קטאר היא מדינה זעירה בעלת משאבי אנרגיה אדירים, שמשתמשת בכספה לקידום השתלטות של האסלאם על העולם. כחלק ממהלך זה היא התומכת הגדולה ביותר של אוניברסיטאות במערב במענקי מחקר למחלקות העוסקות במזרח התיכון, ומכתיבה כך את תוכני הלימוד שם ואת בחירת המורים והחוקרים. התוצאה היא תכנים אנטישמיים, אנטי־ישראליים, והעלמת הצדדים הרצחניים והג'יהאדיסטיים של האסלאם.

רשת התקשורת הממשלתית של קטאר, אל־ג'זירה, חותרת בערבית תחת המשטרים המתונים במזרח התיכון, ומסיתה את מדינות המערב נגד ישראל באנגלית מצוחצחת. אל־ג'זירה גם תרמה לפריצת מלחמת האזרחים המדממת של האביב הערבי, שהרוגיה נספרים במיליונים. את ביטחונה ומחיקתה מרשימת המדינות התומכות בטרור קנתה קטאר באמצעות הקמת בסיס צבאי אמריקני ענק בשטחה, ואת אירוח המונדיאל השיגה באמצעות שיחוד הגורמים המחליטים.

עזמי בשארה, חבר כנסת לשעבר שסייע לחיזבאללה, מצא מקלט בקטאר, ומשם הוא ממשיך להסית נגד ישראל. קטאר מקדמת את האידיאולוגיה הרצחנית של האחים המוסלמים, ומממנת את ארגוני הטרור חמאס ואל־קאעידה. אף שחורבן ישראל הוא מטרתה המרכזית, באופן תמוה היא אינה מוגדרת בישראל כאויב - מה שמאפשר לאנשי עסקים, כולל קצינים בדימוס, לשמור איתה על קשרים ענפים מבלי לעבור על החוק.

קשה להימנע מההשוואה לימי אוסלו, כשאז הולבן אש"ף בידי ממשלת השמאל שקמה ב־1992, זמן קצר לאחר שהוגדר כארגון טרור שהמגע איתו אינו חוקי. מהרגע שהאויב הפך לפרטנר, הפכו כל הקשרים איתו לחוקיים. אש"ף ניצל זאת כדי להפוך את הקשרים לכדאיים לישראלים שזיהה כמועילים.

דב וייסגלס, עורך דינו האישי של אריאל שרון וראש לשכתו, היה המקדם והמייצג של הקזינו ביריחו, שהיה בבעלות חלקית של אש"ף. את הניצחון בבחירות 2001, שבהן נבחר שרון, חגגו בצוותא וייסגלס, עמרי שרון ומוחמד רשיד – איש הכספים המרכזי של יאסר ערפאת. שמעון שבס, מנכ"ל משרד ראש הממשלה יצחק רבין, ייצג לאחר פרישתו את חברת הניהול של הקזינו תמורת סכום חודשי נאה. יוסי גנוסר, איש שב"כ שעמד במרכז שתי שערוריות ענק, היה לאחר פרישתו מקורב מאוד ליאסר ערפאת, והתעשר מעסקאות ייבוא והפצה ברשות הפלסטינית. כל הפעילויות הללו היו מסריחות, אבל חוקיות.

עזרד לב עבד עם גינוסר בניהול ההשקעות של הרשות, ולאחר פרוץ מלחמת אוסלו – המכונה "האינתיפאדה השנייה" – הבין שהכספים שהוא מנהל מממנים טרור. בספרו "בתוך הכיס של הראיס" חשף לב את מערכת הקשרים הכספיים שצמחו בין ראשי אש"ף לגורמים ממסדיים, פוליטיים, ביטחוניים וכלכליים ישראליים. אלו התעשרו בתוך שנים ספורות, תוך העלמת עין משתלמת מהמהות האמיתית והמדממת של ה"שלום". לב הוכיח כיצד מימנה ישראל את הטרור נגד אזרחיה, בייחוד בתקופת פרוץ מלחמת הטרור במלוא היקפה. הוא הגדיר בספרו את גנוסר כסוכן בפועל של ערפאת לשאיבת מידע ולהטעיית הצמרת בישראל. "אוסלו הייתה מרחב פסיכולוגי וירטואלי שהכול מותר בו", סיכם לב.

כידוע, קטאר נתנה כספים לחמאס לפני המלחמה. מצד אחד היא מימנה את הטבח ואת החטיפות, ומצד שני היא נהנית ממעמד המתווכת. בפגישה עם משפחות חטופים ניסה שליט קטאר לשחד את אמו של חטוף כשהציע לקנות את החברה שבניהולה. לוביסטים של קטאר מנסים לפתות בכסף גדול יועצי תקשורת המסייעים למשפחות החטופים – וכל זה במקביל לעסקאות מסועפות עם קצינים בדימוס ובכירים בישראל.

נקודת התורפה של קטאר היא שבריריות הלגיטימציה שלה על רקע תמיכתה בכוחות הג'יהאד מתועבים, וכן חששה מאובדן רשת הביטחון האמריקנית בעקבות אובדן לגיטימציה. מדוע ישראל אינה משתמשת בחולשה הזו ומערערת את הלגיטימציה הזו, לפחות כלחץ בנושא החטופים? למה במקום לאיים עליה, ישראל מתחנפת לקטאר? למה קטאר אינה מוגדרת כמדינת אויב – מה שישים קץ לשותפויות כלכליות עם מדינה מושחתת וארסית? האם ישראל נמצאת כבר בתוך הכיס של האמיר?