במקרה שארצות הברית תצטרף בקרוב למלחמה המסלימה בין ישראל לאיראן, אחת המטרות הסבירות ביותר תהיה השמדת או לפחות שיבוש משמעותי של מתקני ההעשרה הגרעיניים התת-קרקעיים של הרפובליקה האסלאמית.
משימה כזו צפויה ליפול על קומץ מפציצים אסטרטגיים של חיל האוויר האמריקני, המסוגלים לשאת פצצות מונחות מדויקות במשקל 13,600 קילוגרם, המיועדות לחדירה והשמדה של מטרות תת-קרקעיות.
הפצצה הזו – GBU-57 – ידועה בכינויה "פצצת פיצוח בונקרים" או MOP (Massive Ordnance Penetrator).
הכי מעניין
מה הופך את מפצחת הבונקרים לכלי המתאים למשימה?
התשובה טמונה בכינויה. ה-MOP תוכננה במיוחד לפגיעה במתקנים עמוקים ומבוצרים כמו בונקרים ומנהרות. המבנה האווירודינמי שלה, הסגסוגת הכבדה שממנה היא עשויה, ומשקלה החריג, מאפשרים לה לחדור את שכבות הקרקע ולהתפוצץ בעומק הרצוי, כך לפי חיל האוויר האמריקני.
פצצה GBU-57 | צילום: AFP
על אף שמדובר בנשק הקונבנציונלי הכבד ביותר בארסנל של ארה"ב, היא לא נועדה ליצירת הרס נרחב על פני שטח גדול, אלא לפגיעה מדויקת וממוקדת במטרות מחופרות היטב. ההנחיה מתבצעת באמצעות ג'י-פי-אס והמפקדים מסתמכים על הדיוק הזה כדי להרוס מה שפצצות רגילות אינן מסוגלות לחדור אליו. לפי מומחים, לא פורסמו דיווחים פומביים על שימוש מבצעי בפצצה עד כה.
גורמים במערכת הביטחון האמריקנית מסרו שה-MOP מסוגלת לחדור עד לעומק של כ-61 מטרים, אך לפי טרוור בול, טכנאי סילוק פצצות לשעבר בצבא האמריקני, יכולתה כיום ככל הנראה גבוהה אף יותר, בעקבות שדרוגים בעשורים האחרונים.
על אף שישראל הסתמכה על תחמושת אמריקנית למערכות האוויריות שלה בעזה, בלבנון ובאיראן, מטוסי הקרב שלה אינם מותאמים לנשיאת פצצות מסוג MOP. לפי חיל האוויר האמריקני, המפציץ היחיד שיכול לשאת את הפצצה הוא ה"B-2 ספיריט" מפציץ חמקן תת-קולי שמתאים לתדלוק אווירי ולביצוע טיסות ארוכות טווח.
מטוס B-2 והפצצה | צילום: מתוך ויקיפדיה
בידי חיל האוויר האמריקני ישנם כיום 19 מטוסי B-2 מבצעיים. המטוס ביצע בעבר משימות בטווחים יוצאי דופן: במלחמת קוסובו בסוף שנות ה-90, טייסים המריאו מבסיס ויטמן במיזורי לתקיפת מטרות וחזרו ישירות; בשנת 2017, שני מטוסי B-2 טסו במשך 34 שעות לתקיפת מחנות דאעש בלוב.
שדרוגים שנערכו לאחרונה ל-MOP כללו פתרון ל"בעיית אינטגרציה" עם מטוסי B-2, כך לפי חיל האוויר האמריקני. בנוסף, נבחנת טכנולוגיה חדשה שנועדה לסייע בהשמדת מטרות גם כאשר אין מידע מודיעיני מלא על מבנה תת-קרקעי. לפי בול, מנגנון חכם שמותקן בפצצה מסוגל לזהות חללים – כמו חדרים או קומות – לאורך החדירה, ולהתפוצץ בדיוק במיקום האופטימלי.
היכולת הזו עשויה להיות מכרעת אם יתברר כי יש צורך לתקוף את אותה מטרה מספר פעמים. לא ברור האם הטכנולוגיה כבר נמצאת בשימוש מבצעי.
אילו מתקני גרעין איראניים מהווים יעד?
המתקן העמוק והמבוצר ביותר באיראן הוא פורדו, הממוקם דרומית-מערבית לטהראן וחצוב כולו בצלע הר. לפי דיווח של הוושינגטון פוסט מ־2012, פקחי סבא"א שצפו במתקן תיארו מערך של מנהרות עם קירות עבים ודלתות חסינות פיצוץ, כאשר חלק מהבונקרים מוגנים על ידי עד 91 מטרים של סלע.
לפי הצהרות איראניות, פורדו נועד להעשיר אורניום לרמה של 20 אחוזים. אך בדו"ח שפרסמה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ב-31 במאי נמצא שאיראן האיצה את ייצור האורניום המועשר לרמה של 60 אחוז – קרוב מאוד לרמה של 90 אחוז הנדרשת לפצצה גרעינית.
מומחים מזהירים כי גם תקיפה מוצלחת שתשמיד את הצנטריפוגות בפורדו לא תסיים בהכרח את תוכנית הגרעין האיראנית. ייתכן שקיימים מתקנים נוספים או מאגרי חומר בקיע שאינם ידועים לפקחי סבא"א, כך לדברי ריצ'רד נפיו, לשעבר ראש צוות המשא ומתן הגרעיני האמריקני וכיום עמית במכון וושינגטון. "גם אם פורדו יתאדה מחר, החששות יישארו כבדים מאוד", אמר.
האם התקיפות הישראליות כבר פגעו בתוכנית הגרעין?
לפי תחקיר של הוושינגטון פוסט, מתקני הגרעין לא ניזוקו באופן בלתי הפיך בגלי התקיפות הראשונים שביצעה ישראל, בהתבסס על הצהרות רשמיות וסרטונים שפורסמו. אמנם נרשמה תקיפה בסמוך לפורדו, אך לא דווח על פגיעה ישירה במתקן התת-קרקעי בעצמו.
באתר נתנז – המתקן המרכזי הנוסף – נגרם נזק למבנים ותשתיות, לרבות מערכת החשמל. לדברי מנכ"ל סבא"א רפאל גרוסי, נהרס גם חלק מהמתחם הקרקעי המכונה "מפעל העשרת דלק פיילוט".
בתחילה נטו אנליסטים שסקרו תצלומי לוויין להניח שמתקני ההעשרה התת-קרקעיים בנתנז לא נפגעו. אך בפוסט שפירסמה סבא"א ברשת X ביום שלישי צוין כי הניתוחים העדכניים שלה "מצביעים על פגיעות ישירות באולמות ההעשרה התת-קרקעיים".
אתרים נוספים שנפגעו – על פי דיווחי צה"ל – כוללים את מפעל האורניום המתכתי באיספהאן, מתחם צבאי בפארצ’ין, כור המים הכבדים באראק ותחנת הכוח הגרעינית בבושהר. גרוסי אישר פגיעה באיספהאן, אך ציין שבושהר לא הייתה יעד ולא הושפעה.