זה לא עוד משט. מאז המרמרה לא היה דבר כזה, ואם להאמין לדיווחים המקדימים, ההפלגה הזאת עומדת להיות אם כל המשטים. ביום ראשון הקרוב תצא מברצלונה שיירת ספינות עטופות בדגלי פלסטין, בדרכן לעזה. על סיפונן יהיו פעילי שמאל רדיקלי, אנשי איכות סביבה, ארגוני חברה אזרחית וזכויות אדם, סטודנטים וידוענים. מיטב הנוער האירופי, אבל לא רק. במשט הזה משתתפות משלחות מ־44 מדינות, מקטאר ועד ניו־זילנד.
על פי נתונים שפרסמו המארגנים, כ־15 אלף איש נרשמו למשט. כששת אלפים מתוכם אמורים להשתתף במשט עצמו. הם יפליגו בעשרות כלי שיט קטנים ובינוניים, תחילה מברצלונה ונמלים אחרים שמיקומם נשמר בחשאי. היציאה תהיה מבוזרת ומדורגת, כדי להקשות על המעקב אחריהן. כעבור ארבעה ימים יצטרף משט נוסף של עשרות כלי שיט שייצא מנמל תוניס. עבודת הפמפום התקשורתי תתנהל גם היא בצורה מבוזרת, וכבר עתה אפשר לזהות שלושה מוקדים לפחות: לונדון, תוניס ואיסטנבול. הכול כדי להדגיש את האופי הגלובלי של המשט.
בניגוד למשטים קודמים, הפעם טורקיה איננה מספקת כלי שיט או נמלי בית, אלא ממלאת תפקיד כפול – הן כגוף מתאם הן כמגפון. את עבודת התיאום עושה בעיקר ארגון IHH, המוכר עוד מימי המרמרה ומוגדר בישראל ארגון טרור. בתפקידה השני, כמגפון, טורקיה מייצרת מסרים אסלאמיסטיים בלבוש מערבי של ערכי חופש, שוויון ואחווה. מוטרדים? בצדק. כפי שזה נראה כרגע, אנו עדים לניסיון לייצר מגה־מהלך שיקפיץ את נרטיב הסולידריות הגלובלית עם עזה להיקף גדול הרבה יותר.
גרטה תונברג בהגעת המשט שלה לישראל | צילום: דובר צה"ל
ד"ר אודי רוזן, מומחה לאסלאם פוליטי ורדיקלי, מסביר: "אנחנו עדים פה לתהליך בן שניים וחצי עשורים שבו התנועה להלבנת האסלאם הפוליטי והרדיקלי, בחסות השמאל המערבי הרדיקלי, מה שמכונה 'הברית האדומה־ירוקה', מגיע לשיא בהוצאת אנשים לפעולה נגד מדינת ישראל. בהסתכלות רחבה, הגל הזה כולל מופעים שונים שכולם רוכבים על נרטיב הסכסוך הישראלי־פלסטיני, הכול במטרה לערער על הסדר הקיים. תחת הגל הזה חוסות גם ההפגנות באוניברסיטאות האמריקניות בחסות תרבות ה'ווק', והשימוש בבית הדין הבינלאומי בהאג כדי להאשים את ישראל בג'נוסייד. הגל הזה כולל גם את עליית האנטישמיות הגלובלית ואת קמפיין ההרעבה, שיצא מבית מדרשה של הוועידה האסלאמיסטית האחרונה באיסטנבול. גם המשטים הם חלק מגל גדול יותר, שהמכנה המשותף שלו הוא יצירת חזית אזרחית בעלת השלכות אסטרטגיות נגד מדינת ישראל".
אכן, בהסתכלות לאחור אפשר לראות כיצד חמאס, תנועה־בת של האחים המוסלמים, מנצל לאורך שנים את הנרטיבים ההומניטריים והאנטי־קולוניאליים במערב כדי לקדם את מטרותיו באמצעות קמפיינים הבנויים סביב נושא הסיוע ופריצת הסגר על עזה, באופן שפונה לערכים אזרחיים, אתיים ומוסריים. זה החל במנהיגים מסוגו של שייח' אחמד יאסין, שסיפקו את המסגרת האידאולוגית והרוחנית שהציגה את המאבק הפלסטיני כמאבק לשחרור מדיכוי; המשיך ברמה הפוליטית, עם מנהיגים כמו הנייה ומשעל, שלצד פעילות טרור ניהלו קמפיין הסברה גלובלי מתואם עם ארגונים אסלאמיסטיים; ומשם הגיע לדמויות מבצעיות בשטח כמו ח'אלד ביראווי בלונדון, שהוא אדריכל קונספט המשטים, או חוסיין דורמאז הטורקי, שמנהל כעת מאיסטנבול את הלוגיסטיקה, התקשורת והקשר עם הפעילים המערביים. המימון והתיווך מגיעים דרך שחקנים מרכזיים כמו קטאר, דרום אפריקה וברזיל, בעוד פעילים אינטלקטואליים ופוליטיים כמו עזמי בשארה מתרגמים את מסרי חמאס למסגרות משפטיות, אקדמיות ותקשורתיות המתחברות לנרטיבים עכשוויים. כל היופי הזו מתוחזק באמצעות רשת ענפה של קמפיינים לתרומות ברשת, רשתות חלפנות כספים ושימוש בטכנולוגיות מתקדמות כמו קריפטו.
אידיוטים שימושיים
כך, באמצעות הטמעת מטרותיו בתוך ערכים מוסריים וחברתיים, חמאס הופך את התשתיות האזרחיות, ההומניטריות, האקדמיות והמוסדיות במערב למכפיל כוח אסטרטגי. ממשלות וסוכנויות נגד טרור אמורות לפצח את המגמה הזו ולתרגם אותה להיערכות בשטח, מכיוון שמדובר בפריצה אידאולוגית ומבצעית מתוחכמת. המעבר אליה עלול לאפשר לחזית האזרחית הצומחת לפעול כזרוע נוספת של חמאס, תוך עקיפת מנגנוני הביטחון המסורתיים.
כל זה מתרחש בזמן שלחלק ניכר מפעילי השטח, כמו משתתפי המשט למיניהם, אין כל מודעות לכך שהם אידיוטים שימושיים במשחק גדול בהרבה. האתגר הוא לחשוף את הקשר הזה. מבחינה זו, המשט הקודם לעזה הוא דוגמה בולטת: מארגני חמאס תיאמו את המסלול, את כלי השיט ואת המסרים, ופעילים מערביים ודמויות בעלות נראות גלובלית כמו פעילת הסביבה גרטה טונברג העניקו למשט חשיפה, לגיטימציה מוסרית וכיסוי תקשורתי.
הקשר הזה קיבל חשיפה חסרת תקדים בזכות תיעוד של גרטה עם אנשי צוות משט ה"מדלן" ביוני האחרון, ובהם זאהר ביראווי, אדריכל המשטים, היושב בלונדון. ביראווי הוא דמות מפתח באקטיביזם הפלסטיני. הוא מתמרן היטב בין מסגרות צדקה בריטיות ובין מערכות הפעולה של חמאס ברצועה. מעורבותו בצעדות השיבה בעזה עוד ב־2018 הקנתה לו הבנה מעמיקה של השטח. הצעדות היו מעבדה חיה שאפשרה לו ללמוד כיצד לתכנן, לנתב ולהנחות הפגנות המוניות, לשלב צוותים מקומיים ובינלאומיים, ולייצר נרטיב תקשורתי תוך שמירה על מסגרת של פעילות הומניטרית. ביראווי למד לנצל את המדיה החברתית והנראות הבינלאומית ליצירת לחץ פוליטי. תחת מעטה פשוט לכאורה מסתתר תכנון מדוקדק של מסלולי תנועה, אבטחה לוגיסטית ותיאום בין ארגונים בינלאומיים. בקיצור, האיש הפך לדמות אסטרטגית שמשלבת שיח של זכויות אדם עם רטוריקה אסלאמיסטית.
הצילום של גרטה לצד ביראווי פורסם לראשונה ב־1 ביוני 2025, בנמל קטניה בסיציליה, זמן קצר לפני ההפלגה לעזה. העולם קיבל הצצה ראשונה לקשר בין משתתפים מערביים לפעילי חמאס. אבל התמונה הזו אינה תוצר של פעילות ישראלית, תקשורתית או מודיעינית. זה היה יותר עניין של מזל, מעין ירייה ברגל של משתתפי המשט עצמם, שבלי לחשוב יותר מדי הצטלמו יחד בסוג של אופוריה לקראת הפלגתה של המדלן. תחילה פרסמו את התמונה עיתונים מרכזיים כמו הטיימס והטלגרף, שהשתמשו בה כדי לחשוף את הקשר החמאסי של גרטה, ובהמשך התמונה נפוצה בכל העולם.
בדיעבד אפשר לומר שמעתה שום משט לעזה לא יהיה שלם בלי נוכחות של גרטה. כן, גרטה טונברג, השוודית, הגרסה העכשווית של בילבי בת גרב. אלא שבמקום להכניס את הסוס הביתה כדי לדאוג לו כמו בסיפור המקורי של אסטריד לינדגרן - גרטה נכנסה לתמונה והפכה לסוס בעצמה. כפעילת סביבה צעירה וזועמת קיבלה גרטה בתחילת הדרך הרבה מאוד חיזוקים חברתיים, בין השאר בזכות תסמונת אספרגר שהיא מתמודדת עימה ושהעניקה לדמותה סוג של אותנטיות ואהדה ציבורית. מכיוון שהתסמונת מאופיינת גם בהתנהגות חזרתית אובססיבית בתחומי עניין צרים, התנהגותה התלכדה היטב עם מחויבותה העמוקה לסוגיות סביבתיות וסייעה לה להישאר ממוקדת במאבק. כעת מתברר שהיא אפשרה גם לחמאס לתפוס עליה טרמפ. במסגרת המשט, גרטה אינה רק סמל אלא מנוע אסטרטגי. נוכחותה מחזקת את ההשפעה התקשורתית ומאפשרת גישה בלתי פורמלית לקבוצות שבלעדיה לא היו מתחברות למסרים של חמאס. בכך היא משמשת חוליה אסטרטגית חיונית במערכה תקשורתית מורכבת שמאתגרת את ישראל.
לאורך השנים עוררה דמותה של גרטה תגובות שונות ברחבי העולם, מהערצה ועד גיחוך. בשוודיה, מולדתה, היא זוכה להערכה רבה כדמות מופת ודוגמה לאקטיביזם אותנטי. לאחרים די נמאס ממנה. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ תיאר אותה כ"אדם מוזר" ו"צעירה כועסת", והציע לה לעבור סדנה לניהול כעסים. במשט של המדלן ביוני האחרון קיבלה דמותה של גרטה רבדים נוספים. רגע לפני שהמדלן נתפסה על ידי חיל הים הישראלי והובאה לאשדוד, הצטלמו פעילי האונייה בידיים מורמות והודיעו: "אם אתם רואים את התמונה, נחטפנו בלב ים". לאחר שהספינה הובאה אל החוף בשלום ולא נמצאה עליה כמעט אספקה למען תושבי עזה הנצורים, קיבלה המדלן את הכינוי "יאכטת הסלפי". אם לא די בכך, בילבי, סליחה, גרטה, צולמה עם וסט אדום וכובע ירוק, מחייכת כשחיילת צה"ל מעניקה לה כריך ובקבוק מים. השיא היה כשגרטה גורשה אחר כבוד מישראל בטיסה עתירת פליטות פחמן.
ארדואן, הדור הבא
במשרד החוץ בירושלים רואים באופן הטיפול במשט הקודם סיפור הצלחה. ההחלטות, אומרים שם, מתוכללות ומתקבלות בשיתוף עם המל"ל, דובר צה"ל וגופים נוספים, תוך הקפדה על העיקרון של דיבור בקול אחד. הדבר דורש משמעת לא פשוטה, אך מוכיח את עצמו בשטח. הרעיון הוא לא לנפח את המשט אלא להפך, להוציא ממנו את האוויר באמצעות טיפול תקשורתי כמו עם גרטה והסנדוויץ'.
ייתכן שמסתמן כאן קו הסברתי חכם, אך האם הוא יעבוד גם לקראת המשט שייצא ביום ראשון, וחותר כאמור להיות "אם כל המשטים"? האתגר הפעם סבוך הרבה יותר, לא רק בשל מצבה המדיני של ישראל אלא גם בגלל מספר כלי השיט, שיציב לצה"ל אתגר צבאי ומודיעיני לא פשוט.
מפקד חיל הים לשעבר, אלוף ידידיה יערי, אומר שבהתמודדות עם משט של עשרות כלי שיט אין פתרון כוחני. "זו התמודדות עם כלים אזרחיים, לא עם ישויות שהכריזו עלינו מלחמה או ארגוני טרור מוכרים. אין טעם לנסות ללכוד כלי שיט אחד, שניים או שלושה. זה כמו לעקוב אחרי להקה של רחפנים, חלק יצליחו לחמוק. אז אם הם רוצים להביא סיוע לעזה, בבקשה, שיביאו. במקרה זה עלינו לדאוג שיציגו את מרכולתם לעיני כל העולם. במקום לנסות לצוד אותם, יש לתת להם להתקרב ולהגחיך את כל הסיטואציה. זה הפתרון האלגנטי ביותר. כל השאר כרוך בגישה אלימה יותר שמצטלמת רע ועלולה להוציא אותנו לא רק אלימים אלא גם מטומטמים בעיני העולם".
הדברים של יערי מתכתבים עם הגישה הישראלית עד כה. יש כאן מתכון להתמודדות בשטח עם המשט עצמו, אבל לא עם התופעה שהוא מסמל. בעוד המשטים הקודמים היו מוגבלים בעיקר לפעילות מקומית או אזורית, המשט הנוכחי מחבר בין פעילים משלוש יבשות ומבוסס על תיאום לוגיסטי מתקדם, הכולל את ברצלונה כמוקד אירופי ואת נמל תוניס כשער לאפריקה, מרכז לוגיסטי ומוקד תיאום תקשורתי. לכך נוספת ההשתתפות של משלחות מאזור אסיה־פסיפיק, כולל פעילים מהודו, אינדונזיה ומלזיה. בקיצור, קפיצת מדרגה.
אי אפשר להבין את המשט והכוחות מאחוריו בלי להבין את תפקידם של הארגונים האסלאמיסטיים. תנועת האחים המוסלמים, שחמאס משתייך אליה, פועלת כיום באמצעות רשת גלובלית של ארגונים, חלקם בעלי זהות מוחצנת ואחרים מסתתרים מאחורי שמות הומניטריים. במשט הנוכחי לעזה מעורבים פעילים מארגונים המזוהים עם IHH הטורקי ועם ארגון Islamic Relief Worldwide - IRW. בעבור ישראל, המעורבות של IHH בהכנות ובתיאום יוצרת אתגרים ביטחוניים ומדיניים בגלל ההקשר הטורקי, שמקבל הפעם משנה תוקף בעקבות מעורבותו של בילאל ארדואן, בנו של נשיא טורקיה. בשנים האחרונות הוא הגביר את פעילותו ואת הרטוריקה שלו למען עזה. הפעילות הזו נועדה לבנות לו פרופיל ציבורי, כחלק מאסטרטגיה ארוכת טווח לרשת את אביו. ואף שטורקיה אינה מעורבת הפעם ישירות בשילוח ספינות ופעילים, המשט מהווה בשבילו הזדמנות להציג נוכחות בינלאומית ולהתבסס כדמות מרכזית בזירה האסלאמית הגלובלית.
כן, הדינמיקה התקשורתית של המשט עומדת להיות מאתגרת. הספינות מצוידות במצלמות, והשידורים החיים יגיעו לעשרות מדינות. כל התקדמות או עיכוב ישודרו בזמן אמת וימונפו ליצירת לחץ ציבורי. שילוב הידוענים צפוי להגביר את ההשפעה ואת הפופולריות של האירוע. האם ישראל תדע להתמודד בתבונה לא רק עם המשט אלא גם עם הצונאמי האזרחי שהוא מסמל?