ראשית תקפה וושינגטון את מתקני הגרעין של איראן. לאחר מכן הודיע שלשום (ב') הנשיא דונלד טראמפ על הפסקת אש בין ישראל לאיראן, וסיים את מה שכינה "מלחמת 12 הימים" תוך קריאה לשני הצדדים לנהוג באיפוק, גם כשדיווחים על הפרות המשיכו לזרום. ולאורך כל התקופה הזו, סין, שיש לה הרבה להפסיד מהסכסוך המתפתח ושאיפות למנף את השפעתה באזור, בחרה לשבת מנגד מול ההתפתחות הגיאופוליטית הדרמטית.
"לסין יש יכולת מועטה להשפיע ישירות על המצב", אמר ד"ר ויליאם פיגרואה, מומחה ליחסי סין-איראן מאוניברסיטת חרונינגן בהולנד. "סין לא מרוויחה משום סוג של סכסוך רחב יותר", הוסיף, "אבל גם אין לה יכולת להשפיע עליו צבאית".
סין תלויה במידה רבה בנפט ובגז מהמזרח התיכון, כאשר כמחצית מייבוא הנפט הגולמי הימי שלה עובר דרך מיצר הורמוז – רצועת מים צרה הסמוכה לחופי איראן – כך לפי חברת ניתוח האנרגיה וורטקסה. השבוע אף דן הפרלמנט האיראני באפשרות לסגור את המיצר, כך דיווחו כלי התקשורת הממלכתיים בטהרן.
הכי מעניין
מצר הורמוז, נתיב מים חיוני לסחר עולמי בנפט ובגז | צילום: EPA
איראן עצמה, הנתונה למשטר עיצומים כבד, תלויה בסין כקניינית מרכזית של הנפט שלה. לפי הערכות וורטקסה, הייבוא הסיני יגיע ביוני ל-1.5 מיליון חביות ביום – כמעט כולן דרך מיצר הורמוז.
למרות הרקע הזה, ניכרו השבוע רק סימנים מוגבלים לדיפלומטיה סינית: עוזר שר החוץ ליו בין דן בהתפתחויות עם שגריר איראן החדש בבייג'ינג ביום שני, ובכירים סינים הצטרפו לרוסיה ופקיסטן בהצעת טיוטת החלטת או"ם להפסקת אש מיידית ביום ראשון. אבל בפועל, ארצות הברית הייתה זו שהופיעה כמעצמת התיווך המרכזית.
גם כשוושינגטון קיוותה למעורבות סינית, בייג'ינג נראתה כמי שאינה מסוגלת – או אינה מעוניינת – להתערב. ביום ראשון קרא מזכיר המדינה מרקו רוביו לסינים בראיון ל"פוקס ניוז" ללחוץ על איראן שלא לסגור את מיצר הורמוז, והזהיר כי צעד כזה יהיה "התאבדות כלכלית" מצד טהרן, נוכח התלות הסינית במעבר.
דובר משרד החוץ הסיני, גואו ג'יאקון, טען שסין "שמרה על ערוצי תקשורת" עם עמיתיה האיראנים ו"מוכנה לעבוד יחד... כדי לשפר את התיאום", אך לא ברור אם ננקטו בפועל צעדים כלשהם.
צילום לווייני: מפרץ עומאן ואזור מקרין בדרום איראן ובדרום מערב פקיסטן, מיצר הורמוז והחוף הצפוני של עומאן | צילום: AFP
ליו זונגיי, חוקר בכיר במכוני שנחאי ללימודים בינלאומיים – גוף המקורב לממשלה – טען כי בייג'ינג רואה בבקשתו של רוביו מידה של צביעות, שכן "ארצות הברית פתחה במלחמה וכעת מבקשת מסין לשכנע את איראן להימנע מצעד תגובתי – זו בריונות בלתי סבירה", כלשונו.
"מלבד זאת", אמר ד"ר גדליה אפטרמן ממכון אבא אבן באוניברסיטת רייכמן, "לא ברור אם סין בכלל יכולה לשכנע את איראן. וגם אם כן – הם בוודאי לא ירצו לעשות זאת לבקשתו של רוביו".
בעבר ניסתה סין לקדם את עצמה כמעצמת שלום אזורית, למשל כששימשה מתווכת לפיוס בין איראן לערב הסעודית ב-2023, וניסתה לקדם אחדות פנים-פלסטינית ב-2024. אך מומחים מציינים כי לפריצות הדרך הדיפלומטיות הללו הייתה השפעה מוגבלת, וכי הנוכחות המרכזית של סין באזור נותרה מסחרית בעיקרה. ארצות הברית, לעומת זאת, נוכחת במזרח התיכון באופן מדיני וצבאי, עם בריתות אזוריות ובסיסי קבע.
ליו העריך שגם הפעם, מעבר להצהרות וייתכן שגם סיוע הומניטרי, סין תעשה מעט מאוד.
למעשה, הצעדים המוחשיים ביותר שנקטה בייג'ינג נועדו להגן על אינטרסים מיידיים: לפי משרד החוץ הסיני, יותר מ-3,000 אזרחים סינים פונו מאיראן, ו-500 נוספים מישראל. סרטון רשמי שכותרתו "שיבה הביתה" תיעד את המבצע, כולל דיפלומטים מנופפים בדגלים.
"ארצות הברית זו שפתחה במלחמה, ועתה היא דורשת מסין להרגיע את האיראנים – זה מגוחך"
גם דאגתה של סין ממיצר הורמוז באה לידי ביטוי – איגוד חברות הספנות הסיני, גוף ממשלתי, הנחה את החברות לדווח מדי יום על תנועת כלי שיט באזור.
לסין ישנם מקורות נפט נוספים, בעיקר ברוסיה, והיא מנסה לבזר את נתיבי האספקה שלה. רכיב מרכזי במאמץ זה הוא נמל גוואדר בפקיסטן – פרויקט ענק במימון בייג'ינג, כחלק מהמסדרון הכלכלי סין–פקיסטן. אך ליו הדגיש שהנמל עדיין רחוק מלהיות תחליף ממשי למיצרים, שכן אין בו תשתיות טיפול ואחסון בהיקף מספק.
בייג'ינג עוקבת בדריכות גם אחר טראמפ עצמו, בתקווה ללמוד על כוונותיו הכלליות – ובפרט על מדיניותו כלפי מוקדי סכסוך קרובים יותר לבית, כמו טייוואן.
"נכונותו של טראמפ להפעיל כוח צבאי באיראן עשויה לגרום לבייג'ינג להניח שארצות הברית תגיב ביתר נחישות גם במקרה של עימות על טייוואן", אמר אפטרמן. "ההתערבות במזרח התיכון עשויה להדאיג את בייג'ינג גם בהקשר הפסיפי".
פו קונג, נציגה הקבוע של סין באו"ם, נואם במהלך ישיבת מועצת הביטחון של האו"ם בנושא איומים על השלום והביטחון הבינלאומיים במטה האו"ם | צילום: AFP
מומחים אחרים הוסיפו כי מעורבותו המחודשת של טראמפ באזור עלולה להסיט את המשאבים והקשב האמריקני מהעימות הכלכלי והגיאו-אסטרטגי עם סין. "לארצות הברית יש רוחב פס פוליטי ואסטרטגי מוגבל", אמר מוחמד אל-סודיירי, חוקר סין והמזרח התיכון באוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה. "יש סיכון שהיא תיגרר לבוץ שלא תכננה".
ויש מי שרואים דווקא יתרון תדמיתי למעצמה הסינית: ד"ר ג'ון דלורי, מומחה לסין בחברה האסייתית, טען כי השימוש האמריקני בכוח – מול הגישה הרכה של סין – עשוי לאפשר לבייג'ינג להצטייר כמעצמה רציונלית ואחראית יותר.
"שי ג'ינפינג מתעורר בבוקר ורואה את אמריקה שוב תקועה במזרח התיכון", אמר דלורי. "בעוד ארצות הברית תילחם במלחמות לא פופולריות – סין תוכל להציג את עצמה ככוח על עולמי של דיפלומטיה ופשרה".