בשיתוף מנהלת עמ"י
בלב רומא העתיקה, במקום ששכן בו הגטו היהודי והאבנים עוד לוחשות זיכרונות של דורות, פועלת כבר שנים משפחה אחת שהפכה לשם נרדף לחינוך, להנהגה קהילתית ולשליחות שקטה ומתמשכת. הסב הניח את היסודות, הבן הרחיב את המפעל, והנכד ממשיך היום את הדרך, נושא איתו את הסיפור המשפחתי המפואר ואת האחריות להעביר אותו הלאה. שלושה דורות של מורים ורבנים נושאים על כתפיהם את סיפורה של הקהילה היהודית הוותיקה ביותר באירופה, ושוזרים יחד מסורת, הנהגה וחינוך.
"סיפורי האישי הוא בעצם סיפורה של משפחתי", אומר הרב איתן דה־לה־רוקה, בנו של הרב רוברטו דה־לה־רוקה ונכדו של הרב ויטוריו דה־לה־רוקה. איתן, בן 32, נשוי למרטינה ואב לגבריאל ולרפאל הקטנים, הוא מן הדמויות הצעירות המסקרנות והבולטות ביהדות רומא המתחדשת. "ב־1943, סבא־רבא שלי, רובינו דה־לה־רוקה, נעצר בידי הנאצים ונרצח באושוויץ במהלך צעדת המוות. הוא היה בן 42 בלבד". הסב, ויטוריו, ניצל עם אחיו ואמו - אך חסרונו של האב והקרע שנפער בבית לא נרפאו. "הפרדה מאביו נחרתה בו עמוקות", מספר איתן. "הוא לא מצא מנוחה, עד שיום אחד רב בקהילה שמע אותו מתפלל וזיהה בו כישרון חזנות יוצא דופן".
משם יצא לדרך, תחילה כחזן בבית הכנסת, אחר כך כתלמיד מצטיין בתלמוד התורה של הקהילה, ובהמשך כמורה וכרב. במשך השנים נעשה ויטוריו לדמות סמכותית וחמה כאחת - מנהיג רוחני ומחנך של אלפי יהודים ברומא, שרבים מהם ראו בו לא רק רב, אלא גם דמות אב. "הדרך שלו הייתה דרך של קרבה ופתיחות - דרך של קבלה של כל יהודי באשר הוא, בלי שיפוטיות. זה מה שסבי לימד את אבי, וזה מה שאבי לימד אותי".
הכי מעניין
"יותר מכל דבר אחר מובילה אותי אהבתי למולדת – לישראל. מאז ומתמיד אני מתהלך בעולם בתחושה ובידיעה שאני חלק מדבר גדול יותר: מעם, ממדינה, מהיסטוריה"
הרב ויטוריו דה־לה־רוקה הלך לעולמו ב־2021, בגיל 88, ובנו, הרב רוברטו, לקח על עצמו את האחריות להחזיק בשרשרת הדורות - ולהמשיך אותה קדימה. "בניגוד לסבי, שהיה חלק בלתי נפרד מהנוף הקהילתי ברומא, אבי בחר להשפיע גם מעבר לגבולות הקהילה", מציין איתן. "הוא שימש כרב בעיר אנקונה ובמילאנו, ובהמשך מונה לרב הראשי של הקהילה היהודית בוונציה אבא וסבא שונים מאוד באופי ובסגנון, אבל בסוף הם דומים באופן עמוק. את שניהם הניעה אותה אש: אהבת עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל".
וכעת הגיע תורו של איתן הצעיר להצטרף לשושלת ולתרום מכישוריו למפעל החיים של סבו ואביו. "יותר מכל דבר אחר מובילה אותי אהבתי למולדת - לישראל", הוא משתף. "מאז ומתמיד אני מתהלך בעולם בתחושה ובידיעה שאני חלק מדבר גדול יותר: מעם, ממדינה, מהיסטוריה". זו אהבה שלא נשארת רק במילים, אלא נבחנת במעשים.
לאחר שסיים את לימודי התיכון עזב איתן את ביתו, עלה לירושלים, ולמד במשך שנים בישיבת הכותל. לאחר מכן החליט לשוב לרומא, להקים משפחה ולהמשיך בדיוק מהיסודות שהניח סבו - ולתת לסיפור המשפחתי הזה פרק חדש משלו. "הקהילה היהודית ברומא נמצאת עכשיו בתקופה של צמיחה והתפתחות מבחינה אמונית ורוחנית", הוא מסביר. "האתגר הוא לתרגם את הצמיחה הזו למעשים בשגרה היומיומית הפשוטה ביותר. תורת חיים, כמו שאומרים: לא תורה רחוקה שלומדים אותה רק בבית המדרש, אלא תורה שחיה איתך בבית, בזוגיות, בעבודה. בכל היבט של החיים".
ובכן, למי שלא מכיר, הקהילה היהודית ברומא נמנית עם הוותיקות בעולם היהודי: היא חיה ופועלת באיטליה כבר יותר מאלפיים שנה. בני המקום אוהבים לומר בחיוך, "אנחנו יותר רומאים מהרומאים עצמם". הם גם לא נוהגים לתייג את עצמם כספרדים או אשכנזים, אלא מכנים אותם בפשטות "בני רומי". יהודים־איטלקים עם מנהגים ייחודיים, נוסח תפילה משלהם, ניב פנימי שמאפשר להם להחליף מילים בלי שהסביבה תמיד תבין, וגם מטבח שהפך בחלוף השנים לאחד האהובים ברחבי ארץ המגף.
בית כנסת בטרסטוורה, רומא, איטליה. מאז סוף הרפובליקה הרומית היה הרובע גם מרכז של קהילה יהודית חשובה, שהתגוררה בו עד סוף ימי הביניים. | צילום: נתי שוחט // פלאש 90
בית כנסת בטרסטוורה, רומא, איטליה. מאז סוף הרפובליקה הרומית היה הרובע גם מרכז של קהילה יהודית חשובה, שהתגוררה בו עד סוף ימי הביניים. | צילום: נתי שוחט // פלאש 90
לאחר מאות שנים של גזענות ואנטישמיות, נראה שעם סיומה של מלחמת העולם השנייה ונפילת המשטר הפשיסטי, הגיע פרק אחר: שנים של יציבות, רווחה ושגשוג, אינטגרציה עמוקה בתוך המרחב הרומאי. ואז הגיע טבח 7 באוקטובר. מתקפת חמאס טרפה מחדש את הקלפים והחזירה לקדמת הבמה מתחים וחששות שכבר נדמה היה שנשארו מאחור.
מתוך ההבנה שדור חדש של יהודי רומא מתמודדים היום עם אתגר זהותי חדש בעל נכוח ישן ואפל, איתן בחר ללמוד ולהתמחות בפסיכולוגיה במקביל ללימודי הרבנות. "זו התרומה הצנועה שלי למה שכבר עשו בני דה־לה־רוקה גדולים וחכמים ממני", הוא מחייך. "אני מאמין שהתפקיד שלי היום, כמורה ומחנך בבית הספר היהודי ובבית המדרש הקהילתי, הוא להיות רגיש לתחושות של התלמידים: להבין, להכיל, לחבק. במיוחד בתקופה שבה האנטישמיות שוב מרימה ראש, ושאלות זהות עמוקות חוזרות למרכז השיח".
"יש לנו שתי אפשרויות: או לעלות כולנו לישראל, או להישאר באיטליה ולהפגין כוחות נפשיים שיאפשרו לנו להמשיך לחיות כאן בכבוד"
מתוך התפיסה הזו הקים איתן את היוזמה "תפארת חיים", שמלווה בני נוער אחרי סיום התיכון - בדיוק ברגע שבו הם יוצאים ממסגרות הלימוד ומגלים כמה קל להתרחק, וכמה קשה להישאר מחוברים. "אומנם האנטישמיות חשפה מחדש את פניה, אבל מאחורינו אלפי שנים של היסטוריה מפוארת שמחזקת אותנו ושומרת עלינו. ובפועל יש לנו שתי אפשרויות: או לעלות כולנו לישראל, או להישאר באיטליה ולהפגין כוחות נפשיים שיאפשרו לנו להמשיך לחיות כאן בכבוד". זו משימתו החדשה: להעניק לדור הצעיר והמבולבל עוגנים זהותיים להיאחז בהם. "אני רוצה לעזור לתלמידים שלי לפתוח חלון אל העולם, להביט אל האופק, לשאוף רחוק ככל האפשר, אבל אף פעם לא לשכוח את השורשים: את הערכים היהודיים, את המסורת, את הבית".
"יותר מכל דבר אחר מובילה אותי אהבתי למולדת - לישראל. מאז ומתמיד אני מתהלך בעולם בתחושה ובידיעה שאני חלק מדבר גדול יותר: מעם, ממדינה, מהיסטוריה"
בשיתוף מנהלת עמ"י
עוד כתבות בנושא
"מעולם לא היו גאים יותר": מה עשה 7 באוקטובר ליהדות ארה"ב
בשיתוף בשיתוף מנהלת עמי
הציוץ ששינה הכול: הנין שהפך את סבתא ניצולת השואה לכוכבת רשת עולמית
בשיתוף מנהלת עמ"י