המדיה חברתית היא שדה קרב. קרקע פורייה לוויכוחים, שבה מיליוני לוחמי מקלדת מבלים שעות בלחימה עם אנשים שהם לעולם לא יפגשו. אני אחת מהם. לא בגלל שאני נהנית מזה, אלא בגלל שיש משהו שאכפת לי ממנו: האמת.
עוד כתבות בנושא
אך אפילו כשאני משוטטת בתגובות לפוסטים כלא יותר מתיירת, משפט אחד תמיד בולט. הוא מגלה כיצד, ברגע שהטיעונים נגמרים, דעות קדומות תופסות את מקומן במהירות.
"אתם היהודים תמיד משחקים את הקורבן". "תפסיקו להפוך את עצמכם לקורבנות". או, למי שלא מוכן להשקיע אפילו את המאמץ הקל ביותר, מדבקה: "כרטיס הקורבן שלך נדחה".
הכי מעניין
האירוניה היא שכמעט ואין האשמות שתואמות את ההיסטוריה היהודית פחות מזו.
נופלים וקמים
כן, יהודים היו קורבנות. של פוגרומים, רדיפות, גירוש מארצות רבות וניסיונות רצח עם - ג'נוסייד אמיתי. אירועים אלה אינם חלק מהעבר הרחוק בלבד; הם חלק מהמציאות האמיתית שלנו היום. זו לא שאלה של דעה. אלה עובדות מתועדות וניתנות בקלות לאימות.
עם זאת, להיות קורבן אינו זהה לאימוץ קורבנוּת.
כן, ליהודים יש זיכרון ארוך והם מחויבים לא לשכוח לעולם. אבל לדעת ולזכור מה קרה זה לא כמו להפוך את מה שאתה יודע וזוכר לזהות שלך. לאורך ההיסטוריה היהודית, דפוס אחד חוזר על עצמו שוב ושוב: יהודים תמיד מצאו דרך לקום ולהתקדם.
עוד כתבות בנושא
במשך מאות שנים, יהודים חיו מפוזרים ברחבי העולם. כל גירוש פירושו התחלה חדשה במקום חדש. והתחלה חדשה, שוב ושוב, לימדה אותם להסתגל ולהשקיע בדבר האחד שאף אחד לא יכול היה לקחת מהם לעולם: ידע.
כלכלנים והיסטוריונים כמו מריסטלה בוטיצ'יני וצבי אקשטיין, מחברי הספר "המעטים הנבחרים: כיצד עיצב החינוך את ההיסטוריה היהודית", טוענים כי מחויבות קמאית זו לאוריינות וחינוך עזרה לעצב את העם היהודי. עם הזמן, קהילות יהודיות הפכו לבעלות ייצוג לא פרופורציונלי במקצועות כמו רפואה, משפטים, חינוך ומסחר.
אין זה צירוף מקרים, אם כן, שלמרות שהם מהווים רק 0.2% מאוכלוסיית העולם, יהודים ואנשים ממוצא יהודי קיבלו כ-22% מכלל פרסי הנובל אי פעם.
פרופ' ישראל אומן לאחר זכייתו בפרס נובל בכלכלה | צילום: AFP
הצורך המתמיד להתחיל מחדש, לפתור בעיות ולבנות מחדש - לעתים קרובות תוך כדי התמודדות עם רדיפה והדרה - הפך את יכולת ההסתגלות לאחד מכוחותיו המגדירים של העם היהודי.
האשמת יהודים בניצול סבלם במטרה להשיג "יתרון מוסרי" אינה רק שגויה מבחינה היסטורית. היא מתעלמת מהעובדה ששוב ושוב הם הגיבו לכל טרגדיה שפקדה אותם באמצעות בנייה מחדש.
לכן, שליפת המדבקה "כרטיס הקורבן שלך נדחה" היא חוצפה. קורבנות קיימים, וכך גם קורבנוּת. הבעיה היא האשמת אנשים בסוג השני רק משום שהם מסרבים לשכוח את הראשון.
עוד כתבות בנושא
