בתקופת הברונזה הקדומה, הונחה כיכר לחם מתחת לסף הדלת של בית חדש שנבנה במה שהיום הוא מרכז טורקיה. כעת, יותר מ-5,000 שנה לאחר מכן, חשפו הארכיאולוגים את הלחם - ועזרו  למאפייה מקומית לשחזר את המתכון. לקוחות רבים עומדים בתור כדי לטעום ממנו.

הלחם עגול ושטוח, בדומה לפיתה, בקוטר של 12 ס"מ. הוא התגלה במהלך חפירות באתר קולואובה (Kulluoba), סמוך לעיר אסקישהיר שבמרכז אנטוליה ("אסיה הקטנה"). "זה הלחם האפוי העתיק ביותר שהתגלה במהלך חפירה, והוא הצליח לשמר את צורתו במידה רבה", אמר מוראט טורקטקי, ארכיאולוג ומנהל החפירה. "למצוא לחם בחפירות זה דבר נדיר. לרוב מוצאים רק פירורים", סיפר ל-AFP. "אבל כאן הוא נשמר בזכות העובדה שנשרף ונקבר".

הלחם נחרך ונקבר תחת פתח הבית שנבנה סביב שנת 3,300 לפנה"ס, לאחר שחתיכה ממנו נקרעה - אולי כחלק מטקס. "זה גורם לנו לחשוב על פולחן של שפע", הוסיף טורקטקי.

"התרגשנו מהתגלית"

הלחם החרוך נחשף בספטמבר 2024, ומהשבוע שעבר הוא מוצג במוזיאון הארכיאולוגי של אסקישהיר. "התרגשנו מאוד מהתגלית", אמרה ראשת העיר איישה אונלוג'ה. "שוחחתי עם מנהל החפירות ותהיתי אם נוכל לשחזר את הלחם הזה".

מהבדיקות עלה כי הלחם נאפה מקמח גס של חיטת אמר (emmer), זן עתיק של חיטה, בשילוב זרעי עדשים, ותסיסתו בוצעה באמצעות עלה של צמח לא מזוהה. מכיוון שזרעי אמר עתיקים כבר אינם קיימים בטורקיה, בחרה העירייה להשתמש בחיטת קאווילג'ה (Kavilca) - זן קרוב לאמר - יחד עם בורגול ועדשים, כדי להתקרב ככל האפשר למתכון המקורי.

במאפיית "חלק אקמק" ("לחם העם"), שפועלת ביוזמת העירייה ומציעה לחם במחיר מוזל, מייצרים מדי יום כ-300 כיכרות של לחם קולואובה – כולן בעבודת יד. "שילוב של קמח חיטה מסורתי, עדשים ובורגול יוצר לחם עשיר, משביע, דל גלוטן וללא חומרים משמרים", אמרה מנהלת המאפייה סראפ גולר.

הלחמים הראשונים, במשקל 300 גרם ובמחיר של 50 לירות טורקיות (כ-1.28 דולר), אזלו תוך שעות. "הזדרזתי להגיע כי פחדתי שלא יישאר", סיפרה הלקוחה סוזן קורו. "אני סקרנית לטעום את הלחם העתיק הזה".

עמיד לבצורת

תרבות קולואובה נותרה ברובה בגדר תעלומה, שכן לא נמצאו כתבים מתקופה זו. באזור חיו באותה תקופה החאתים, עם אנטולי שקדם לחיתים. "קולואובה הייתה יישוב עירוני בינוני שעסק במסחר, חקלאות, מלאכה וכרייה, עם סדר משפחתי וחברתי ברור", אמרה הארכיאולוגית דניז סרי.

העניין בלחם הוביל גם להתעוררות מחודשת בנוגע לגידול חיטים קדומות, שמתאימות יותר לתנאי בצורת. המחוז שבעבר היה עשיר במקורות מים, סובל כיום מהתייבשות. "אנחנו ניצבים מול משבר אקלים, ועדיין מגדלים תירס וחמניות שדורשים מים רבים", אמרה ראשת העיר אונלוג'ה. "עלינו ללמוד מאבותינו ולעבור לגידולים שצורכים פחות מים", הוסיפה.

אונלוג'ה שואפת להחזיר את חיטת קאווילג'ה לגידול באזור, בשל עמידותה לבצורת ולמחלות. "יש צורך במדיניות ממשלתית חזקה. גידול חיטה עתיקה יהיה צעד סמלי בכיוון הנכון", אמרה. "האדמה הזו שמרה את הלחם במשך 5,000 שנה והעניקה לנו אותו במתנה. יש לנו חובה להגן על המורשת הזו ולהעבירה הלאה".