ג'וש דרש יכול לבלות שעות במוסך שלו בניסיון לגרום למחשב בן עשרות שנים להשמיע שוב צפצוף, להציג תמונה על המסך או להריץ משחק ישן. בביתו בסיאטל הוא מחזיק, להערכתו, ביותר מ־200 מחשבים ומכשירים ישנים.
"תמיד ריתק אותי לראות מאיפה הדברים התחילו", הוא אומר. "זה אתגר מהנה לאתר תקלות ולתקן אותן. במערכות האלה אתה יכול להבין את המחשב כולו, מלמעלה עד למטה".
דרש אינו לבד. בזמן שתעשיית הטכנולוגיה עסוקה במודלים של בינה מלאכותית ובמחשבים חזקים יותר ויותר, קהילה הולכת וגדלה פונה דווקא בכיוון ההפוך – אל האטארי, הקומודור, יבמ והמחשבים הראשונים של אפל.
הכי מעניין
מה שנראה לרבים כמו גרוטאות אלקטרוניות הוא עבורם חתיכה מההיסטוריה.
לחזור לצלילים של הילדות
עבור חלק מהאספנים, המשיכה היא טכנולוגית. עבור אחרים היא בעיקר נוסטלגית: הצפצופים המוכרים, המסכים המפוקסלים ומשחקים כמו "פונג" ו"פולשי החלל" מחזירים אותם לתקופה שבה מחשב ביתי היה עדיין דבר חדש ומסעיר.
"ההתלהבות מההיסטוריה של המחשבים ומכל מה שסביבה הולכת וגדלה", אומר אריק קליין, נשיא הפדרציה למחשבי וינטג', שמארגנת מדי שנה פסטיבל במוזיאון להיסטוריה של המחשב במאונטיין ויו, בלב עמק הסיליקון.
בתחילת אוגוסט הגיעו יותר מ־3,500 מבקרים לפסטיבל שנמשך יומיים וציין 50 שנה להקמת אפל. בין האירועים נערך גם מפגש עם מייסדי החברה סטיב ווזניאק ורונלד ויין, שנזכרו בימיה הראשונים של החברה שהקימו לצד סטיב ג'ובס.
מאז צמחו יותר מתריסר אירועים דומים בצפון אמריקה, דרום אמריקה ואירופה.
והעניין אינו מתבטא רק במספר המבקרים. גם הביקוש למחשבים ישנים באתרי המכירות המקוונים עולה. דגמים נדירים ואיקוניים יכולים להגיע למחירים מסחררים: אפל 1, המחשב הראשון שמכרה החברה, עשוי להימכר במאות אלפי דולרים.
מהנדס התוכנה ג'וש דרש מציג מחשב Xerox Alto משנות ה-70, אותו שיחזר, בפסטיבל המחשבים הישנים במאונטיין ויו, קליפורניה | צילום: AP
"הסבא של המחשב המודרני"
דרש נסע מסיאטל לקליפורניה כדי להציג את גאוות האוסף שלו: מחשב זירוקס אלטו ששיקם במשך שנים.
האלטו פותח במרכז המחקר של זירוקס בפאלו אלטו בשנות ה־70 ונחשב לאחד מאבות המחשב האישי המודרני. הוא היה בין המחשבים הראשונים שעברו ממסך המבוסס בעיקר על טקסט לממשק גרפי עם חלונות, סמלים, סמן ועכבר – עקרונות שהפכו בהמשך לסטנדרט.
הטכנולוגיה שלו השפיעה גם על סטיב ג'ובס וביל גייטס בעת פיתוח המוצרים הראשונים של החברות שלהם.
בתערוכה הציג דרש תחנת עבודה מתפקדת לחלוטין, עם מסך אנכי מגושם, מקלדת גדולה, עכבר ודיסקים מסתובבים בגודל של מגש פיצה, שמחזיקים כמות מידע שנראית זעירה במונחים של ימינו.
"כיף לחלוק עם אחרים את מה שעשיתי ולראות מה הם עשו", הוא אומר. "וחוץ מזה, יש שם אזור שבו אפשר לקנות עוד זבל לקחת הביתה – אז זה תמיד נחמד".
עוד כתבות בנושא
כשהאוסף משתלט על הבית
קליין מכיר היטב את הצד הפחות רומנטי של התחביב. בשיאו החזיק בביתו כ־150 מערכות מחשב, לצד אביזרים, מסמכים ואריזות מקוריות. הארונות והמוסך התמלאו, והתחביב החל להשתלט על הבית.
בסופו של דבר הוא החל למכור ולמסור מחשבים, עד שנותרו אצלו רק כמה מהדגמים האהובים עליו ביותר.
היום הוא מפנה את אותה התלהבות לארגון פסטיבלים, סדנאות תיקון, מפגשי החלפה ואירועים אחרים שמטרתם לשמר את המחשבים ואת הידע הדרוש להפעלתם.
"העניין הוא להפיץ את ההיסטוריה הזאת ואת התחביב של תחזוקה, איסוף והנאה מהטכנולוגיה הישנה", הוא אומר.
מחשב Commodore SP9000 "Super PET" משנת 1981 וכונני תקליטונים מוצגים בפסטיבל המחשבים הישנים | צילום: AP
מ־150 חובבים לקהילה עולמית
סלאם איסמעיל היה שם כמעט בהתחלה. ב־1997 הוא ארגן את אחד מפסטיבלי מחשבי הווינטג' הראשונים, שאליו הגיעו כ־150 חובבים לאולם ממזרח לסן פרנסיסקו.
מאוחר יותר היה שותף להקמת הפדרציה למחשבי וינטג', וכיום מתקיימים אירועים דומים גם בארגנטינה, גרמניה ושווייץ.
"הקהילה התבגרה", הוא אומר. "יותר ויותר אנשים התחילו להשיג מחשבים ישנים ולאסוף אותם".
בשנה הבאה ימלאו 30 שנה לפסטיבל הראשון. איסמעיל מעריך שהתחום רק ימשיך לגדול.
וזה אולי חלק מהקסם: ככל שהמחשבים החדשים נעשים חזקים, מורכבים ובלתי ניתנים להבנה עבור המשתמש הממוצע, דווקא המכונות הישנות – האיטיות, הרועשות והמגושמות – מציעות אפשרות לפתוח את המכסה ולהבין איך הכול באמת עובד.
עוד כתבות בנושא
