רעידת אדמה בעוצמה של 8.8, מהחזקות שנמדדו אי-פעם, הכתה אתמול (רביעי) מול חופי רוסיה המזרחית, וגרמה לרעידות עזות שנמשכו דקות ארוכות, לחריקות חלונות ולנזק לתשתיות בסביבה. בשעות שלאחר מכן, תושבים ביפן, הוואי ולאורך החוף המערבי של ארצות הברית נערכו לתופעת הלוואי הקטלנית לעיתים של רעידות אדמה חופיות: צונאמי.
בעבר, רעידות אדמה חזקות יצרו גלים הרסניים שהכו במרחק רב ממוקד הרעידה. אולם לדבריהם של מדענים, גלי הצונאמי שנוצרו הפעם היו מתונים יותר ביחס לעוצמתם בכל אגן האוקיינוס השקט, לפחות עד כה. עם זאת, כמה אזורים בדרום אמריקה עדיין נערכים לפגיעת הצונאמי.
חוקרים וצוותי חירום עדיין מנסים להתחקות אחר מלוא פרטי האירוע, אך מערכות התרעה משופרות ומאפיינים נוספים של הרעידה, מעבר לעוצמתה, עשויים להיות הסיבה לכך שההשפעות עד כה היו מוגבלות.
הכי מעניין
"היא בהחלט יצרה צונאמי בקנה מידה של כלל האוקיינוס השקט, מה שבמונחי צונאמי נחשב לאירוע גדול", אמרה חוקרת צונאמי מאוניברסיטת וירג'יניה טק, טינה דורה. "אבל מדובר באירוע מעט קטן מכפי שהיה עשוי להיות ברעידה בעוצמה כזו".
מוקד הרעידה היה סמוך לחצי האי קמצ'טקה, במקום שבו הלוח הטקטוני באוקיינוס השקט מחליק מתחת ללוח הצפון-אמריקני. אזור "ההפחתה" (subduction) הפעיל הזה כבר הוליד בעבר שתי רעידות אדמה, מהעשירייה החזקה ביותר שנמדדה בעולם. ב-1952 פקדה את האזור רעידה בעוצמה 9.0, פחות מ-30 ק"מ ממוקד הרעידה הנוכחית. גם אז נוצר צונאמי ששטף את כל אגן האוקיינוס השקט.
גן ילדים שניזוק לאחר רעידת אדמה בפטרופבלובסק-קמצ'טסק, מחוז קמצ'טקה, רוסיה, 30 ביולי 2025 | צילום: EPA
ברעידה הנוכחית, שני הלוחות החליקו זה מול זה בעומק רדוד יחסית – כ-20 ק"מ מתחת לפני הים – וגרמו להתרוממות חלק מקרקעית הים ולדחיקת מים, מה שיצר את גלי הצונאמי.
גובה הגלים סמוך לחצי האי קמצ'טקה היה גבוה בהרבה מהרגיל, יותר מ-4.5 מטרים, לדברי אלכסנדר רבינוביץ', אוקיינוגרף פיזי וסגן יו"ר הוועדה הבין-לאומית לצונאמי של האיגוד הגיאופיזי הבין-לאומי. לדבריו, צוותים מקומיים יבדקו את הנזק שנגרם לאזור הדרומי דל האוכלוסין של קמצ'טקה, שם ייתכן שגלים הגיעו לגובה 15 מטרים.
ביפן נמדדו גלי צונאמי בגובה של 30–100 ס"מ, לפי סוכנות המטאורולוגיה היפנית. סביב הוואי הגלים הגיעו לגובה של 1.5–1.8 מטרים. ברוב אזורי קליפורניה נרשם גובה גל נוסף של כ-30 ס"מ בלבד, אם כי בעיר קרסנט סיטי, שבה הצורה הייחודית של המדף הימי מגבירה לעיתים את עוצמת הצונאמי, נמדדו גלים של כמעט 1.2 מטרים.
"השאלה הגדולה כרגע היא מדוע גובה הגלים היה נמוך יחסית במרחקים הגדולים", הסביר מומחה לצונאמי מהסניף הסיבירי של האקדמיה הרוסית למדעים, ויאצ'סלב גוסיאקוב. ככל שהגל מתפשט, עוצמתו נחלשת, אך רעידת האדמה החזקה מ-1952 באותו אזור גרמה לגלים גבוהים ונזק חמור יותר בהוואי מאשר הרעידה הנוכחית.
הסבר אפשרי, אמר גוסיאקוב, הוא היעדרה של מפולת תת-ימית גדולה שהייתה עלולה להחמיר את הצונאמי. תזוזת משקעים או סלעים בקרקעית הים יכולה להוסיף עד 90 אחוזים לאנרגיית הצונאמי, אם כי במקרה זה נדרש מחקר נוסף.
אפשרות נוספת היא שלמרות עוצמתה, לאופי הספציפי של הרעידה הייתה תרומה לאפקט מתון יותר. מודלים של השירות הגיאולוגי האמריקני (USGS) מצביעים על כך שהקרקע זזה ב-6–9 מטרים לאורך מקטע של כ-480 ק"מ בשבר, אמר דייגו מלגאר, מנהל מרכז מחקר רעידות האדמה של אזור קסקדיה באוניברסיטת אורגון.
קו החוף בקאביטה, הפיליפינים, 30 ביולי 2025 | צילום: EPA
שינויים כאלה באופן תזוזת השבר יכולים להיות ההבדל בין צונאמי מתון יחסית לבין אסון הרסני, הוסיף. כך למשל, רעידת האדמה ב-2011 ביפן, שהובילה למשבר הגרעיני בפוקושימה, הזיזה את הקרקע עד 45 מטרים לאורך קטע דומה, ויצרה גלים בגובה של עד 30 מטרים מקומית. היא גם גרמה לנזק של מיליוני דולרים בקרסנט סיטי והובילה למותו של אדם שנשטף בזרם.
"לכל רעידת אדמה יש אישיות משלה", אמר מלגאר. "הפרטים האלו משפיעים מאוד על הצונאמי."
חלק מההסבר טמון גם בהתרעות היעילות, אמרו המומחים. לדבריו של גוסיאקוב, מרכזי האזהרה לצונאמי בקמצ'טקה ובסחלין פרסמו התרעות בזמן. עד כה לא דווח על הרוגים מצונאמי.
הגלים גרמו להתנתקות רציף בקרסנט סיטי, אך לא דווח על נפגעים. רבינוביץ' אמר שההתרעות היו יעילות מאוד הפעם, ואיפשרו לאנשים להתפנות מאזורים חופיים, להוציא סירות מהנמל ולהתכונן.
"כשאתה נמצא בצד השני של האוקיינוס השקט, יש לך קצת יותר זמן להתריע ולהכין את כולם", אמרה דורה.
אבל לא תמיד כך הדבר. היא הזכירה שאירוע באזור קו השבר של קסקדיה, מול חופי ארצות הברית המערבית, יכול להתרחש תוך דקות עד שעות – בלי זמן התראה משמעותי.
מלגאר הדגיש כי מוקדם מדי לקבוע בוודאות שלא התרחש נזק חמור מצונאמי. בעולם שבו אנשים התרגלו לראות שידורי אסון בזמן אמת ברשתות החברתיות, יידרש מחקר קפדני של נתוני לוויין ובדיקות בשטח כדי לברר את גובה הגלים שפגעו בחופי רוסיה, ובמיוחד בחצי האי קמצ'טקה הדל-אוכלוסין.
גם אם ההשפעה בהוואי ובחוף המערבי של ארצות הברית הייתה מזערית, מלגאר הגדיר זאת כ"סיפור הצלחה" בזכות ההתרעות והתגובה המהירה.
חלק ממערכות ההתרעה יושמו בעקבות רעידות אדמה וצונאמי קטלניים יותר בעבר. הרעידה מ-1952 סמוך לקמצ'טקה גרמה נזק כבד בהוואי, וברעידה בעוצמה 8.6 באיי אליושיין באלסקה ב-1946 נהרגו 159 בני אדם בהוואי. אסונות אלו הובילו להקמת מרכזי האזהרה לצונאמי של ארצות הברית, הפועלים במסגרת המנהל הלאומי לאוקיינוסים ואטמוספירה (NOAA). "כל התרעה, אפילו חלקית, היא הצלחה עצומה", אמר מלגאר.