השבוע, בסמוך ליום השואה, פורסם הדו"ח השנתי של אוניברסיטת תל אביב על מצב האנטישמיות בעולם. זהו אינו עוד דו"ח - אלא קריאת השכמה. הוא מלמד כי החוויה היהודית בתפוצות השתנתה מן היסוד מאז השבעה באוקטובר. מול מציאות זו, אין די בהבעת דאגה; נדרשת בחינה מחודשת ויצירת מערכת יחסים הדדית יותר בין מדינת ישראל ליהדות התפוצות.
עוד כתבות בנושא
השואה לא הייתה אירוע שנוצר בוואקום, אלא תוצאה של תהליכים ממושכים של אנטישמיות ממוסדת ומוסתת באירופה ומחוצה לה. מדינת ישראל הוקמה, בין השאר, כדי לשנות מציאות זו; להבטיח ריבונות, ביטחון וזהות לאומית לעם היהודי. לאורך עשורים התבססה תפיסה ברורה: ישראל היא המרכז היהודי הגלובלי, ויהדות התפוצות תומכת — כלכלית, פוליטית וציבורית. הד לדברים אלו ניתן למצוא גם במגילת העצמאות.
מאז ה-7.10 אנו עדים לעלייה דרמטית במקרי האנטישמיות בעולם. תחושת הביטחון נסדקה, ומערכות ההגנה הפיזיות והחברתיות אינן תמיד מספקות מענה. יהודים רבים נאלצים להתמודד עם איומים, לחץ ציבורי וסביבה עוינת, כאשר עצם הזיקה לישראל הופכת לעיתים לגורם סיכון.
הכי מעניין
אם יש לחדד את השינוי במעמדם של יהודים מאז ה-7.10, הרי שלא מדובר רק בעלייה באנטישמיות, אלא בערעור רחב יותר של תחושת הביטחון - לא רק הפיזי אלא גם החברתי - במדינות רבות, בתחומים חברתיים, פוליטיים ולעיתים אף כלכליים. עדות בולטת לכך ניתן לראות במי שנבחר לראשות העיר היהודית הגדולה בעולם ניו יורק.
מגויסים למאבק בטרור. טקס בין-דתי לזכר נפגעי הפיגוע בגשר לונדון. מימין: הרב מירוויס, 2017. | צילום: גטי אימג'ס
במצב זה, מערכת היחסים בין ישראל לתפוצות אינה יכולה להישאר חד-כיוונית. יהדות התפוצות ממשיכה להפגין מחויבות עמוקה לישראל — בתרומות, ביוזמות ובמעורבות ציבורית רחבה. קרן היסוד, לאורך יותר ממאה שנות פעילות, היא ביטוי מובהק לשותפות זו. אך שותפות אינה יכולה להתבסס על ציפייה לתמיכה בלבד.
חוסנן של הקהילות היהודיות בעולם הוא אינטרס ישראלי מובהק. זהו אינו רק עניין של סולידריות — אלא של ביטחון לאומי רחב. כאשר קהילות יהודיות נחלשות, נפגע גם המרקם היהודי הגלובלי שעליו נשענת מדינת ישראל.
מכאן נגזרת מסקנה ברורה: מדינת ישראל חייבת לעבור מתפיסה של “נתמכת” לתפיסה של “שותפה אחראית”. המשמעות המעשית ברורה: הקשבה עמוקה לצרכים בשטח, נוכחות פעילה יותר של מדינת ישראל בזירות הקהילתיות, והשקעה ייעודית - לא רק בישראל, אלא גם בחיזוק חוסנן של קהילות יהודיות בעולם. לעיתים מדובר בחינוך ובזהות; לעיתים בליווי מקצועי; ובמקרים מסוימים - גם בסיוע ביטחוני. בהקשר זה יש חשיבות גם להשקעה תקציבית ולסדרי עדיפויות לאומיים, אך לא פחות מכך - להכרה עמוקה ויסודית בהיקף הבעיה. אין מדובר בוויתור על סדרי עדיפויות, אלא בהרחבתם.
עוד כתבות בנושא
התייחסות ליהדות התפוצות כשותפה שוות גורל אינה מחלישה את ישראל - היא מחזקת אותה. היא מבססת את ישראל לא רק כמרכז מדיני, אלא כעוגן של אחריות, מחויבות וזהות לעם היהודי כולו. זהו אינו רק לקח מהעבר. זו משימה של ההווה — והכרח לעתיד. עלינו לפעול, ויפה שעה אחת קודם.