, האיטומים, משקופי הדלתות, מסגרות החלונות והקירות החיצוניים. והם עושים את כל זה בעודם מצייתים לתקני השימור ההיסטורי המחמירים ביותר ומתמודדים עם ציפיות המבקרים שעדיין נוהרים מכל רחבי העולם כדי לחזות באחד המבנים האיקוניים ביותר של המאה ה־20.

זהו שיקום שגרתי אך גם נחוץ מאוד, אומר מנהל הבית על האשד ג'סטין גונתר, "כדי לבטל את אתגרי חדירת המים". במילים אחרות: בבית על האשד יש נזילה חמורה.

כמובן, איש אינו מופתע מכך. בתיו של האדריכל האגדי, שהרחיב את גבולות העיצוב והטכנולוגיה, ידועים היטב בבעיות הנזילות שלהם, גם כשאינם מונחים על מפלי מים. "בקהילת אוהבי רייט, אנחנו מתארים את הבתים במונחי מספר הדליים הדרושים כדי לתפוס את כל הנזילות", אומר גונתר. "אנחנו מקווים להגיע לאפס דליים".

אמנות בגשם

אדגר ג' קאופמן האב, בעליה של חנות כלבו ליד פיטסברג, הזמין את רייט לעצב ולבנות את הבית על האשד בסוף שנות השלושים של המאה שעברה. בני משפחת קאופמן נהנו מבית הקיט שלהם – המרחף כידוע מעל מפל בגובה עשרה מטרים – במשך יותר משלושה עשורים, לפני שהעבירו אותו לאגודת השימור של מערב פנסילבניה. אבל כבר בהתחלה, הקאופמנים הבחינו בבעיותיו של הבית.

בתיו של האדריכל האגדי, שהרחיב את גבולות העיצוב והטכנולוגיה, ידועים היטב בבעיות הנזילות שלהם. "בקהילת אוהבי רייט, אנחנו מתארים את הבתים במונחי מספר הדליים הדרושים כדי לתפוס את כל הנזילות", אומר מנהל הבית על האשד, ג'סטין גונתר. "אנחנו מקווים להגיע לאפס דליים"

"אדגר הבן תיעד נזילות בבית עוד לפני שהם עברו להתגורר בו", אומרת ג'יימי הדסון, מנהלת מפעל השימור בבית על האשד. "נזילות תמיד היו בעיה". הגגות השטוחים והמרפסות שהופכים את הבית על האשד לבלתי נשכח בעייתיים במיוחד, משום שהם מספקים מרחב נפלא להיקוות מים. "בדרום־מערב פנסילבניה זה כנראה רעיון רע מלכתחילה, כי יורדים כאן גשמים ושלגים רבים כל כך", אומר גונתר. "רייט צחק לעיתים קרובות שהבניינים שלו הם כמו הנחת יצירות אמנות בגשם".

באופן אירוני, האשד ב"בית על האשד" אינו מקור הלחות המכה בבית. המים פולשים לבית בדרכים אחרות: סביב מסגרות החלונות ומשקופי הדלתות ודרך חריצים בקירות האבן המסותתת, שמולאו בעת הבנייה בטיט ששקע ונפרץ במהלך המאה שעברה.

כמו בעלי בתים רבים, צוות הבית על האשד ערך תיקונים מקומיים רבים מאז השלמת מפעל האיטום והקירוי הגדול הקודם, לפני יותר משני עשורים. "פלסטרים קטנים", הדסון מכנה אותם. אבל ב־2023, הגיע הזמן לניתוח מקיף.

"אין חצי עבודה"

מלבד החלפת כל אחד מהגגות בבית על האשד, והתיקון והצביעה של כל חלון מתכת ומשקוף דלת, צוותי שיפוץ עסקו גם בהזרקת טיט לקירות האבן החיצוניים. בסך הכול, כמעט 12 טונות של טיט – 6,500 ליטרים בערך – נדחסו לקירות בצבע האדמה כדי למלא את החריצים הפעורים בהם.

לפי הדסון, אנשי הבית על האשד חיפשו קבלנים בעלי ניסיון בשימור היסטורי, והעדיפו חברות מקומיות ככל האפשר. "יש לכך תקדים, כי חברות מקומיות הן אלה שבנו את הבית", היא אומרת. הבית על האשד, ביתן האירוח שלו ומתחם השירות הושלמו ב־1939, ונבנו כמעט לחלוטין בידי בעלי מקצוע מקומיים ובחומרים שנכרו באתר הבנייה עצמו.

הגגות השטוחים והמרפסות, שהופכים את הבית על האשד לבלתי נשכח, מספקים מרחב נפלא להיקוות מים. "בדרום־מערב פנסילבניה זה כנראה רעיון רע מלכתחילה, כי יורדים כאן גשמים ושלגים רבים כל כך", אומר גונתר

כמה מהפועלים המקוריים היו עדיין בחיים כשמומחה התחזוקה הבכיר בן מוריסון, שנולד וחי עדיין במרחק 6 ק"מ בלבד מהבית על האשד, התחיל לעבוד בבית ב־2002. "הם בנו אסמים ובתים ומה שתרצה, והם הביאו לכאן את כל הכישורים שרכשו", אומר מוריסון, שבתפקידו בבית על האשד עושה "קצת מכל דבר", כולל כיסוח דשא ובנייה באבן, ומשתתף בעבודות השיפוץ הנוכחיות.

מוריסון והקבלנים ששכר מתמודדים מול רבים מהאתגרים שהבנאים המקוריים של הבית ניצבו מולם לפני מאה שנה כמעט, כולל השטח ההררי ומזג האוויר ההפכפך. במהלך החורף, ערפילי המפל גורמים לכך שהכול, כולל הפיגומים, מתכסה במעטה מסוכן של קרח. אבל 2025 מציגה גם קשיים חדשים משלה. למשל, הנחל הגועש מתחת לבית הוא עכשיו נתיב מים מוגן בחוקי פנסילבניה, ולכן הפועלים צריכים להיזהר במיוחד שחומרי הבנייה לא יישטפו בו. "כשאתה עובד בבית על האשד, אתה לא יכול להפיל שום דבר", אומר מוריסון. "לא מסמר, לא ראש מקדחה, כלום".

גם הבית עצמו רגיש במיוחד: הוא מלא רהיטים שעיצב רייט וציורים מאת אמנים כמו פבלו פיקסו ודייגו ריברה. החפצים הללו לא מתמודדים היטב עם כלי עבודה רועשים ומעלי אבק. לדברי מוריסון, בכל בוקר הוא דוחף אל כיסו האחורי את "תשעת אלפים המפתחות" המיטלטלים בדרך כלל מחגורתו, כדי שלא ישרטו בטעות את מלאכת העץ העדינה ברחבי הבית.

בגלל ייחודו של הבית על האשד בתור אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, ומקומו ברשימת האתרים ההיסטוריים הלאומיים של ארה"ב, הפועלים חייבים להתקדם לאט ובזהירות רבה יותר משהיו עושים בכל שיפוץ אחר. "אין חצי עבודה בבית על האשד", אומר מוריסון. "אתה לא יכול לעשות כאן באותו האופן את מה שייקח לך בדרך כלל שעה אם תעשה אותו בבית שלך". אבל היחס לבית כאל חרסינה עדינה, לדבריו, "הוא לא עול אלא טבע שני".

צוות הבית על האשד ערך תיקונים מקומיים רבים מאז השלמת מפעל האיטום והקירוי הגדול הקודם, לפני יותר משני עשורים. "פלסטרים קטנים", מכנה אותם ג'יימי הדסון, מנהלת מפעל השימור. אבל ב־2023 כבר הגיע הזמן לניתוח מקיף

מומחי אדריכלות רבים, וגם לשכת השימור של פנסילבניה, אישרו את תוכניות השיפוץ. ואף שהפרויקט משלב טכנולוגיה מודרנית שהייתה זרה לרייט – גנרטורים, מכ"ם חודר קרקע והזרקת טיט נוזלי, למשל – חזונו נותר כוכב הצפון של הצוות. "אנחנו תמיד מכבדים את העיצוב המקורי של האדריכל", אומר גונתר.

שימור לאין קץ

ביום שלישי אחד ביולי, תריסר מבקרים שוטטו בין הסלון ובין המרפסת בבית על האשד, כשאוזניות סיור מוזיאוני מיטלטלות מאוזניהם. נדמה שמגדל הפיגומים ויריעות הפלסטיק שהתנשא מעליהם עורר בהם יותר סקרנות מרוגז. בחדר ההלבשה בקומה השנייה, כמה מהם הציצו אל המרפסת המערבית, שכוסתה בקרשים ודליי צבע היו פזורים עליה. "אנשים אוהבים לראות אותנו עובדים", אומר מוריסון. "רוב המבקרים נהנים לראות מה אנחנו עושים, איך אנחנו מתקנים דברים, איך אנחנו מנסים להציל את הבית מדעיכה".

בבית על האשד מבקרים כ־140 אלף איש בשנה, ובמהלך השיפוצים הצוות התאמץ למתן את ציפיותיהם. "אנחנו תמיד מנסים להיות ישירים ככל האפשר, ומציגים אזהרות באתר האינטרנט ושידור של מצלמת רשת", אומר קלינטון פייפר, מנהל בכיר בבית. אתר האינטרנט גם מציע סיורי שימור מיוחדים למבקרים שרוצים להציץ מאחורי הפיגומים ולראות את העבודות עצמן. "אלה רגעים שנדיר שיקרו שוב, ואנחנו מציעים לנצל אותם".

לפי התוכנית השיפוצים יושלמו באביב הבא, בדיוק בזמן לחגיגות 90 שנה לראשית הקמת הבית. "אני חושב שכולנו נחוש הקלה כשנחזור לשגרה", אומר פייפר. "תמיד נחמד לראות שהכול שוב נמצא במקומו".

אף שהפרויקט משלב טכנולוגיה מודרנית שהייתה זרה לרייט – גנרטורים, מכ"ם חודר קרקע והזרקת טיט נוזלי, למשל – חזונו נותר כוכב הצפון של הצוות. "אנחנו תמיד מכבדים את העיצוב המקורי של האדריכל", אומר גונתר

למוריסון, המחשבה על סוף השיפוצים היא חמוצה־מתוקה. "למדנו להכיר את כל הקבלנים, ואתעצב לראות אותם עוזבים", הוא אומר. "ועדיין, יהיה נחמד לשאוף עמוק, ולתת למבקרים לצעוד במורד הגבעה ולראות את הבית כולו". אבל כמו כל אדם שדאג לטפח בית במשך עשורים, מוריסון יודע שהמלאכה אף פעם לא באמת תמה: "תמיד תהיה לנו עוד עבודה".

נקודת המבט: על פרנק לויד רייט

אדריכלות אורגנית, הפילוסופיה האמנותית של רייט, מחברת בין פנים לחוץ ובין אדם לסביבתו

האדריכל האמריקני החשוב ביותר במאה ה־20, פרנק לויד רייט, נולד בוויסקונסין ב־1867 - רק שנתיים לאחר תום מלחמת האזרחים - ומת ב־1959, רגע לפני שנות השישים. במהלך חייו הפכה ארצות הברית למעצמה עולמית בלתי מעורערת, הטכנולוגיה התקדמה מרכבות הקיטור למחשבים הראשונים, וגם עולם האמנות התפתח - אימפרסיוניזם, אקספרסיוניזם, סוריאליזם ועוד. גם רייט השתתף בהתפתחות הזאת, במישור האדריכלי.

2025 מציגה גם קשיים חדשים משלה. למשל, הנחל הגועש מתחת לבית הוא עכשיו נתיב מים מוגן בחוקי פנסילבניה, ולכן הפועלים צריכים להיזהר במיוחד שחומרי הבנייה לא יישטפו בו. "כשאתה עובד בבית על האשד, אתה לא יכול להפיל שום דבר", אומר מומחה התחזוקה בן מוריסון. "לא מסמר, לא ראש מקדחה, כלום"

הפילוסופיה האדריכלית של רייט, "אדריכלות אורגנית", קיבלה השראה מהנוף הטבעי של המערב התיכון בארצות הברית. כשהתפתח כאדריכל עצמאי, הוא שאף ליצור מבנים שיתקיימו בהרמוניה עם סביבתם, תוך שימוש בחומרים טבעיים ושילוב המבנה בנוף. הגישה הייתה מנוגדת לסגנונות האדריכלות האירופית המודרנית, שרייט ראה בהם מנותקים ומלאכותיים.

בעיצובים של רייט בולטים הקוויים האופקיים הנקיים, הגגות השטוחים והחלל הפנימי הפתוח. "אסכולת הערבה" שלו כללה בתים שהשתלבו בקרקע וקשרו בין הפנים לחוץ. חזונו הבלתי מעורער ויצירתיותו העיקשת אפשרו לו להשלים יותר מ־500 פרויקטים, ורעיונותיו והשפעתו חרגו הרחק מעבר לחייו: הפילוסופית והסופרת איין ראנד, למשל, כתבה בהשראתו את דמותו של האדריכל הווארד רוארק, גיבור ספרה "כמעיין המתגבר".

רייט לא רק בנה מבנים, אלא גם יצר פילוסופיה המחברת בין אדם, טבע ואמנות, והדבר משתקף היטב בבית על האשד: מורשתו של רייט אינה מסתכמת בחומרים כמו בטון, פלדה, אבן, עץ וזכוכית, אלא בחיבור עמוק של האדם לעולם הסובב אותו.

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il