מעמקי פורדו ועד כור בושהר: המטרות, הנזק והחשש מנשורת גרעינית

סיכול פיתוח נשק גרעיני איראני היה במשך עשורים מטרה מרכזית של מדיניות ארצות הברית וישראל כלפי הרפובליקה האסלאמית.

התוכנית הגרעינית של איראן קיימת, על צורותיה השונות, מאז שנות ה־50, כאשר שלטה במדינה מונרכיה שנתמכה על ידי ארצות הברית, וושינגטון אף עודדה את פיתוחה של תוכנית גרעין אזרחית. לאחר המהפכה האסלאמית בשנת 1979, פנתה איראן - שהפכה לרפובליקה אסלאמית - לרוסיה ולסין כדי לבסס את יכולות הגרעין שלה. בשלהי שנות ה־90 ובתחילת שנות ה־2000, פעלה איראן בגלוי לקידום מחקר בתחום הנשק הגרעיני, אך הצהירה כי הפסיקה את תוכנית הנשק הגרעיני שלה בשנת 2003.

מאז ועד היום, המשיכה איראן לקיים תוכנית גרעין אזרחית, אם כי תחת מגבלות שהושתו במסגרת הסכם הגרעין - הסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית (JCPOA) - שנחתם בשנת 2015 ונשמר עד שנה לאחר פרישתו החד-צדדית של ממשל טראמפ מההסכם בשנת 2018. איראן טוענת כי תוכניתה הגרעינית נועדה לצורכי ייצור אנרגיה אזרחית בלבד, אולם אנליסטים וממשלות המערב טוענים מזה זמן רב כי מטרתה האמיתית של טהראן היא להשיג נשק גרעיני.

ביום שישי, פתחה ישראל בגל תקיפות באיראן, ובכללן גם נגד מתקני הגרעין. להלן מה שידוע בשלב זה על האתרים שהותקפו, הקשיים בהשמדתם, והסכנות הגרעיניות האפשריות שנובעות מהתקיפות.

מתקן הגרעין בנתנז

באיראן פועלים שני מתקנים שבהם מועשר אורניום באמצעות צנטריפוגות, לצורך ייצור דלק גרעיני להפעלת כורים אזרחיים - ללא דלק זה, לא ניתן לבנות נשק גרעיני. חיסול שני המתקנים הללו הוא יעד מרכזי של ישראל.

במהלך גל התקיפות הראשון ביום שישי, תקפה ישראל את מתקן העשרת האורניום המרכזי של איראן - מתקן נתנז.

המתקן, שנבנה בסתר ופורסם לראשונה בשנת 2002, מסוגל - לפי הצהרת איראן משנת 2021 - להעשיר אורניום לרמה של 60%, שהיא קרובה מאוד לרמה של 90% הנדרשת לייצור אורניום לנשק גרעיני. נתנז נחשב לאחראי לרוב ייצור האורניום המועשר באיראן, שכן הוא מכיל הרבה יותר צנטריפוגות מהמתקן השני. המתקן ממוקם יותר מ־160 ק"מ מדרום־מזרח לטהראן, והוא בנוי חלקית מעל הקרקע וחלקית מתחתיה, דבר שהופך אותו ליעד נגיש יחסית לתקיפות אוויריות.

הארגון האיראני לאנרגיה אטומית אישר שהמתקן ניזוק בתקיפות הישראליות, וכי זוהתה בו נוכחות של זיהום כימי ורדיואקטיבי. אמנם היקף הנזק אינו ברור, אך לפי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA), החלק התת־קרקעי של המתקן - שבו ממוקמות הצנטריפוגות - ספג פגיעה ישירה. יו"ר הסוכנות, רפאל גרוסי, אמר ל-BBC ביום שני כי הצנטריפוגות בנתנז "ניזוקו קשות, אם לא הושמדו כליל".

מבצע "עם כלביא" איננו התקיפה הראשונה על נתנז. בשנת 2010, תוכנת מחשב זדונית בשם Stuxnet - שלפי מקורות אמריקנים הייתה פעולה משותפת של ישראל וארצות הברית - שיבשה את פעולת הצנטריפוגות במתקן. שני פיצוצים נוספים אירעו במתקן בשנים 2020 ו־2021. איראן האשימה את ישראל, אך זו לא לקחה אחריות. בכל אחת מהפעמים תוקן המתקן לאחר התקיפה.

מתקן ההעשרה בפורדו

קיומו של מתקן ההעשרה השני, פורדו, נחשף בשנת 2009 לאחר שנבנה בסתר. פורדו נועד, על פי פרסומים רשמיים, להעשיר אורניום לרמת טוהר של 20%, אך בדיקת פקחי הסבא"א במרץ 2023 גילתה בו דגימות של אורניום מועשר ברמה של 83.7%.

המתקן, שהוקם בבסיס טילים לשעבר ונמצא כ־160 ק"מ מדרום לטהראן, סמוך לעיר קום, חצוב לתוך הר ונמצא מאות מטרים מתחת לפני הקרקע. אף שמספר הצנטריפוגות בו קטן בהשוואה לנתנז, עומקו הרב של המתקן מעניק לו הגנה משמעותית מפני תקיפות אוויריות.

ישראל לא כללה את פורדו בגל התקיפות הראשוני, אך לפי דיווחים שהועברו לסבא"א על ידי הרשויות באיראן, תקפה מטוסים ישראליים את האזור הסמוך לפורדו שעות לאחר תקיפת נתנז. רפאל גרוסי אמר ביום שני כי לא אותרו סימני נזק במתקן.

אנליסטים טוענים כי ניתן להשמיד את פורדו באמצעות מספר פצצות חודרות בונקרים מדגם GBU-57 A/B, הידועות כ"מפלצות חודרות", שנועדו להשמיד מטרות בעומק רב. עם זאת, לישראל אין את הפצצות הללו או את המטוסים המסוגלים לשאת אותן. לארצות הברית יש את שניהם.

מרכז הגרעין באספהאן

באספהאן ממוקם המתקן שבו ממירים אורניום טבעי לגז אורניום הקספלואוריד, אשר מוזרם אל הצנטריפוגות במתקני נתנז ופורדו - כך על פי היוזמה למניעת איום גרעיני (NTI), ארגון אמריקאי מבוסס בוושינגטון. ישראל תקפה את אספהאן ביום שישי, וגרוסי אישר ביום ראשון כי ארבעה מבנים נפגעו, כולל מתקן ההמרה.

בערב התקיפה הודיעה איראן על כוונתה להתחיל בהקמת מתקן העשרה שלישי. ההכרזה באה כתגובה לצעד חסר תקדים של גינוי מצד סבא"א, אשר קבעה כי איראן לא עמדה בהתחייבויותיה לאי-הפצה, והתריעה על אפשרות של סנקציות.

כורים גרעיניים

התוכנית הגרעינית של איראן כוללת גם את כור בושהר - מתקן גרעין מסחרי בדרום איראן - ואת מרכז המחקר הגרעיני בטהראן, שבו נמצא כור מחקר קטן שסופק על ידי ארצות הברית לשלטון הקודם בשנת 1967.

הסיכון הגדול ביותר לנשורת גרעינית עלול להתרחש במקרה שישראל תבחר לתקוף כור גרעיני פעיל. חומרים מהכור עצמו או דלק משומש המאוחסן בבריכות קירור עשויים לגרום לאירוע דומה לאסון בצ'רנוביל (1986) או בפוקושימה (2011).

"האתר המדאיג ביותר הוא כור בושהר", אמר ניקולס רות', מנהל תחום ביטחון חומרים גרעיניים ב־NTI.

חשש מנשורת גרעינית

מדינות ערביות באזור איראן, ובהן קטאר, הביעו דאגה מאפשרות של זיהום רדיואקטיבי. בכיר במדינות המפרץ, שהתראיין בעילום שם בשל רגישות הנושא, אמר כי ממשלתו חוששת במיוחד מפגיעה באתרים גרעיניים שעלולה להוביל לפיצוץ שישחרר חומרים גרעיניים לאזור.

עם זאת, מומחים גרעיניים מציינים כי תקיפות של מתקנים תת-קרקעיים או של אורניום מועשר אינם צפויים לגרום לזיהום רדיואקטיבי משמעותי מחוץ למתקנים, בשל טיב החומרים ואופן פיזורם.

"הקרינה, שמורכבת בעיקר מחלקיקי אלפא, מסוכנת בעיקר בשאיפה או בליעה", הסביר גרוסי לוועד המנהלים של סבא"א ביום שני. "הסיכון ניתן לניהול בעזרת ציוד מגן נשימתי בתוך המתקנים שנפגעו".

החשש המרכזי הוא דווקא מהשתחררות ענן גזים רעילים - העלול להיווצר כשגז אורניום הקספלואוריד בא במגע עם לחות מהאוויר, מה שיוצר חומצה הידרופלואורית - גז מסוכן במיוחד. "הדיבורים על מתקנים שהופכים ל'פצצות מלוכלכות' אינם מגובים מדעית", אמר אדווין ליימן, מנהל בטיחות הכוח הגרעיני ב־NTI. "אבל הסכנה הכימית - ממשית לחלוטין".

הסיכון הגבוה ביותר הוא לעובדים הנמצאים בקרבת המקום. פורדו ונתנז רחוקים יחסית מאזורים מיושבים, והגז יתפזר למרחק של כמה קילומטרים בלבד מהאתר.

היקף הסיכון תלוי גם באופי הפיצוץ - האם הוא ימוטט את ההר שבו טמון פורדו (ובכך יבלום את פליטת החומרים), או שמא ייווצר מכתש שיאפשר לחומרים הרעילים להימלט החוצה.