"היינו צריכים להפוך את כולכם לסבון", "יחי היטלר", "הוציאו את הציונים מהמצעד": אלו רק חלק מהאמירות האלימות והנתעבות שספגו יהודי מילאנו בשבת, ה־25 באפריל - היום שבו מציינים לכאורה את שחרור איטליה מהנאציזם והפשיזם במצעד המסורתי בכיכר הדואומו. אלא שהמציאות שנחשפה שם רחוקה מרוח החירות, ולעיתים נדמה כי הדי תקופה אפלה בהרבה עדיין מהדהדים ברחובות העיר.
ובכן, כמידי שנה, גם הפעם השתתפו יהודי המקום עם דגל בריגדת היהודים - יחידה צבאית יהודית בצבא הבריטי שפעלה במלחמת העולם השנייה וסייעה לבעלות הברית לשחרר את אירופה מכוחות היטלר ומוסוליני - לצד דגלי ישראל, עבורם סמל לניצחון לאחר זוועות השואה. אך אלו כבר אינם הדגלים היחידים המלווים את המצעד. למעשה, בשנים האחרונות השתנו פניה של הכיכר באופן ניכר.
מצעד החירות במילאנו | צילום: MARCO BERTORELLO / AFP
לצד הדגל האיטלקי נוספו עם השנים גם דגלי האיחוד האירופי, ארצות הברית ואוקראינה. לאחר טבח 7 באוקטובר הופיעו בכיכר גם דגלי פלסטין - תחילה במספרים מצומצמים, אך השנה כבר עלה מספרם על זה של הדגלים האיטלקיים. וזה לא הכול: לראשונה נצפו גם דגלי הרפובליקה האסלאמית של איראן וחיזבאללה. כך הלך המתח וגבר, והתוצאה הייתה חסרת תקדים.
הכי מעניין
"מה שחוויתי בכיכר לא אשכח כל חיי", מספרת דליה גובאי, מבכירי הקהילה היהודית במילאנו, בריאיון למקור ראשון. קולה עדיין רועד: "כמו בכל שנה הגעתי למצעד, למרות שהפעם הוא נפל על שבת וידעתי שרבים מבני הקהילה בחרו להישאר בבית. אני לא יכולתי להישאר בבית, לא השנה, והלכתי ברגל עד לכיכר". כשהגיעה, גילתה מציאות קשה בהרבה מכפי שצפתה.
"אפילו בסיוטים הקשים ביותר לא דמיינתי אירוע כזה בעיר שלי - עיר שבגדה בנו", היא מדגישה. "מיד הבנתי שהכול השתנה. נכון, תמיד היו קללות, אבל הפעם זה כבר מעבר לרגעי מתח נקודתיים. האווירה הייתה ספוגה בשנאה. הצעקות, הקללות, המחוות - האנשים היו אגרסיביים, פרועים וגסים. ואלה אנשים רגילים. לא קיצוניים, לא איסלאמיסטים - איטלקים".
כך הוצפה הקבוצה הקטנה של יהודים, עטופי דגלי ישראל ובריגדת היהודים, בקללות, איומים ויריקות. "ראיתי ילד בן עשר לכל היותר על כתפי אביו, מראה אצבע משולשת וצורח יחד איתו. הסתכלתי עליו ותהיתי - זה באמת העתיד של המדינה שלנו?", היא אומרת בכאב. אבל לא המילים הן שהכאיבו לה יותר מכל, אלא המעשים. ליתר דיוק, מעשה אחד חריג במיוחד.
מתחים בין הבריגדה היהודית למפגינים פרו פלסטינים במהלך המצעד לציון יום השחרור של איטליה כחלק מחגיגות ה-25 באפריל במילאנו, איטליה | צילום: Getty Images
"באיזשהו שלב המשטרה הגיעה, חשבנו שכדי להגן עלינו, אבל דווקא אז קרה הבלתי נתפס - הלא ייאמן", היא ממשיכה. "כוחות הביטחון גירשו אותנו. ממש כך. הכריחו אותנו לאסוף את הדגלים ולעזוב את המצעד. זו הפעם הראשונה שקבוצה מודרת כך מאירוע שמוקדש לחירות". ולמרות זאת, יהודי מילאנו לא נכנעו. לפחות לא מיד. הם הרימו את הראש והמשיכו לצעוד.
"התנגדנו ודרשנו את זכותנו ההיסטורית להיות חלק מהמצעד, אבל שום דבר לא עזר", היא משתפת. "בשלב הזה כבר בכיתי מזעם. אישה קראה לעברי שאני רוצחת, ובינתיים לידי ישב גבר על הקרקע, דגל ישראל על כתפיו, וצעק: 'אני יהודי ואני לא זז מכאן'. לבסוף יצאנו בליווי משטרה, מובסים, תחת קריאות שמחה של ההמון. ואני לא מתביישת לומר - הרגשתי כמו יהודייה בגטו".
"אישה קראה לי 'רוצחת' - בכיתי מזעם. זו הפעם הראשונה שקבוצה מודרת מאירוע שמוקדש לחירות"
באדיבות המצולם | דליה גובאי, מבכירי הקהילה היהודית במילאנו
כן, 80 שנה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה - יהודי מילאנו, איטליה, אירופה ואף העולם כולו חשים שוב מאוימים. "הפסדנו. איש לא הגן עלינו. האלימות ניצחה לעיני כולם - שוב", אומרת דליה. לצידה השתתפו גם דמויות בולטות מהקהילה היהודית באיטליה, בהן עמנואלה פיאנו, חבר פרלמנט מהמפלגה הדמוקרטית ובנו של ניצול אושוויץ, שהצהיר: "הדיאלוג עם השמאל הפך לבלתי אפשרי" - אמירה קשה שהציתה דיון סוער גם בתוך המחנה הפוליטי שאליו הוא עצמו משתייך.
כך הפך האירוע המקומי במהרה לפרשה לאומית ובינלאומית. ראש ממשלת איטליה, ג'ורג'יה מלוני, גינתה את המתרחש ואמרה: "בריגדת היהודים הושפלה בכיכר ונאלצה לעזוב תחת ליווי המשטרה. המפגינים טוענים כי הם מגינים על חירות ודמוקרטיה - אם זה נכון, יש לנו בעיה".
גבר אוחז בדגל פלסטין במהלך הצעדה לציון יום השחרור ה-81 לציון סיום הכיבוש הנאצי-פשיסטי באיטליה במהלך מלחמת העולם השנייה | צילום: AFP
גם וולקר מגנאג'י, נשיא הקהילה היהודית במילאנו מזה עשור, תקף בחריפות את איגוד הפרטיזנים האיטלקי, האחראי למצעד. "זה מביש - הם סירבו ליהודים להיות חלק מהאירוע כבר מההתחלה", הוא אמר. בתגובה דחה הארגון את הדברים ותקף בחזרה: "מדובר בטענות מופרכות ושקריות, שמטרתן להחריף את המתח וליצור פילוג. ניפגש בבית המשפט".
כך או כך, בין אם יכריע השופט בעד הקהילה היהודית במילאנו ובין אם נגדה, הפצע שנפער עמוק מדי וכואב מדי. זהו פצע נוסף המצטרף לשורת פצעים מדממים של קהילות יהודיות הפזורות ברחבי העולם: בוושינגטון, בפריז, בסידני, בלונדון. קהילות שחשות נטושות ונבגדות, רק בשל זהותן ויהדותן, אך ממשיכות לעמוד בגאווה תחת דגלן: דגל ישראל.
עוד כתבות בנושא
